איזו תפילה אומרים בהדלקת נרות שבת לזכות בילדים?

בקיצור שולחן ערוך מופיעה עצה עתיקה לאישה שמצפה לילדים או מתקשה בגידולם, ומאחוריה עומד סיפור מהתנ"ך שכולם מכירים. הנה הנוסח המדויק, ומתי בדיוק אומרים אותו

בספר קיצור שולחן ערוך, בסימן עה סעיף ב, מופיעה עצה ישירה וברורה: כל אישה יכולה לומר תפילה מסוימת בשעת הדלקת נרות שבת, ומי שמתקשה בגידול הילדים או שאין לה ילדים כלל יכולה להוסיף נוסח מסוים מיד לאחר ההדלקה. זה לא ניסוח כללי של "שיהיה בסדר" - זו הוראה מדויקת, עם זמן מוגדר ועם נוסח ברור של מה לומר.

כך כתוב שם: "ראוי שתתפלל האישה בשעת הדלקה, שייתן לה הקדוש ברוך הוא בנים זכרים מאירים בתורה, וטוב שתיתן מקודם איזה פרוטות לצדקה, ואשה קשת רוח בגידול בנים או שאין לה כלל, סגולה שתאמר לאחר הדלקת הנרות ההפטרה של יום ראשון דראש השנה, וטוב שתבין מה שהיא אומרת, ותאמר בכוונה". כלומר: לפני ההדלקה עצמה כדאי לתת כמה מטבעות לצדקה, ובשעת ההדלקה להתפלל במילים פשוטות שהקב"ה ייתן בנים שיאירו בתורה. ולמי שמתקשה בגידול הילדים, או שאין לה ילדים כלל - להוסיף אחרי ההדלקה את ההפטרה שקוראים ביום הראשון של ראש השנה.

יש סיבה לכך שדווקא הרגע הזה, של הדלקת הנרות, נבחר כזמן לתפילה הזו. חז"ל אומרים במסכת שבת: "הרגיל בנר - הוויין ליה בנים תלמידי חכמים". רש"י מסביר שהכוונה גם לנר שבת וגם לנר חנוכה, כפי שכתוב "כי נר מצוה ותורה אור" - מי שמכניסה אור לתוך הבית, זוכה שהאור הזה ימשיך הלאה, אצל הילדים שלה. בעקבות זה כותב המשנה ברורה, בסימן רסג, שטוב שהאישה תתפלל אחרי ההדלקה שהקב"ה ייתן לה בנים מאירים בתורה, כי בדיוק באותה שעה תפילתה מתקבלת.

ולמה דווקא ההפטרה של ראש השנה? כי זו ההפטרה שבה מסופר על חנה - אישה שהתפללה בדיוק מתוך המקום הזה של כאב וציפייה לילדים, ונענתה. זו לא בחירה מקרית. זה הסיפור שעליו מבוססת כל הסגולה, ולכן כדאי להכיר אותו לעומק לפני שאומרים את המילים האלה.

כדאי לשים לב גם לפרט הצדקה שמוזכרת במפורש. העצה לתת מטבעות לפני ההדלקה אינה פרט טכני. מדובר על רגע של פתיחה - לתת משהו למי שצריך, לפני שמבקשים משהו בשביל עצמם. ורק אחרי כן, באותה נשימה, מגיעה התפילה עצמה.

וכדאי לשים לב גם למילה "בכוונה" שמופיעה בסוף הנוסח. בנוסח עצמו מודגש שטוב שתבין את מה שהיא אומרת ותאמר בכוונה, ולא רק תאמר את המילים. זו בדיוק הסיבה שכדאי להכיר את הסיפור שמאחורי ההפטרה, ולא רק את העובדה שקוראים אותה. כשיודעים מי זו חנה, ומה בדיוק עבר עליה באותו רגע בשילה, גם אמירת ההפטרה עצמה מקבלת משמעות אחרת לגמרי.

הסיפור שעומד מאחורי ההפטרה: תפילתה של חנה בשילה

לאלקנה היו שתי נשים: חנה ופנינה. לפנינה היו ילדים, ולחנה לא היו ילדים כלל. מדי שנה, כשהמשפחה עלתה לשילה להשתחוות ולזבוח לה', הייתה פנינה מכעיסה את חנה בשל כך שה' סגר את רחמה - עד שחנה הייתה בוכה ולא מסוגלת לאכול. אלקנה ניסה לנחם אותה ואמר לה: "הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים", אבל הכאב לא נעלם.

אז קמה חנה, אחרי האוכל והשתייה, והלכה להתפלל. הפסוקים מתארים אותה "מרת נפש", בוכה ומתפללת לפני ה'. היא נדרה נדר: שאם ה' ייתן לה זרע של בנים, היא תיתן אותו לה' כל ימי חייו. היא התפללה כל כך בלחש, ששפתיה נעו וקולה לא נשמע כלל - עד שעלי הכהן, שישב על הכיסא ליד מזוזת ההיכל, חשב שהיא שיכורה.

וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה' צבקות אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַה' כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ

עלי פנה אליה וביקש ממנה להסיר מעליה את היין, וחנה ענתה לו: "לא אדני, אשה קשת רוח אנכי, ויין ושכר לא שתיתי, ואשפך את נפשי לפני ה'". ומיד השיב לה עלי וברך אותה: "לכי לשלום, ואלוקי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו". חנה חזרה לדרכה, ולפי הפסוקים "ותאכל, ופניה לא היו לה עוד" - כלומר השינוי הפנימי התחיל כבר אז.

ואז זה קרה: ה' זכר את חנה, היא הרתה וילדה בן, וקראה את שמו שמואל - "כי מה' שאלתיו". כשגמלה אותו, היא הביאה אותו בעצמה אל עלי בבית ה' בשילה, ואמרה לו: "אל הנער הזה התפללתי, ויתן ה' לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו". ואז, מתוך השמחה הזו, היא נשאה את התפילה המוכרת שלה.

עָלַץ לִבִּי בה' רָמָה קַרְנִי בה' רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ

מה אפשר לקחת מהסיפור הזה להיום

אי אפשר שלא לשים לב כמה פרטים קטנים בסיפור הזה מדברים אלינו גם היום. חנה לא נזקקה לנוסח מסובך ולא לטקס. היא פשוט שפכה את מה שהיה לה בלב, במילים שלה, בלי קול, בדיוק במקום שבו הייתה. זה בדיוק הרעיון שעומד מאחורי העצה בקיצור שולחן ערוך - לא טקס גדול, אלא רגע אחד קצר, בשעת הדלקת הנרות, שבו אפשר לדבר עם הקב"ה בפשטות.

ומי שמכיר את הסיפור של חנה, אולי יבין גם למה דווקא ההפטרה הזו נבחרה כנוסח לאמירה. יש משהו מחזק בלדעת שהתפילה שלנו מצטרפת לאותו סיפור עצמו שנקרא בראש השנה - לאותן מילים שבהן מסופר על תפילתה של חנה בשילה, ושבזכותן, לפי הפסוקים, היא נענתה.

שימו לב גם לסדר שבו הדברים קורים בסיפור: קודם הכאב והבכי, אחר כך התפילה השקטה, ורק בסוף - השמחה והשירה. גם מי שנמצאת היום רק בחלק הראשון, של הכאב והציפייה, יכולה למצוא נחמה בכך שבתוך אותו סיפור עצמו כבר כתוב גם ההמשך.

אם יש לכם, או למישהי שאתם מכירים, רגע כזה של ציפייה לילדים או של קושי בגידולם - אפשר להתחיל כבר השבת הקרובה: קצת צדקה לפני ההדלקה, ואחר כך כמה מילים פשוטות מהלב, בדיוק בשעת הדלקת הנרות. ומי שרוצה, מוזמנים להוסיף גם פרק תהילים, או לשלוח לנו שם לתפילה - כי כמו שראינו אצל חנה, גם המילים השקטות ביותר נשמעות.