למה דווקא פרק כ"ז? הסוד שמלווה אותנו מאלול עד הושענא רבה

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

מרגע שנכנס חודש אלול, יש מזמור אחד שממשיכים לומר בו כמעט בכל תפילה - וכדאי לדעת למה דווקא הוא נבחר לתפקיד הזה

חודש אלול כבר כאן, ואיתו מתחילים ימי הרחמים והסליחות - התקופה של תשובה, תפילה והתקרבות לבורא עולם. אחד המנהגים הידועים ביותר של הימים האלה הוא אמירת מזמור כ"ז בתהילים, זה שפותח במילים "לדוד ה' אורי וישעי". בהרבה קהילות מוסיפים אותו לתפילה כבר מהיום הראשון של אלול, וממשיכים לומר אותו יום־יום עד הושענא רבה.

מדוע דווקא פרק כ"ז זכה למקום כל כך מרכזי בימים האלה? התשובה, כך מתברר, מסתתרת כבר בתוך הפסוקים עצמם. אחד המקורות למנהג מובא בספר "מטה אפרים", והמנהג עצמו מוזכר גם במשנה ברורה. לפי מה שמובא במקורות, נהוג לומר את המזמור פעמיים ביום - בבוקר ובערב, לאורך כל התקופה שבין אלול לסוכות.

חז"ל דרשו את הפסוק הפותח של המזמור וקישרו אותו למועדים של חודש תשרי, ממש מילה במילה. "ה' אורי" נדרש על ראש השנה - היום שבו ה' מאיר את דיננו. "וישעי" נדרש על יום הכיפורים - היום שבו ה' מושיע ומוחל על עוונותינו. ואפילו הפסוק "כי יצפנני בסוכה", שמופיע בהמשך המזמור, נדרש כרמז לחג הסוכות. כך, פסוק אחד בפתיחת המזמור מכיל בתוכו את כל המסע של תשרי - מהדין של ראש השנה, דרך הסליחה של יום הכיפורים, ועד השמחה של חג הסוכות.

ולכן, אי אפשר שלא לחשוב על זה כעל מסע ממש. מי שמתחיל לומר את הפרק הזה ביום הראשון של אלול, וממשיך בו בלי הפסקה עד הושענא רבה, כאילו מלווה את עצמו במילים האלה דרך כל התקופה הכי משמעותית בשנה - מהכניסה לחשבון הנפש של אלול, דרך הדין של ראש השנה, הסליחה של יום הכיפורים, ועד השמחה של חג הסוכות. זו לא רק אמירת פרק תהילים קבועה - זו כמו יד שמלווה לאורך כל הדרך.

מעבר למשמעות הפנימית של הפסוקים, במקורות מובאות גם מעלות וסגולות גדולות לאמירת המזמור בקביעות. בין הסגולות המיוחסות לאמירתו מוזכרות שמירה, ביטול גזרות קשות והכנעת המקטרגים. במקורות מובאת מעלה מיוחדת דווקא לאדם המקפיד לומר את המזמור מדי יום בתקופה הזאת, בלי לפספס. וכשמעיינים במקורות שהתייחסו לזה לאורך הדורות, קשה שלא להתרשם עד כמה חוזרת שוב ושוב אותה נקודה - שהקביעות היא שעושה את ההבדל, לא רק האמירה החד־פעמית.

הסגולות שגילו גדולי ישראל

אחד המקורות המודפסים הראשונים שמזכירים את הסגולה הזאת הוא ספר "שם טוב קטן", שנדפס כבר בשנת תס"ו (1706). בספר נכתב שהאומר את המזמור הזה מראש חודש אלול ואילך, זוכה שיוציא את ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, ובמשפט של ראש השנה יצא זכאי לחיים טובים ולשלום.

גם רבי חיים הכהן, תלמיד המהרח"ו, מביא בספרו "שערי רחמים" (והדברים הובאו גם בספרים נוספים, כמו "שערי תפילה" של הרב יעקב רקח) סגולה מיוחדת: מי שמקפיד על האמירה, גם אם נגזרה עליו חלילה גזרה קשה מן השמיים, יש בכוח האמירה הזאת לבטל אותה ולמחוק מעליו את המקטרגים והמשטינים.

בסידור הבעש"ט הקדוש מובא בשמו שמי שאומר את המזמור ערב ובוקר, יום־יום, זוכה לצאת "בדימוס זכאי בדין" - כלומר מזוכה לגמרי בדין של הימים הנוראים. והחיד"א, בספרו "מורה באצבע", כותב שהמזמור הזה מסוגל מאוד לשמירה ולהצלחה, וטוב לומר אותו לא רק בתקופה הזאת אלא לאורך כל השנה כולה.

מה בעצם כתוב שם

מעבר לסגולות, שווה להסתכל רגע גם על התוכן של המזמור עצמו, כי הוא מדבר בדיוק לתקופה הזאת. דוד המלך פותח בביטחון מוחלט בבורא:

ה' אורי וישעי ממי אירא

גם כשאויבים מקיפים אותו וגם כשהוא ניצב מול פחד וסכנה, הוא מכריז שהקב"ה הוא האור והישועה שלו. ובהמשך המזמור מגיעה הבקשה העמוקה באמת:

אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש

כל הרצונות, כל הבקשות הקטנות והגדולות של היום־יום, מתנקזים לרצון אחד. וזה אולי אחד המסרים הכי חזקים שאפשר לקחת מהמזמור הזה אל תוך אלול - לעצור רגע, באמצע כל הטרדות והדאגות, ולשאול את עצמנו: מה הדבר שאנחנו באמת מבקשים.

אלול הוא חודש של הכנה. ראש השנה ויום הכיפורים לא מגיעים בבת אחת - ניתנה לנו תקופה שלמה כדי להתכונן אליהם, ולכן יש משמעות מיוחדת לכך שאמירת המזמור מתחילה כבר עכשיו. המזמור עצמו נפתח בביטחון גדול - "ממי אירא" - אבל הוא לא נעצר שם, אלא ממשיך גם לתפילה ולבקשה:

שמע ה' קולי אקרא וחנני וענני

וזה בעצם החיבור המיוחד של אלול - מצד אחד אמונה וביטחון שלם בבורא עולם, ומצד שני תפילה, חשבון נפש ובקשה אמיתית לקרבת ה'.

לגבי המועדים המדויקים יש כמה מנהגים. לפי מנהג נפוץ בקרב יוצאי אשכנז, אומרים את המזמור מראש חודש אלול ועד הושענא רבה, כשבבוקר אומרים אותו בסיום תפילת שחרית, ובערב יש הנוהגים לומר אותו אחרי מנחה ויש שנוהגים לומר אחרי ערבית. יש גם הבדלים בין המקורות לגבי היום המדויק שבו מתחילים ולגבי היום שבו מסיימים, ולכן הכי נכון לכל אחד ואחת ללכת לפי מנהג הקהילה וההוראה של הרב שמלווה אותם.

מי שמכיר את מזמור כ"ז יודע שהוא לא רק פרק תהילים - הוא כמו חבר שמלווה אותנו לאורך כל התקופה הזאת, מהכניסה לאלול ועד הרגע האחרון של הימים הנוראים. אז דווקא בימים האלה, שווה לקחת רגע ולומר אותו - בבוקר, בערב, או פשוט מתי שמתפנה. ואם יש לכם מישהו קרוב שזקוק בימים אלה לישועה או לישועת ה', שתפו אותו במזמור הזה, ואפשר תמיד גם לשלוח לנו את השם לתפילה - ולומר יחד: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'".