ברכת המזון בכוונה: ההרגל היומיומי שפותח שערי שפע

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום ט''ו באב לזיווג הגון בציון התנא רבי יונתן בן עוזיאל! לחצו כאן לשליחת שמות >>>

ארבע ברכות קצרות שאנחנו אומרים כל יום בלי לחשוב פעמיים, מסתירות בתוכן עולם שלם של סגולות והנהגות מצדיקי הדורות

הרב ארז קדוסי ליקט לאחרונה אוסף מקורות וסגולות בעניין ברכת המזון, וההודעה שלו פשוטה: מי שמברך ברכת המזון בכוונת הלב, זוכה לשפע, לברכה ולהצלחה בכל ענייניו. לא מדובר בסגולה חדשה או מסובכת - מדובר בברכה שכולנו אומרים כמעט כל יום, רק שלרוב אנחנו ממהרים דרכה בלי לעצור לרגע.

ברכת המזון, כפי שהרב קדוסי מפרט, בנויה מארבע ברכות נפלאות, וכל אחת מהן נתקנה בזמן אחר ועל ידי דמות אחרת מתולדות עם ישראל. הברכה הראשונה, ברכת הזן, תיקן משה רבנו עצמו, ובה משבחים את בורא עולם הזן את כל העולם כולו ברחמיו, ומתפללים שלא יחסר מזון לעם ישראל לעולם. הברכה השנייה, ברכת הארץ, תיקן יהושע בן נון כהודאה על הארץ, ובה מודים על ארץ חמדה טובה ורחבה, על יציאת מצרים, על ברית מילה, על התורה הקדושה ועל המזון עצמו.

הברכה השלישית, בונה ירושלים, תיקן דוד המלך בנוסח "על ישראל עמך ועל ירושלים עירך", ושלמה המלך המשיך והוסיף בה את הבקשה "על הבית הגדול והקדוש". הברכה הרביעית, ברכת הטוב והמטיב, נתקנה בעקבות הרוגי ביתר, על כך שהם לא הסריחו ונקברו בכבוד. ארבע ברכות, ארבעה זמנים, וארבעה סיפורים - וכולן יחד מרכיבות תפילת הודיה אחת שאנחנו אומרים אחרי כל ארוחה.

ספר החינוך כותב על כך במפורש: "כל הזהיר בברכת המזון, מזונותיו מצויים לו בכבוד כל ימיו". כלומר, ההקפדה על הברכה הזו, דווקא בגלל היותה כה שגרתית ויומיומית, היא בדיוק מה שמזמין שפע ופרנסה בכבוד. וכשקוראים את זה, קשה שלא לעצור רגע ולחשוב כמה פעמים ביום אנחנו ממלמלים אותה בחצי פה, בלי להרגיש את המשקל האמיתי של המילים.

הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א מביא רמז מרתק מתוך הפסוקים עצמם: בפסוק "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון" יש בדיוק שבע מילים ועשרים וארבע אותיות, כרמז לכך שהקב"ה משביע אותנו עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. וגם בפסוק "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו" יש בדיוק אותו מספר מילים ואותיות. שני פסוקים, אותו מספר בדיוק - כאילו התורה עצמה רומזת לנו שהחסד הזה לא נפסק לרגע.

הצדיק מיבנאל, האדמו"ר רבי אליעזר שלמה שיק זצ"ל, לימד שעל הפסוק "ואכלת ושבעת וברכת" יש לשמוח מאוד בשעת ברכת המזון, ולדקדק בכל ברכה וברכה, משום שארבע הברכות נתקנו בכוונות עליונות ממש. בזוהר הקדוש, בפרשת ויקהל, מבואר כמה תיקונים גדולים נעשים בעולמות העליונים בשעת הברכה עצמה. רבי נחמן מברסלב זי"ע כתב בספר המידות שעל ידי ברכת המזון נודע שמו של הקב"ה בעולם - משפט קצר, אבל כזה שמניח על הכתפיים שלנו אחריות גדולה בכל פעם שאנחנו יושבים לאכול.

הסיפור שממחיש הכל: הבת ששמעה איך מברכים

מסופר על תלמידי רבי נחמן מברסלב זי"ע שישבו לסעוד יחד, וכשנדמה היה שכבר הגיע הזמן לברך ברכת המזון, אמרה בתו של רבי נחמן, אדל: "עדיין לא מברכים, כשחסידי אבא שלי מברכים אפשר לשמוע אותם". משפט אחד של ילדה קטנה, שממחיש דבר עמוק - ברכה בקול ובכוונה היא לא רק עניין בין האדם לבורא, היא גם מה שמחנך את הילדים בבית. מה שהם רואים ושומעים בשולחן שלנו, חודר לנפשם הרבה יותר מכל הסבר שננסה לתת להם במילים.

יש גם הנהגות שקשורות לשמירה ולביטחון בבית. בספר יסוד ושורש העבודה כתוב: "מי שאומר ברכת המזון מתוך הכתב, לא תשלוט שריפה בתוך ביתו". ובעל הספר עצמו, הגאון רבי אלכסנדר זיסקינד זצ"ל, כתב בצוואתו שהיה מתפלל לפני הברכה שלא יופרע באמצעה, כדי שיוכל לכוון כראוי, ולאחר שסיים היה מודה לה' על שזכה לברך ללא ביטול דעת. אדם שדואג להתפלל שלא יפריעו לו רק כדי לברך ברכת המזון כמו שצריך - זה אומר הרבה על המשקל שהוא נתן לרגע הזה.

במסכת ברכות נפסק שחובה לברך ברכת המזון בישיבה, ויש לכך רמז יפה במילה "ושבעת", שניתן לחלק אותה ל"שב עת וברכת". הבן איש חי, בפרשת חוקת, מוסיף וכותב שיש לברך בישיבה, באימה ובשמחה, ולא בעמידה או בהליכה. ויש גם מי שנהגו לאכול או לשתות דבר המשמח סמוך לברכה, כדי לברך מתוך שמחה, וזו סגולה לעשירות, כפי שכתוב: "ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה".

הבן איש חי, בפרשת ויקרא, מוסיף גם מנהג יפה לכבוד השבת: כאשר האישה מסדרת את השולחן, היא מניחה מפה תחתונה ומפה עליונה, שמה את ידיה על השולחן ואומרת: "וידבר אלי זה השולחן אשר לפני ה'" - ועל ידי כך, כפי שמובא, שורה קדושה על השולחן. גם האר"י ז"ל לימד שעל האדם לזכור בתוך האכילה את חורבן בית המקדש ולהצטער עליו, ודווקא מתוך כך, בלב נשבר, לזכות לראות בנחמת ציון.

סיפור על ישועה, והנהגה של צדיק

אחת הסגולות הנוגעות ללב ביותר בליקוט של הרב קדוסי היא הסיפור על אישה שלא נפקדה שנים רבות ופנתה למרן הגרא"מ שך זצ"ל. הוא הורה לה לקבל על עצמה לברך ברכת המזון מתוך סידור, ולאחר שנה של הקפדה - נפקדה בזרע של קיימא. סיפור אחד, אבל כזה שמזכיר לנו שההנהגה הקטנה שנראית לנו כמעט טכנית, יכולה להיות בדיוק הצינור שדרכו עוברת הישועה.

גם הבבא סאלי, כפי שמסופר, נהג בברכת המזון בקפידה מיוחדת: לא היה נוגס מן הפת אלא חותך אותה בידו, מסיר את הסכין מהשולחן בשעת הברכה, עוצם עיניים, שם יד ימין על שמאל ומברך בקול רם, בשמחה ובכוונה עצומה. כל תנועה, כל פרט קטן, נועד לרכז את הלב סביב הרגע הזה בלבד.

אחים ואחיות יקרים, אי אפשר שלא לחשוב כמה פשוט זה בעצם - לא צריך לשנות את סדר היום, לא צריך ללמוד משהו חדש. צריך רק, בפעם הבאה שיושבים לשולחן, לעצור רגע לפני ברכת המזון, לזכור שמאחורי המילים האלה עומדים משה רבנו, יהושע בן נון, דוד ושלמה המלכים, ודורות של צדיקים שראו בברכה הזו מפתח לשפע ולהגנה. מי שרוצה להוסיף לרגע הזה עוד קצת חיזוק, מוזמנים לומר יחד פרק תהילים קטן לפני הארוחה או אחריה, או לשלוח שם של מי שזקוק לישועה לתפילה משותפת. לפעמים ההרגל הכי פשוט הוא זה שפותח את השערים הכי גדולים.