הסוד שמאחורי חמשת הנרות שמדליקים לפני ראש השנה

בכל שנה, בלילה קבוע ממש לפני ראש השנה, יש בתים שמדליקים דווקא חמישה נרות בבת אחת ולא נר אחד. מאיפה המנהג הזה הגיע, ולאיזו ישועה הוא נועד

יש מנהגים שמצטרפים לאדם בלי שהוא שם לב מתי בדיוק הם נכנסו לחיים שלו, ויש מנהג אחד שקשה לפספס: בלילה שבין כ"ד לכ"ה באלול, חמישה ימים בלבד לפני ראש השנה, מדליקים לא נר אחד ולא שניים, אלא חמישה נרות יחד. לא מדובר בהדלקת שבת, לא בנר נשמה ולא בנר יארצייט - זו הדלקה נפרדת, עם זמן משלה, מספר מדויק משלה ופסוקים ותפילה שנלווים אליה.

מי שנתקל במנהג הזה בפעם הראשונה שואל בדרך כלל שתי שאלות פשוטות: מאיפה זה בא, ולמה דווקא חמישה נרות ולא שלושה או שבעה. שתי השאלות האלה מובילות אותנו לאותו מקום - אל כתביו של הרב יוסף חיים מבגדד, המוכר לכולנו בכינויו "הבן איש חי". מקובל שהבן איש חי כתב שבליל כ"ה באלול יש עניין מיוחד להדליק חמישה נרות, כנגד חמשת אורות החסד המתגלים באותו היום. בספר "אשי ישראל" מובא שיום זה הוא יום מיוחד, ויש המציינים כי גם החיד"א הזכיר עניין דומה בספרו "ברכי יוסף".

למה דווקא כ"ה באלול נבחר לרגע הזה, ולא יום אחר בשנה? כדי להבין את זה צריך לזכור מה בעצם קורה בלוח השנה היהודי בימים הללו. כ"ה באלול הוא, על פי המסורת, היום הראשון לבריאת העולם - היום שבו אמר הקב"ה "יהי אור" ונברא האור בפעם הראשונה. ראש השנה, לעומת זאת, חל חמישה ימים אחר כך, והוא היום השישי לבריאה, היום שבו נברא האדם. כלומר, בין כ"ה באלול לראש השנה אנחנו הולכים ועוברים, יום אחר יום, על ימי הבריאה הראשונים - מהאור הראשון ועד לבריאת האדם עצמו. בתוך המסע הזה, ליל כ"ה באלול מסמן את הרגע שבו האור נברא, ולכן דווקא הוא נבחר כזמן להדליק נרות ולהזכיר לעצמנו מאיפה הכל התחיל.

יש בעיתוי הזה גם היגיון פנימי שקשור לימים שעוד לפנינו. בעוד ימים ספורים נעמוד כולנו בראש השנה, יום הדין, ונבקש להיכתב ולהיחתם לטובה. המנהג להדליק נרות דווקא בימים שלפני כן, ולבקש עוד לפני שהדין נפתח, הוא מעין הכנה שקטה: להזכיר לעצמנו שהעולם שאנחנו עומדים להישפט בו הוא גם עולם שנברא באור ובחסד, ושגם הדין עצמו נעשה מתוך רחמים. מי שמדליק את חמשת הנרות בשקט הבית שלו, ימים אחדים לפני שהחגים מתחילים, בעצם פותח את התהליך הזה כמה ימים מוקדם יותר.

למה דווקא חמישה נרות

הטעם המרכזי שמובא בשם הבן איש חי הוא שחמשת הנרות מכוונים כנגד חמשת אורות החסד המתגלים באותו יום. לצד הטעם הזה מובא גם רמז נוסף, שקושר את מספר הנרות לפרשת הבריאה עצמה: בתיאור בריאת האור בספר בראשית, במעשה היום הראשון, חוזרת המילה "אור" חמש פעמים. כך שגם המספר עצמו, וגם הרגע שבו מדליקים בו את הנרות, נשענים על אותו סיפור בריאה - כאילו אנחנו, בהדלקה הקטנה שלנו בבית, מהדהדים משהו מאותה בריאת אור ראשונה.

מבחינה מעשית, הזמן המקובל להדלקה הוא מהשעה שבע בערב באור ליום כ"ה באלול, ואפשר להדליק גם מאוחר יותר, עד הבוקר שלמחרת. לפני ההדלקה נהוג לומר כמה פסוקים שעניינם אור וישועה, ובהם:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר

לצד הפסוק הזה נוהגים לומר גם שני פסוקים נוספים, שעניינם בקשת אור פנים והארת פנים מאת הקב"ה:

אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה

אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה

שלושת הפסוקים האלה נאמרים דווקא לפני ההדלקה, וכולם סובבים סביב אותו רעיון - בקשת אור מאת ה', בין אם מדובר באור שנברא בפעם הראשונה בעולם, ובין אם מדובר באור פנים שמבקשים לעצמנו. רק אחרי אמירתם מדליקים את חמשת הנרות בפועל. עם ההדלקה נהוג לומר גם תפילה שבה מבקשים על המשפחה. אחד הנוסחים המובאים בשם המנהג הזה פותח כך: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתרחם עלי ועל אשתי ובני, ותעמידנו בקרן אורה, ותאיר לנו בפנים מאירות".

לאיזו ישועה זה נועד

מי שמחפש כאן הבטחה לישועה ספציפית ומצומצמת, לא ימצא אותה במקורות - וזה בעצם חלק מהיופי של המנהג הזה. הבקשה שבלב ההדלקה היא בקשה רחבה: לזכות באור, בחסד ובחיים טובים לקראת השנה החדשה, בדיוק ברגע שבו, לפי חכמינו, נברא האור בעולם לראשונה. בהמשך התפילה שמובאת עם המנהג מבקשים גם על המשפחה - זרע קודש, בנים צדיקים, חכמים ונבונים בתורה - ועל חיים טובים ברוחניות ובגשמיות. מי שמדליק את הנרות האלה בדרך כלל לא מבקש דבר אחד צר, אלא פותח את השנה החדשה בבקשה כללית לאור, לחסד ולרחמים, במקום לדין הקשה שממתין לכולנו בראש השנה.

יש בזה גם מסר עדין: בדיוק בימים שבהם מתקרבים לימי הדין, המנהג הזה מזכיר לנו שהעולם לא נברא בדין בלבד, אלא באור ובחסד, ושגם אנחנו יכולים, בכל שנה מחדש, להאיר מחדש את מה שהתעמעם בשנה שחלפה. אם המנהג הזה מדבר אליכם, כדאי לדעת שהוא לא דורש טקס גדול או הכנה מיוחדת - רק כמה נרות, כמה רגעים של פסוקים ותפילה, וכוונת לב פתוחה.

חשוב גם לזכור שהמנהג הזה, כמו מנהגים רבים אחרים שמתלווים לימים שלפני ראש השנה, לא בא במקום תשובה, תפילה וצדקה, אלא לצידם. הנרות עצמם לא עושים את העבודה - הם רק מזכירים לנו, בדרך פשוטה ומוחשית, שיש לאן לפנות ומאיפה לבקש אור. מי שמדליק את הנרות מתוך כוונה אמיתית, ולא רק מתוך הרגל, נותן למנהג הזה את המשקל שהוא באמת אמור לשאת.

ולקראת הימים הגדולים הבאים עלינו, תמיד שווה להוסיף גם כמה פרקי תהילים משלנו - בין אם בזמן הדלקת הנרות ובין אם בכל רגע פנוי אחר. מוזמנים לצרף את השמות והבקשות שלכם, ולבקש יחד עם כל עם ישראל שנה של אור, של חסד ושל ישועות.