תהילים כ': הפרק שחוזר כמעט בכל קריאה לשלום החיילים

כל אתר מביא רשימה אחרת של פרקים, כל רב מזכיר מספרים אחרים - אבל כשמחפשים לעומק, פרק אחד חוזר ברוב המקומות

כשחיילים יוצאים לשדה הקרב, רבים מאיתנו מרגישים צורך עמוק לעשות משהו - לא רק לעקוב אחרי החדשות, אלא ממש לפתוח ספר תהילים ולהתפלל. השאלה שחוזרת אז היא תמיד אותה שאלה: איזה פרק אומרים? יש מי שמכיר רשימה אחת מהילדות, יש מי שרואה הודעה בקבוצת ווטסאפ עם רשימה אחרת, ובסוף נשארים עם תחושה שאין תשובה אחת ברורה.

והאמת היא שאין. כשבודקים את המקורות שמפרסמים את הנושא - אתרי תורה, אתרי חדשות ורבנים שפנו לציבור בזמן מלחמה - מתגלה שאין רשימה רשמית וסגורה אחת של "פרקי התהילים לחיילי צה"ל". כל מקור מביא גרסה קצת שונה: אתר אחד מציע שישה פרקים, אתר שני מציע שמונה, רב שלישי קורא לציבור לומר רק שלושה. זה אולי מפתיע, אבל זה גם מרגיע - כי זה אומר שאין "נוסח יחיד נכון" שמפסידים אותו אם לא מדייקים, ושעצם הפנייה בתהילים היא העיקר.

עם זאת, כשמסתכלים על כל הרשימות האלה זה לצד זה, פרק אחד בולט בעקביות שאין לה תחרות: תהילים כ'. הוא מופיע כמעט בכל רשימה שנבדקה - מדפי תורה, מקריאות של הרבנים הראשיים, ומאתרי תורה בעיצומה של מלחמה. יש לו פסוק שממש נראה כאילו נכתב לרגע הזה בדיוק:

יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב

ופסוק נוסף מאותו מזמור, שמבקש ישירות עזרה ותמיכה משמים:

יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ

יש נוסח המיוחס לחיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, שמביא מנהג מעניין בהקשר הזה: לומר את תהילים כ' שתים עשרה פעמים בכוונה, לפני התפילה המרכזית בעת מלחמה. הנוסח הזה מזכיר תקדים עתיק: גם יעקב אבינו פנה בתפילה דומה, וגם דוד המלך התפלל כך בזמן שיואב היה במלחמה. זה לא אומר שצריך בהכרח לספור שתים עשרה חזרות כדי ש"זה יעבוד" - אבל זה מראה שהקשר בין הפרק הזה לבין זמן מלחמה הוא קשר ישן, לא משהו שהומצא בדור האחרון. אותו נוסח המיוחס לחיד"א כולל גם בקשה מפורשת שמדברת ישירות על מצב של מלחמה: "הצילנו ממלחמה ומצור, משבי ומביזה. הסר מעלינו מחנות אויבים מגבולנו". אלה לא מילים כלליות על צרה בעלמא, אלא תחינה ממוקדת במדויק במה שחיילים ומשפחותיהם חשים כשיש עימות בשטח.

לצד תהילים כ', חוזרים גם פרקים נוספים בכמה מהרשימות: תהילים קכ"א, שפותח במילים המוכרות לכולם, תהילים צ"א, ותהילים ק"ל. גם הם מתארים בקשת הצלה וביטחון בהשגחה, וגם הם מככבים ברשימות של כמה אתרים נפרדים ובלתי תלויים זה בזה.

שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי

תהילים צ"א פותח במילים "יוֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָן" - תיאור של מי שחוסה במקום מוגן, ולכן רבים נוהגים לאומרו כשהם מבקשים שמירה על יקיריהם. ותהילים ק"ל, שפותח במילים "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'", מביא את התפילה מהמקום הכי עמוק ואמיתי - מהמקום של מי שבאמת זקוק לישועה ולא מסתפק באמירה שבשגרה. ארבעת הפרקים האלה, כ', קכ"א, צ"א וק"ל, מופיעים בחלק גדול מהרשימות שנבדקו - וזה בפני עצמו מלמד שמשהו בהם התחבר אצל אנשים רבים לאותו רגע בדיוק של פחד ותקווה.

ברשימות הארוכות יותר, אלה שמביאות חמישה-שישה פרקים ומעלה, מצטרפים לרוב גם תהילים פ"ג וקמ"ב. אלה לא פרקים זרים לנושא: תהילים פ"ג מתאר במפורש התקפה של אויבים מסביב, ותהילים קמ"ב הוא תפילה מתוך מצוקה וסכנה ממשית. העובדה ששני הפרקים האלה חוזרים בכמה מהרשימות, גם אם לא בכולן, מראה שהבחירה בהם אינה מקרית - היא נגזרת מהתוכן של הפרק עצמו, ומהמידה שבה הוא מדבר ישירות על המצב של חיילים במלחמה.

בתחילת מלחמת "חרבות ברזל", באוקטובר 2023, פנה הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, לכלל הציבור וקרא לומר שלושה פרקים ספציפיים: תהילים כ', תהילים קכ"א ותהילים ק"ל. הוא אמר במילים שלו: "אני מחזק את ידי חיילי צה"ל, כוחות הביטחון וחילוץ ואזרחי ישראל. ואני קורא לכל הציבור להתאחד, להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל, כוחות הביטחון והאזרחים החטופים ולרפואת הפצועים". הקריאה נשמעה בימים הראשונים של המלחמה, ב-8 באוקטובר 2023.

מאיפה בעצם הגיע המנהג הזה

אם מחפשים מקור הלכתי מפורש לעצם החובה להתפלל כשיש מלחמה, הוא לא נמצא ב"רשימת פרקים" כלשהי, אלא בהרבה יותר בסיסי ממנה. הרב יוסף צבי רימון מביא בהקשר הזה את דברי הרמב"ם בהלכות תעניות, שקבע כלל כללי: "כאשר באה צרה או מלחמה על הציבור, אנו צריכים להתפלל ולעשות מעשים טובים". זה לא אומר איזה פרק, אבל זה קובע את העיקרון שממנו נולד כל המנהג - שבעת צרה ציבורית, הציבור כולו נדרש לפנות בתפילה, ולא רק להמשיך בשגרה.

יש גם מקור מודרני מתועד יותר, שאינו נוגע לתהילים ישירות אבל קשור קרוב לנושא: תפילת "מי שברך" לחיילי צה"ל, זו שמוכרת כיום לכל כך הרבה בתי כנסת ובתים בישראל. היא חוברה על ידי הרב הצבאי הראשי שלמה גורן, בנובמבר 1956, בתקופת מלחמת סיני, ופורסמה לראשונה בעמוד האחרון של עיתון "הצופה". מאז היא התפשטה והשתרשה כחלק מהתפילה הציבורית בישראל, ואפשר לראות בשתיהן אותו דחף - לתת לציבור דרך מוחשית לעמוד לצד החיילים.

מה שמתקבל מכל זה הוא תמונה פשוטה: אין נוסח אחד "נכון" שמחמיצים אותו. יש כמה פרקים שחוזרים ברשימות שונות - כ', קכ"א, צ"א, ק"ל - לצד פרקים נוספים שמשתנים ממקור למקור. העיקר שעולה מכל המקורות, מהרמב"ם ועד הרבנים שפנו לציבור בשנים האחרונות, הוא לא המספר המדויק של הפרק, אלא עצם הפנייה.

אז מי שרוצה לפתוח הערב ספר תהילים לשלום החיילים, יכול להתחיל בביטחון מפרק כ' - הפרק שכל כך הרבה רבנים ומקורות חוזרים אליו. ומי שימשיך משם לקכ"א, לצ"א או לק"ל, לא "מפספס" כלום - הוא מצטרף לפרקים שרבים נוהגים לומר לשמירת החיילים. הזמינו את בני המשפחה, השכנים, קבוצת הווטסאפ של בית הכנסת - ותפתחו יחד באותם פרקים. לפעמים העוצמה הגדולה ביותר היא בזה שרבים כל כך פונים, באותו ערב, לאותן מילים בדיוק.