המזמור שלא מפסיקים לומר: מה מסתתר בפרק כז תהילים בימי אלול

בכל בוקר ובכל ערב, מראש חודש אלול ועד אחרי סוכות, חוזרים רבים מאיתנו ואומרים את אותו מזמור בדיוק. הנה הסיפור שמאחורי המנהג הזה, ולמה דווקא פרק כז נבחר לתקופה הרגישה בשנה

הסגולה של פרק כז בתהילים קשורה במנהג לומר אותו מדי יום, לעיתים אף פעמיים ביום, מראש חודש אלול ועד שמיני עצרת. לפי המסורת, מי שממשיך באמירתו לאורך כל התקופה הזו, מבטל בכך אפילו גזרה קשה שיש עליו, וזוכה לביטול המקטרגים והדינים. הטעם הפנימי לכך קשור למספר שלוש עשרה - כמניין הפעמים שבהן מופיע בו שם ה', כנגד שלוש עשרה מידות הרחמים. בחודש אלול נוהגים לאומרו פעמיים בכל יום, ללא יוצא מן הכלל - וזו ייחודיות שאינה קיימת באמירתו בשום תקופה אחרת בשנה.

יש משהו מיוחד בעצם החזרה הזו. אנחנו לא מחליפים כל יום מזמור אחר, אלא חוזרים שוב ושוב לאותם פסוקים - "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי". יש בפרק שני חלקים ברורים: בפסוקים א-ו דוד המלך מתאר ביטחון גדול בה', עד כדי "אִם תַּחֲנֶה עָלַי מַחֲנֶה לֹא יִירָא לִבִּי" - גם מול איום ממשי, הלב לא ירא. ובפסוקים ז-יג, החלק השני של המזמור, מופיעות שלוש בקשות: שלא יאבד את ביטחונו גם אם ירגיש שה' מסתיר ממנו את פניו, שילמד את הדרך להיות דבוק וקרוב לבורא, ושיזכה לעזרה מול כל מה שמפריע לביטחון הזה. מוקד הבקשה כולה מתומצת בפסוק אחד: "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ... לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה'" - לא בקשה לדבר מסוים, אלא משאלה להישאר קרובים. יש בכך תזכורת שווה לכל אחד מאיתנו: לפני שמבקשים פרנסה, בריאות או ישועה בעניין ספציפי, אפשר לבקש קודם את הדבר שמכיל בתוכו הכל - את הקרבה עצמה.

לצד הבקשה לקרבה, מבקש דוד המלך גם לשבת בקרבת ה' לאורך זמן - "שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי". יש מפרשים את "בית ה'" לא כמקום פיזי דווקא, אלא כהתמדה במודעות לקרבת ה' ולאהבתו. גם הבקשה הזו מצטרפת לאותו קו מרכזי שעובר לאורך המזמור כולו - לא בקשה חד פעמית לרגע מסוים, אלא כיוון של קבע.

דווקא החזרה היומיומית הזו על אותם פסוקים בדיוק היא שמייחדת את המנהג. בשונה מפרקי תהילים אחרים שנאמרים לפי אירוע או צורך משתנה, כאן חוזרים לאותו נוסח קבוע יום אחרי יום, ולפעמים פעמיים באותו יום עצמו. יש בכך תרגול שקט של אותה מחשבה עד שהיא נטמעת - לא רק לומר את מילות הביטחון, אלא לחיות איתן לאורך תקופה שלמה, מהיום הראשון של אלול ועד הסיום החגיגי בסוכות.

המנהג לומר את המזמור דווקא בחודש הזה קשור גם למשמעות המילה "אלול" עצמה. יש המבארים שהשורש קשור לחיפוש - חודש שבו אנחנו מחפשים אחר מעשינו כדי לחזור בתשובה. ויש הדורשים את האותיות א-ל-ו-ל כראשי תיבות "אני לדודי ודודי לי", וכן "איש לרעהו ומתנות לאביונים" - רמז ליחס שבין אדם לחברו ולבין אדם למקום, שני הצירים המרכזיים של ימי הרחמים. מי שרוצה להעמיק דווקא בציר שבין אדם לחברו בתקופה הזו, יכול לקרוא גם את המאמר קל לאהוב את הרחוקים - מה עם השכן שממש לידכם?. מדרש שוחר טוב מוסיף רובד נוסף לחיבור בין המזמור לבין שלושת החגים של תשרי: "ה' אורי" נדרש כרמז לראש השנה, "וישעי" כרמז ליום הכיפורים, ו"כי יצפנני בסכה" - הפסוק שמדבר על הסתר בסוכת ה' - כרמז לחג הסוכות. כך המזמור האחד מלווה אותנו דרך כל התקופה, מתחילת אלול ועד סיום החגים.

מי שרוצה להבין טוב יותר את מקומו של פרק כז בתוך ספר תהילים כולו, יכול לקרוא גם על מהם פרקי תהילים ולמה הם מחולקים כפי שהם מחולקים. ולמי שהמזמור הזה מעורר שאלה עמוקה יותר - איך ממשיכים לבטוח כשקשה, ומה עושים עם התחושה שה' מרוחק בדיוק בתקופה שהכי צריכים אותו קרוב - כדאי לקרוא גם את המאמר האם ה' אוהב אותי כשהוא מעמיד אותי במבחן?, שנוגע בדיוק בשאלה הזו.

איך ומתי אומרים את המזמור בפועל

בני אשכנז נוהגים לומר את המזמור בתפילת שחרית ובתפילת ערבית, עד שמיני עצרת. בנוסח ספרד נהגו לומר את המזמור בתפילת מנחה, אחרי "עלינו לשבח". יש הנוהגים לאומרו בתפילה לאחר שיר של יום, ובמנחה קודם "עלינו לשבח", מראש חודש אלול ועד אחר הושענא רבה. כך או כך, המזמור מלווה את התפילה לאורך כל התקופה הרגישה שבין ראש חודש אלול ועד סיום חג הסוכות. גם נקודת הסיום משתנה ממנהג למנהג: יש המסיימים בשמיני עצרת, יש הממשיכים עד שמחת תורה - וזהו גם קצה הטווח שמוזכר ביחס לסגולת ביטול הגזרות - ויש הנוהגים להמשיך עד לאחר הושענא רבה דווקא.

המנהג המרכזי הוא בתוך התפילה הקבועה, וכל אחד ממשיך בכך במנהג בית אבותיו ובזמן הקבוע שלו לאורך התקופה. מעבר לזמן הקבוע בתפילה, אפשר גם לקרוא את המזמור בפני עצמו, מתוך סידור תפילה, כרגע אישי של חשבון נפש. אפשר לשלב את קריאתו לצד תפילה אישית משלכם - על הבריאות, על הפרנסה, על השלום בבית ועל כל מה שמעסיק אתכם באמת בימים אלה. מי שמחפש חיזוק נוסף לתקופה יכול לקרוא גם על הסגולה לחן, חסד ושמירה.

אנחנו מתפללים יחד איתכם

ימי אלול הם ימי רחמים וסליחות - הזדמנות לעצור, לעשות חשבון נפש, ולחזור אל מה שבאמת חשוב לקראת הימים הנוראים. אמירת פרק כז, יום אחרי יום, היא דרך אחת לשמור על הקִרבה הזו גם כשהחיים ממשיכים ברעש שלהם. אנחנו במוקד תהילים מתפללים יחד איתכם בימים הללו, על כל מה שמונח על ליבכם. אפשר לשתף אותנו בשם לתפילה, ואנחנו נמשיך להתפלל יחד איתכם, יום אחרי יום, לאורך כל התקופה ועד לקראת הימים הנוראים.