מדוע ביקש הצדיק הנסתר שלא יגלו שהוא חולל את הנס?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

בן שנעשה אילם נרפא ברגע אחד, והצדיק שריפא אותו ביקש דבר אחד בלבד - שלעולם לא יספרו שזה קרה בזכותו. הסוד נשמר שנים, עד שהגיע הרגע לגלות אותו

בירושלים של הדורות האחרונים חי אדם שרוב שכניו לא ידעו מי הוא באמת. הם הכירו אותו כפחח פשוט. הם לא ידעו שהאיש הזה, חכם מנחם מנשה זצ"ל, נחשב לאחד מגדולי הצדיקים הנסתרים בדורות האחרונים. וכדרכם של צדיקים אמיתיים, הוא הסתיר את גדולתו במתכוון, ובחר לחיות בפשטות שאיש לא יחשוד בו.

בחלוף הזמן העיד עליו הרה"צ רבי מרדכי שרעבי שחכם מנשה לא היה סתם צדיק נסתר בין רבים - הוא היה ראש חבורת הצדיקים הנסתרים. תואר כזה לא ניתן בקלות, ובוודאי שלא לפי הכרזה עצמית. הוא ניתן לאדם שכל חייו עבד בשקט, בלי כבוד, בלי תשומת לב, ועשה למען עם ישראל דברים שרוב האנשים הסובבים אותו יום־יום לא שיערו בכלל, ושרק בדיעבד, מפי מי שהכיר את דרכו מקרוב, נודעו לציבור הרחב.

בימים של מצוקה שפקדו את העם היושב בציון, חכם מנשה מסר את נפשו על צרתם של ישראל. הוא ארגן תפילות ציבוריות רבות, וכן הקים את 'חברת אהבת חיים' - גוף שעסק בהפצת תורה, קיום תעניות דיבור, תפילות, תיקונים ואיסוף כספים לעזרה לנזקקים. כל זה, כשהוא עצמו ממשיך לעבוד כפחח פשוט, כאילו שום דבר מיוחד לא קורה אצלו.

מי שמכיר את מסורת ל"ו הצדיקים הנסתרים יודע שזה בדיוק הרעיון שעומד מאחוריה - שבכל דור יש צדיקים סמויים שהעולם מתקיים בזכותם, ואיש לא יודע מי הם. הם לא מחפשים תואר, לא מחפשים קהל, ולא מחפשים שיזהו אותם ברחוב. הם פשוט עושים את מה שצריך, ונעלמים בחזרה לתוך השורה, כמו כל אדם אחר. יש בזה מסר שחוזר שוב ושוב במסורת היהודית: הגדולה האמיתית לא נמדדת בכמה אנשים יודעים עליה, אלא בכמות הטוב שהיא מביאה לעולם, גם בלי קרדיט וגם בלי תשומת לב. חכם מנשה היה אחד מהם.

בימי השבעה על פטירתו של חכם מנשה, כשבני המשפחה ישבו שבעה, נכנסה אישה לבית. היא הרגישה שהיא חייבת לספר להם משהו. היא סיפרה שאחד מבניה חלה בעבר והיה לאילם.

היא פנתה למיטב הרופאים שיכלה למצוא, אבל כל מאמציה עלו בתוהו. אף אחד לא הצליח להסביר מה קרה לבן שלה, ואף אחד לא הצליח לעזור לו. היא חיפשה מענה, עד ששמעה שיש בירושלים צדיק בשם חכם מנשה. היא עלתה אליו ושחה לפניו את כל צערה.

הרב השיב לה שהדבר קרה מכיוון שבימי הריונה היא הלכה לבית קברות, ונדבקה בה רוח טומאה שהזיקה לעובר. אבל הוא לא עצר שם. "אל דאגה", אמר לה, "בעזרת ה' יהיה בסדר".

הסוד שנחשף רק בשבעה

חכם מנשה ערך תיקון לבן האילם. עוד באותו היום, הילד חזר לדבר. לא בעוד שבוע, לא בעוד חודש - באותו יום ממש. הוא ביקש ממנה בקשה אחת, והזהיר אותה לקיים אותה: שלעולם לא תגלה לאיש שהישועה נעשתה על ידו.

היא שמרה על הבקשה הזאת ולא גילתה אותה לאיש. רק עכשיו, כשהצדיק כבר לא בין החיים, היא הרגישה שמותר לה - ואולי אפילו שמוטלת עליה חובה - להגיע לאוהל המשפחה היושבת שבעה, ולגלות בפניהם על הנס והמופת שהוא חולל להם. כאילו רק ברגע שהוא כבר לא יכול להתבייש מהסיפור, הותר לה סוף סוף לספר אותו.

כוחה של תפילה שנשארת בסוד

קשה שלא לעצור רגע ולחשוב על מה שהסיפור הזה מלמד אותנו. חכם מנשה יכול היה לקבל תודות, כבוד, שם טוב. במקום זה הוא בחר להסתיר. מי שמכיר את עולם הצדיקים הנסתרים יודע שזו לא צניעות סתמית - זו דרך עבודה שלמה, שבה הישועה עצמה חשובה יותר מהזכות שבגרימתה. הבקשה שביקש מהאישה לא נועדה להגן על כבודו, אלא דווקא להסתיר אותו. בעולם שבו אנשים רבים מחפשים הכרה על כל מעשה טוב, הבחירה להישאר בעילום שם מתוך כוונה, ולא במקרה, היא עצמה סוג של עבודת ה'.

ואי אפשר שלא לחשוב גם על האישה בסיפור. היא שמרה סוד, לא בגלל שהתביישה, אלא כי כיבדה בקשה של אדם שראתה בו קדושה. גם זו, בעצם, סוג של אמונה - לקבל בקשה בלי לשאול למה, ולסמוך על כך שיש בה טעם. יש בזה תזכורת לכולנו: לפעמים הדבר הכי גדול שאפשר לעשות למען מישהו הוא לא לספר על זה לאף אחד, ולתת לתפילה לפעול בלי שאף אחד יידע מי עומד מאחוריה.

מי שמכיר את פרק כ"ה בתהילים, בוודאי נזכר בפסוק שמדבר בדיוק על זה:

"סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם" (תהלים כ"ה, י"ד)

הסוד הזה, שמוזכר בתהילים, הוא בדיוק מה שחכם מנשה חי לפיו. לא כל ישועה צריכה קול תרועה, כותרת גדולה או תודה פומבית. לפעמים היא קורית בשקט, בין אדם למי שהתפלל בעדו, ובלי שאף אחד ידע מי עשה את זה ואיך.

הסיפור הזה מזכיר לנו שיש כוח גדול בתפילה, גם כשהיא לא מתפרסמת, גם כשאף אחד לא רואה, וגם כשלוקח שנים עד שהיא נחשפת, אם בכלל. אולי כדאי שגם אנחנו נעצור רגע, ולו לרגע קט, נאמר פרק תהילים בלב שקט, בלי לחכות שמישהו ידע על כך ובלי לצפות לתודה או להכרה. זו בדיוק המידה שממנה למדנו מהצדיק הנסתר - שאפשר לתת בלי שהיד השמאלית תדע מה עשתה הימנית. אם יש לכם כרגע מישהו שזקוק לישועה, אפשר לשתף את השם שלו ולתת לתפילה של כולנו לעשות את שלה, גם בלי שנדע איך ומתי, ובלי שנצטרך לדעת.