שנים שכלום לא זז אצלנו. יכול להיות שיש כאן קללה?

השאלה הזאת מגיעה אלינו הרבה בחודש אלול. התשובה של המקורות זהירה יותר ממה שנדמה, ויש בה גם משהו מעשי לעשות

עסק שנפתח שלוש פעמים ונסגר שלוש פעמים. בת שלושים ושמונה שהולכת לפגישות כבר שתים עשרה שנה. בית שכל שיחה בו נגמרת בצעקות. אנשים כותבים לנו את זה במילים כמעט זהות: "מרגיש שיש משהו שחוסם".

נאמר את זה בפירוש, כי מגיע לכם לשמוע את זה: המסורת לא מספקת אבחון. אין אדם בעולם שיכול להסתכל עליכם ולומר לכם מה עוצר, ומי שכן אומר לכם דבר כזה, כדאי מאוד להתרחק ממנו.

מה המקורות באמת אומרים

בספר משלי, פרק כ"ו, כתוב: "כצפור לנוד כדרור לעוף, כן קללת חנם לא תבא". הרב אליעזר מלמד מסביר בפניני הלכה שאדם נידון על מעשיו ולא על מה שאמרו עליו, ושקללה שאין לה בסיס אינה חלה, ויש אומרים שהיא חוזרת אל מי שאמר אותה.

הוא מוסיף שם משפט ששווה לתלות על המקרר: הפחד מהקללה מזיק יותר מהקללה. אדם שחי בחשש שמישהו עשה לו משהו, מכביד על עצמו יותר מכל מילה שנאמרה עליו.

מצד שני, המקורות גם לא מבטלים את כוחן של מילים. במסכת בבא קמא, דף צ"ג עמוד א', נאמר "לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך", ובמסכת מועד קטן, דף י"ח עמוד א', "ברית כרותה לשפתיים".

שתי האמירות האלה חיות זו לצד זו, וזה בסדר גמור. למילים יש משקל, ובכל זאת אף אחד לא נידון עליהן במקום על מעשיו.

מה כן עושים עם זה

אלול הוא חודש של סדר. אין בו שום דרישה לחפש אשמים בעבר.

מה שאפשר להסיר, מסירים. נדר שנשכח, מילה קשה שנאמרה בריב לפני עשור, משפט שאמרנו על עצמנו בלילה קשה. בשביל זה בדיוק קיים סדר התרת הנדרים והקללות, שאותו נהגו לומר בערב ראש השנה כבר דורות רבים.

הנוסח שאומרים בו נכתב בידי החיד"א, בספרו "צפורן שמיר", ובמחזורים רבים הוא מודפס מיד אחרי התרת הנדרים. יש הנוהגים לומר אותו גם בערב יום הכיפורים.

עוד לפני שאנחנו מבקשים ישועה, מה שיש בו זה סדר: לעמוד לפני שלושה, לבקש, ולהיכנס לשנה החדשה בלי מה שנגרר. הרבה אנשים מספרים שהם יוצאים משם קלים יותר, וזו כבר התחלה טובה ואפילו מצוינת.

רבני מוקד תהילים ארצי עורכים את המעמד בערב ראש השנה ומזכירים בו בשמם את כל מי שנרשם מראש.

וכל זה קורה רגע לפני יום הדין.

אתם חייבים את זה לעצמכם, שגם השם שלכם יהיה שם!

היכנסו עכשיו והבטיחו את מקומכם בתיקון המיוחד, לשנה טובה ומתוקה