מה מספרים על מערת המכפלה, ולמה מתפללים שם על זיווג וילדים?

עגל שברח, כלב בן יפונה שהתפלל על קברי האבות ומסורת על פתח גן עדן. הנה מה שמספרים המקורות על המקום שאליו ממשיכים להגיע מתפללים

הכול התחיל, לפי המדרש, בעגל אחד שברח. בפרקי דרבי אליעזר מסופר שכשאברהם אבינו מיהר להביא לאורחים בן בקר רך וטוב, העגל ברח מפניו ונכנס למערת המכפלה. אברהם רדף אחריו, והגיע כך למקום שלא הכיר קודם. בתוך המערה, לפי המסורת, גילה את אדם הראשון ואת חוה שוכבים במנוחתם, והמדרש מתאר שם אור וריח ניחוח מיוחד.

המדרש מוסיף שהגילוי הזה הוא שהביא את אברהם לרצות דווקא את המערה הזאת כמקום קבורה עבורו ועבור בני משפחתו. וכך, כשהגיעה פרשת חיי שרה והוא ביקש לקנות אחוזת קבר, מתברר שלא סתם מקום חיפש. לפי פשט הפסוקים מדובר ברכישת קבר אחרי פטירת אשתו, אבל במדרש יש שם סיפור רוחני שקדם לכל זה. מערת המכפלה בחברון, מקום קבורתם של האבות והאימהות על פי המסורת, עומדת במרכזם של סיפורים עתיקים, מדרשים ומנהגי תפילה שעברו מדור לדור.

והמסורת לא נעצרת שם. בספרות הזוהר מופיעים תיאורים של המערה כפתח הקשור לגן עדן, וכמקום בעל משמעות מיוחדת למעבר הנשמות. לפי המסורות האלה, הקדושה של המקום לא באה רק מכך שקבורים בו האבות והאימהות, אלא גם מקשר רוחני עמוק יותר בין העולם הגשמי לעולם הנשמות. גם המסורת על אדם וחוה משתלבת בתפיסה הזאת: אם אדם הראשון הוא מי שגורש מגן עדן, אפשר להבין למה מקום קבורתו נתפס במסורת הקבלית כבעל זיקה מיוחדת לגן העדן.

אלפי שנים נחשבת המערה לאחד המקומות הקדושים והמסקרנים ביותר במסורת היהודית, ובמשך הדורות התפתחו סביבה מנהגי תפילה לזיווג, לפרי בטן, לרפואה ולהצלחה בעת צרה. כדי להבין מאיפה זה בא, כדאי לחזור לגמרא, שם מופיע סיפור אחר על חברון, על אדם שהיה צריך כוח להישאר נאמן לדרכו, ועל תפילה שנאמרה מול קברי האבות.

הקשר בין תפילה במערת המכפלה לבין בקשת ישועה מופיע במפורש בתלמוד. במסכת סוטה, דף ל"ד עמוד ב', דורשים חז"ל את הפסוק על מסעם של המרגלים: "ויעלו בנגב ויבא עד חברון". התלמוד שם לב שהפסוק עובר ללשון יחיד, "ויבא", אף שמדובר בקבוצה שלמה של מרגלים, ומסביר שכלב בן יפונה פרש מחבריו והלך לחברון כדי להתפלל על קברי האבות.

ומה ביקש שם? על פי דברי חז"ל, כלב אמר: "אבותי, בקשו עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים". תחשבו על הרגע הזה. משה רבנו שלח את המרגלים לתור את הארץ, רוב המרגלים חזרו והוציאו את דיבת הארץ, ואילו כלב ויהושע בן נון התנגדו לדבריהם. לפי המסורת התלמודית, התפילה של כלב בחברון הייתה חלק מהמאבק הרוחני שלו שלא להיגרר אחרי החברים. מכאן נוצר הקשר בין המקום לבין תפילה בעת ניסיון, התמודדות עם השפעה שלילית ובקשת הכוונה בקבלת החלטות קשות.

ואי אפשר שלא לחשוב על מי מאיתנו עומד לפעמים מול החלטה קשה, כשכל הסביבה הולכת לכיוון אחד והלב אומר משהו אחר. מי שמכיר את הפסוק "אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי" מבין איך נראית תפילה של מי שיודע שהעזרה לא באה מהכוחות שלו לבד. זו כמובן קריאה שלנו ולא חלק מהמקור, אבל היא עוזרת להבין למה אנשים בוחרים לעמוד דווקא שם ולבקש, בלי להבטיח כלום ובלי לדעת מה יהיה, רק מתוך אמונה שהתפילה נשמעת.

זיווג, ילדים ועוד: על מה מתפללים שם

אחד המנהגים העממיים המזוהים עם המערה הוא תפילה למציאת בן או בת זוג. רווקים ורווקות מגיעים למקום כדי להתפלל לזיווג הגון, לעיתים תוך אמירת פרקי תהילים ותפילות אישיות בזכות האבות והאימהות. הקשר בין המערה לבקשות לזיווג נובע במידה רבה מהדמויות שקבורות בה על פי המסורת: אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה.

סיפורי האבות והאימהות בספר בראשית עוסקים לא פעם בהקמת משפחה, בנישואים, באהבה ובאתגרים שליוו את חיי הזוגיות. התורה מתארת, למשל, את האהבה של יצחק לרבקה ואת הנחמה שמצא לאחר מות אמו: "ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה". עבור מתפללים רבים, ההגעה למקום קבורתם של האבות והאימהות מבטאת בקשה להקים בית יציב ומשפחה המבוססת על ערכי המסורת.

מנהג עממי נוסף הוא תפילה להיפקד בילדים. הקשר למסורת המקראית בולט בסיפורים של שרה ורבקה, שהתמודדו עם עקרות במשך שנים. שרה אמנו ילדה את יצחק אחרי שנים ארוכות בלי ילדים, וגם רבקה התקשתה להרות. בספר בראשית מסופר שיצחק התפלל לה' לנוכח עקרותה:

ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו כי עקרה הוא, ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו

הפסוק הזה הפך לאחד המקורות המזוהים עם כוחה של תפילה בזמן ציפייה לילדים, ומתוך החיבור הזה התפתח המנהג להגיע למערת המכפלה ולבקש להיפקד בפרי בטן בזכות האבות והאימהות.

ולא רק זיווג וילדים. לאורך הדורות משמשת המערה מקום לתפילות אישיות וציבוריות, ומתפללים מגיעים אליה כדי לבקש רפואה לקרוביהם, פרנסה, שלום בית, הצלחה והצלה ממצבים קשים. על פי הדיווח, ממשיכים להגיע אליה המוני מתפללים.

חשוב להבין מה היסוד המשותף לכל המנהגים האלה. זו האמונה במעלת התפילה במקום קבורתם של צדיקים, ובפרט האבות והאימהות. במסורת היהודית יש הבחנה ברורה בין תפילה להקב"ה בזכות הצדיקים לבין ייחוס כוח עצמאי למקום או לנפטרים עצמם. לכן התפילה במערה מתמקדת בבקשת רחמים מהקב"ה ובזכירת המעלה של האבות. אנחנו מתפללים, ומי שעונה הוא הקב"ה לבדו.

גם מי שלא יכול להגיע לחברון יכול לפתוח תהילים ולהתפלל על מה שמעיק על הלב, בזכות האבות והאימהות. שתפו אותנו בשם מישהו שצריך תפילה, זיווג, ילדים או רפואה, ונאמר עליו פרק תהילים ביחד.