מסמרים בעיניים כדי לא לחטוא: הסיפור של רבי מתיא בן חרש

הסיפור המדרשי מאחורי הסגולה הנקשרת בשמו, ומה יש בו שמדבר אלינו כל כך חזק על המאבק ביצר הרע דווקא בימי אלול

רבי מתיא בן חרש הוא אחד השמות שנקשרו בעם ישראל למאבק ביצר הרע. אבל מי שהוא בעצם היה, ומה קרה לו שגרם לקשור את שמו בניצחון על היצר - זה סיפור שכדאי להכיר לעומק, לא רק לדעת עליו "יש סגולה".

רבי מתיא בן חרש היה תנא, מהחכמים שחיו כמה דורות אחרי חורבן בית המקדש השני, במאה השנייה לספירה. הוא נולד בארץ ישראל, למד אצל גדולי התורה של תקופתו, ובהמשך עבר להתיישב ברומא, שם הקים בית דין וישיבה שהתפרסמו. אחת מהאמרות שלו שנשארה חקוקה בזיכרון היהודי, ומופיעה במסכת אבות, היא "הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים" - קריאה לענווה אמיתית, לא לכבוד מדומה.

אבל מה שהפך את שמו לסמל של מלחמה ביצר הרע הוא סיפור אחר לגמרי, שמופיע במדרש תנחומא ובילקוט שמעוני. המדרש מתאר את רבי מתיא כאדם זהיר עד קצה גבול היכולת: פניו האירו כשמש, ומעולם לא נשא את עיניו להביט באישה. רמת השמירה שלו הייתה כה גבוהה, עד שהמקטרג - השטן, כפי שהמדרש קורא לו - טען כלפי הקב"ה שגם צדיק כזה אפשר להכשיל. הקב"ה השיב לו בבירור: "צדיק גמור הוא". ואז ביקש המקטרג רשות לנסות אותו, וקיבל אותה.

הניסיון עצמו מתואר במדרש בפרטי פרטים. השטן נדמה לרבי מתיא כאישה יפהפייה, שלא הייתה כדמותה מעולם. רבי מתיא הפך את פניו הצדה. השטן לא ויתר וניסה לגשת אליו מכיוון אחר, ורבי מתיא שוב הפך את פניו. כך זה נמשך, ניסיון אחרי ניסיון, עד שרבי מתיא הבין שהוא נמצא במצב שבו כוחותיו עלולים לא להספיק. "מתיירא אני שמא יתגבר עלי יצר הרע ויחטיאני", אמר - חשש כן ואמיתי, לא של אדם בטוח בעצמו אלא של מי שמכיר את גבולות הכוח האנושי.

ואז עשה רבי מתיא בן חרש מעשה שנחרט בזיכרון היהודי לדורות. הוא קרא לתלמידו המשרת אותו ואמר לו: "בני, לך והביא לי אש ומסמרים". התלמיד הביא, רבי מתיא חימם את המסמרים באש - ונעץ אותם בעיניו שלו. מעשה קיצוני, שנועד למנוע ממנו כל אפשרות להמשיך ולהביט. וכשראה השטן את מה שקרה, נבהל וברח. באותו רגע קרא הקב"ה למלאך רפאל וציווה עליו לרפא את עיניו של רבי מתיא. רבי מתיא, מצדו, סירב בתחילה לקבל את הריפוי - "מה שהיה היה", אמר, כמי שהשלים עם המחיר ששילם. אבל הקב"ה לא הניח לו: "אני ערב שלא ישלוט בו יצר הרע", הבטיח, ומיד ריפא אותו.

מאיפה הגיעה הסגולה שמכירים היום?

הסיפור הזה, על הענווה ועל הכוח לעצור את עצמו ברגע הקריטי, הוא שעומד ברקע הסגולה שהתפשטה בשנים האחרונות ונקשרה בשמו של רבי מתיא בן חרש. הנוהג הרווח הוא הדלקת 18 נרות בזה אחר זה, כאשר לפני כל נר אומרים נוסח קצר לכבודו ומבקשים שהתפילה תתקבל, ואחרי כל נר קוראים את מזמור פ"ו בתהילים. בסיום כל הנרות נוהגים לקרוא גם את הפסוקים במזמור קי"ט שראשי התיבות שלהם מאייתים "קרע שטן". אפשר לעשות זאת בבית, לא דווקא על הציון, ולא פעם אחת בלבד אלא כמה פעמים שרוצים, כשלפני ההתחלה מבקשים בקשה אחת ברורה.

חשוב לומר את זה בכנות: לסגולה הזו, בנוסח המדויק שמסתובב היום, אין מקור קדום מתועד. היא נפוצה כמנהג עממי בדורות האחרונים, מתוך הזדהות עם דמותו של רבי מתיא ועם הסיפור על שמירת עיניו. זה לא מפחית ממנה - מנהגים רבים בעם ישראל נולדו כך, מתוך אהבה לצדיק ומתוך רצון להיאחז במשהו ממידותיו - אבל זה שונה מהותית מפסק הלכה קדום, וכדאי לדעת את ההבדל כשמדברים על זה.

קברו של רבי מתיא בן חרש נמצא בעילבון שבגליל, ורבים נוהגים לעלות אליו דווקא בבקשות הקשורות לשמירת העיניים - המשך ישיר לסיפור המדרשי על מה שהוא עשה כדי לא לחטוא במבט.

מה הקשר לתקופת הסליחות?

יום ההילולא המקובל של רבי מתיא בן חרש הוא י"ג באלול - כלומר, ממש בתוך חודש אלול, החודש שבו נאמרות סליחות ונערך חשבון נפש לקראת הימים הנוראים. תאריך ההילולא נופל אפוא בתוך התקופה הזו של השנה, ותוכן הסיפור עצמו - מאבק ביצר הרע ברגע הכי קשה שלו, והבחירה לפעול נגד החולשה במקום להתעלם ממנה - מתכתב עם עבודת התקופה. מכאן שהסיפור מקבל משמעות מיוחדת בימים האלה: זה בדיוק מה שעבודת הימים הנוראים מבקשת מכל אחד ואחת מאיתנו - להסתכל פנימה, לזהות איפה אנחנו נופלים, ולבקש מהקב"ה כוח לתקן.

אין בכך פסק הלכה או מנהג מתועד שיש לומר את הסגולה דווקא בימי הסליחות - אבל המסר של הסיפור מתכתב באופן טבעי עם מה שהלב מחפש בימים האלה: תזכורת לכך שגם כשהיצר מתגבר, יש דרך לעצור ולבקש עזרה, כפי שעשה רבי מתיא בן חרש, שזכה להבטחה שהקב"ה ערב שהיצר הרע לא ישלוט בו.

מי שהסיפור הזה נוגע בהם יכולים לקחת ממנו יותר מסגולה טכנית של נרות ומזמורים. אפשר לקחת ממנו תזכורת פשוטה: שאסור להיכנע מראש למחשבה שהיצר הרע חזק מדי. רבי מתיא בן חרש הראה שיש כוח לעצור ברגע הקשה ביותר, והסיפור מזכיר שגם ברגע הכי קשה יש למי לפנות ועל מי להישען. בימים האלה, כשכל כך הרבה מאיתנו מבקשים חיזוק וסייעתא דשמיא, שווה להזכיר את שמו ולפתוח ספר תהילים - ולו רק כדי להוסיף עוד קול לתפילה המשותפת של העם כולו לקראת השנה החדשה.