מה מקבלים מי שמקדימים לקבל שבת? מה כתבו גדולי ישראל

חולה מאוד, ובחלום הוא עומד בבית דין של מעלה. מה שהכריע את הדין היה תוספת השבת שלו: מפה פרוסה כבר מחמישי בלילה, וקבלת שבת בעוד היום גדול

כשהיה הרידב"ז רב בעיר סלוצק, הוא היה פעם חולה מאוד. כך מסופר. באחד הלילות חלם שהוא עומד בבית דין של מעלה, ושחברי בית הדין דנים אותו ובאים להכריע אותו לדין מוות, רחמנא ליצלן. הוא לא שתק. הוא התחנן, ממש זעק בפניהם: "אני באמצע כתיבת הספר שלי, ואם יעלו אותי לשמים לא אוכל לסיימו!".

התשובה שקיבל הייתה רגועה עד כאב: "אל תדאג, משהו אחר יסיים את הספר שלך". הוא ניסה שוב, והפעם דיבר על אחרים: הוא עוזר להרבה יתומים ואלמנות, ומי יעזור להם מעכשיו? גם כאן ענו לו שאין מה לדאוג, כי יישלחו שני בעלי חסד אחרים שידאגו להם. תחשבו רגע על הרגע הזה. אדם נאבק על חייו, והטיעונים החזקים ביותר שלו, ספר שלם ועולם של חסד, נענים במילה אחת: יש מי שימלא את מקומך.

ואז הוא אמר משפט אחר לגמרי. הוא סיפר לחברי בית הדין שמליל שישי, כלומר מחמישי בלילה, המפה כבר פרוסה על שולחנו לכבוד שבת קודש, ושהוא ובני ביתו מקבלים את השבת בעוד היום גדול, בתוספת שבת ראויה. כששמעו זאת הדיינים, כך מסופר, הם פסקו חד משמעית: "בזכות תוספת שבת יוסיפו לך חיים!".

על פי הסיפור, זה בדיוק מה שקרה. הרידב"ז זכה להישאר בעולם עוד שנים רבות, סיים לכתוב את ספרו, ואף זכה לעלות לארץ ישראל ולכהן כרבה של צפת. סיפור אחד, וממנו יוצאת שאלה שכדאי לעצור עליה: מה יש בהקדמה הזאת, בהוספה מהחול אל הקודש, שנותנת לה משקל כזה?

כל מי שמנהל בית יודע שתוספת שבת היא לא עוד סעיף ברשימה. היא הרגע שבו עוצרים את העולם לפני שהוא מבקש מאיתנו לעצור. מי שמכירים את התחושה הזאת, של מטבח שעוד רגע נסגר ושל שולחן שכבר מוכן, יודעים שאלה הרגעים שבהם הבית משתנה. ואי אפשר שלא לחשוב על כך שמה שנעשה מתוך רצון ולא מתוך לחץ, נושא איתו משהו אחר.

הסיפור על הרידב"ז הוא רק ההתחלה. בדברים שמובאים על תוספת שבת מצטרפים אליו גדולי ישראל נוספים, ובכולם עובר חוט אחד: מי שמרחיב את גבולות השבת, מקבל בחזרה הרחבה. ואי אפשר שלא לשים לב שהדברים שנכתבו על תוספת שבת נוגעים בשלוש הבקשות שכל אחד מאיתנו מכיר מהבית: שיהיה לנו על מי לשמוח, שנזכה לימים טובים ובריאים, ושיהיה לנו מאיפה להתפרנס. נעבור על הדברים לפי שלוש מילים: בני, חיי ומזוני.

בנים, חיים ומזוני: מה כתבו על מי שמקדימים

הדבר הראשון הוא בנים. לפי המובא בשם האר"י הקדוש, מי שרוצה לזכות בבנים צריך להיזהר, ולהזהיר גם אחרים, על תוספת שבת. גם בערב שבת וגם במוצאי שבת. ומי שעושה כך, יזכה לזרע של קיימא. גם החפץ חיים כתב דבר דומה: מי שמזדרז ומחזק גם אחרים לקבל שבת מוקדם, יזכה שיהיו לו בנים. שימו לב לפרט הקטן שחוזר אצל שניהם. לא רק לקבל מוקדם, אלא גם לחזק את מי שסביבנו. תוספת שבת היא לא מבצע פרטי, היא דבר שמדביקים בו את הבית, את השכנים ואת החברים.

הדבר השני הוא חיים. ה"פרי מגדים" כתב: "המוסיף מחול על קודש מוסיפים לו חיים". המשפט הזה הוא כמעט הסיפור של הרידב"ז בשורה אחת. מי שמוסיף מזמנו הפרטי לטובת הקודש, מקבל תוספת בחזרה. ואם ה' נותן חיים, הוא נותן אותם בטוב וברחמים, וזו התפילה שאנחנו מתפללים כל אחד לעצמו וכל אחד לאהוביו.

בספר "סידורו של שבת" כתוב: "טוב להקדים לקבל את השבת, כי משעה שמדליקים נרות של שבת קודש, מסתלקים ומתבטלים כל כוחות הרע והטומאה מהבית". כך כותב גם הזוהר. מי שרגילים להדליק נרות מכירים את השקט שבלהבה הקטנה הזאת, שלא דומה לשום שקט אחר, ואפשר להבין למה דווקא ההקדמה שלה נחשבת.

הדבר השלישי הוא מזוני, פרנסה. כתוב "מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך". לפי המובא, זו סגולה לפרנסה, וטוב לומר את הפסוק עשר פעמים בבוקר ועשר פעמים בערב:

מאשר שמנה לחמו והוא ייתן מעדני מלך

ויש כאן גם רמז יפה. האותיות א', ש', ר' הן שלוש האותיות שקודמות לאותיות של המילה "שבת". "מאשר" מרמז אפוא על הזמן שקודם לשבת, ומאותו זמן נעשה "שמנה לחמו", פרנסה שמנה ומרובה, ברווח ובכבוד. ו"והוא ייתן מעדני מלך" מלמד שהשבת עצמה נותנת שפע רוחני לכל השבוע, ממש מהמעדנים של ה'. מי שעובדים קשה כל השבוע בשביל הפרנסה, ויודעים כמה שעות עולות על כל שקל, יבינו כמה עמוק הרעיון שדווקא השעות שנראות כמו הפסד הן אלה שמזמנות את השפע.

ועוד כתוב בספר "מלאכת שבת": מי שזהיר להקדים את כניסת השבת ולאחר את יציאתה, הקב"ה משלם לו מידה כנגד מידה. הוא מרחיב את גבול הקדושה, שהוא גבולה של השבת, ומצמצם את גבול ימי החול. ואם חלילה תבוא לו עת צרה, יקרא אל ה', וה' ירחיב לו מצרתו. הוא יזכה לנחלה בלי מצרים, ויתקיים בו הפסוק:

כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ

והבן איש חי אומר שעם ישראל זוכים לעושר וברכה בזכות שמקדימים ומקבלים את השבת מבעוד יום.

איך נכנסים לזה בלי לחץ

צריך להיות כנים. לא כל אחד יכול לקבל את השבת שעה לפני השקיעה, ובשבוע עמוס גם עשר דקות הן הישג. אבל מה שעולה מכל הדברים הוא לא מדידה בדקות, אלא כיוון: להרחיב מעט את השבת לפניה ואחריה. מי שמתחילים בהקדמה קטנה, כוס של שקט לפני ההדלקה, שולחן שנערך בלי ריצה, ובמוצאי שבת עוד כמה רגעים לפני שחוזרים לעולם, כבר נמצאים בדרך.

ואין כאן הבטחה שמישהו יכול לתת. אף אחד מאיתנו לא יודע איך ייענו התפילות, וגם הסיפור על הרידב"ז מסופר כסיפור, לא כנוסחה. מה שאנחנו כן יכולים לעשות הוא להתפלל, להתחזק ולשים לב. מי שמכירים את מזמורי התהילים יודעים שהתפילה שלנו תמיד מתחילה בבקשה, לא בדרישה.

אז אולי השבוע, מתישהו ביום שישי, תנסו להקדים בדקות ספורות. שתפו את מי שסביבכם, בני הבית, חברים, שכנים, כי כמו שכתבו האר"י והחפץ חיים, יש ערך מיוחד גם בחיזוק אחרים. והוסיפו לכך פרק תהילים, בשביל מי שצריך ישועה, בשביל חולה, בשביל מי שמחכה לבן או לפרנסה. ואם יש מישהו שאתם רוצים שנזכיר בתפילה, שלחו לנו את שמו ואנחנו נאמר עליו פרק תהילים, בעזרת ה'.