מה הייתם מוכנים לשלם כדי לא לוותר על התורה?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

בשעה שלוש לפנות בוקר דפקו סוכני הביטחון הסובייטי על דלתו של הרב. מחיר שמירת התורה עמד להיות כבד מנשוא

בשעה שלוש לפנות בוקר, בליל ט' בניסן תרצ"ט, נשמעו דפיקות חדות על דלת ביתו של רבי לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל. בפתח עמדו סוכני הנ.ק.וו.ד, המשטרה החשאית הסובייטית, ובידיהם צו מעצר. במשך שלוש שעות הם הפכו את הבית - החרימו מאות ספרים, פירושים שכתב במו ידיו וחילופי אגרות שהחזיק. הם לקחו גם את תעודת ההסמכה לרבנות שלו, ואפילו פנייה שהגיעה מקהילה ביפו שהזמינה אותו לשמש כרבה, פנייה שכללה בקשת ויזות עבור כל המשפחה. בשעה שש בבוקר הוא נעצר רשמית - על פעולותיו למען הפצת היהדות בברית המועצות.

מי היה האיש הזה, שהמשטרה החשאית הכי מפחידה בעולם טרחה לפרק לו את הבית באמצע הלילה? רבי לוי יצחק נולד בשנת תרל"ח, בעיירה הקטנה פודוברנקה שבאוקראינה, להוריו הרב ברוך שניאור והרבנית זלדה רחל שניאורסאהן. אביו היה נין של הרבי השלישי של תנועת חב"ד, ה'צמח צדק'. כבר בילדותו הוא נחשב לעילוי, והקדיש את ימיו ללימוד התלמוד, תורת החסידות ורעיונות הקבלה. את ההסמכה לרבנות הוא קיבל מגדולי הרבנים של אותם ימים - בהם רבי חיים סולובייצ'יק מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל, רבה של לודז'.

בגיל 22 הוא נשא לאישה את הרבנית חנה ינובסקי, בתו של הרב מאיר שלמה ינובסקי, רבה של ניקולייב. את השידוך הציע לא פחות מהרבי הרש"ב - רבי שלום דובער שניאורסאהן, האדמו"ר החמישי של חב"ד, בעצמו. לזוג נולדו שלושה בנים: מנחם מענדל, שיהפוך מאוחר יותר להיות הרבי מליובאוויטש זצ"ל, דובער וישראל אריה ליב.

בשנת תרס"ט הציע הרבי הרש"ב לרבי לוי יצחק לכהן ברבנות העיר יקטרינוסלב, הידועה כיום כדנייפרופטרובסק. הוא נענה, והפך לרבה הראשי של העיר - תפקיד שבו שימש כשלושים ושתיים שנה. הקהילה כללה מעט חסידים לצד ציבור גדול של יהודים לא דתיים, אך כולם, ללא יוצא מן הכלל, כיבדו והעריכו אותו מאוד. תחת הנהגתו נבנה מקווה טהרה חדש בעיר, נערכו חופות כשרות ובריתות מילה כדת וכדין, והוא ניצח על כל אלה ביד רמה - למרות האיומים המתמידים מצד השלטונות הסובייטים. אפילו המאפיות שהולאמו על ידי המשטר נאלצו בסוף להיכנע לדרישות הכשרות הקפדניות שלו, כי בלי תעודת הכשרות שלו לקמח הפסח - איש לא היה קונה אותו.

הגלות שלא שברה אותו

אחרי המעצר, במשך שנה שלמה הוא נחקר ועונה בבתי כלא שונים. המשפט נערך במוסקבה, ובסופו נגזרו עליו חמש שנות גלות במרכז אסיה. אשתו, הרבנית חנה, לא היססה - היא עשתה את דרכה לאותו כפר נידח כדי לתמוך בבעלה. הכפר, צ'אילי, היה מקום קשה במיוחד. בשל מחסור באמצעים הם נאלצו לשכור חדר אצל אישה שלא אהבה יהודים בלשון המעטה, ועשתה כל שביכולתה כדי להצר את צעדיהם. המקום היה מלא ביתושים, והם סבלו חרפת רעב - היו ימים שבמשך חודש שלם לא הגיעה לפיהם פיסת לחם.

ובכל זאת, גם שם, רבי לוי יצחק לא הפסיק לשקוד על התורה ועל העבודה. הוא המשיך להפגין התעלות רוח שהפכה אותו למקור השראה. כשמלחמת העולם השנייה פרצה, נהרו לאזור פליטים יהודים רבים, ותוך זמן קצר הם הכירו בגדולתו ופנו אליו לעצה ולברכה. הרבנית חנה, מצידה, השתמשה בעשבים כדי לייצר מעין דיו, ורבי לוי יצחק, שסבל ממחסור בנייר, כתב את חידושי התורה שלו על שולי הספרים שהביא איתו לגלות.

בשנת תש"ד, כשעונשו כבר עמד להסתיים, החלה לקנן בו מחלה קשה, בלי שידע על כך. הוא הפך לחולה וחלש, והיהודים באזור התגייסו למענו - באמצעות שוחד הם השיגו לו אישור לעבור לעיר הגדולה יותר, אלמא אטא, ולשם עברו מיד לאחר חג הפסח. התנאים בעיר היו טובים בהרבה, אך מחלתו רק התגברה. גם כשכוחו הלך ואזל, הוא המשיך להשיב לכל מי שביקש את עצתו, וביתם של הרב והרבנית נותר פתוח לרווחה לכל דורש. בכ' מנחם אב תש"ד מצבו התדרדר, וברגעים האחרונים הוא מילמל דברי תורה ופסוקי תהילים - עד שהחזיר את נשמתו ליוצרה.

מה נשאר אחריו

במשך עשרות שנות מנהיגותו, וגם בשנות גלותו, העלה רבי לוי יצחק על הכתב עשרות אלפי דפים של חידושי תורה, בסגנון ייחודי שקושר יחד תלמוד, הלכה, חסידות וקבלה. הרוב המכריע של הכתבים האלה הוחרם בידי הסובייטים או הושמד בידי הנאצים שכבשו את עיר מגוריו. אבל לא הכול אבד - כשהרבנית חנה הצליחה לצאת מרוסיה, היא הביאה איתה אוסף קטן מהכתבים שכתב בעלה בשנות גלותו. בנם, הרבי מליובאוויטש, פרסם אותם בסדרת הספרים "ליקוטי לוי יצחק", ובהתוועדויות שערך בשבתות היה לומד אחד מחידושי אביו, מבאר אותו ומסיק ממנו לקח לעבודת ה'.

קשה שלא לעצור רגע ולחשוב מה זה אומר - לשבת בגלות, רעב, חולה, בלי נייר לכתוב עליו, ובכל זאת להמשיך ללמוד וללמד. רבים מאיתנו לא יעמדו אף פעם בפני מבחן כזה קשה. אבל אי אפשר שלא לחשוב על הרגעים הקטנים שבהם כל אחד מאיתנו נדרש לבחור - בין מה שנוח לבין מה שנכון, בין מה שקל לבין מה שחשוב באמת. רבי לוי יצחק בחר, שוב ושוב, ועד רגעו האחרון המילים שיצאו מפיו היו דברי תורה ופסוקי תהילים.

אולי דווקא בזכות זה שווה, הערב, לפתוח פרק תהילים ולומר אותו לעילוי נשמתו ולזכות כל מי שממשיך במסירות נפש לשמור על התורה גם כשקשה. אפשר גם לשתף את הסיפור הזה עם מי שיוכל לשאוב ממנו כוח - לפעמים גבורה שקטה כזאת היא בדיוק מה שמחזיק אותנו כשהדרך נראית ארוכה מדי.