מה מלמד אותנו ההצלה הדרמטית בטיסה על הכוח שבכל אחד מאיתנו?

אדם רגיל, בלי שום הכשרה בטיסה, תפס את ההגה מול סכנה ממשית בשמיים והציל טיסה שלמה מאסון. המשפיע הרב אשר פרקש חיבר את הסיפור לדברים ששמע מהרבי מליובאוויטש לפני ארבעים שנה

כולנו ראינו את זה. אדם רגיל, בלי הכשרה, בלי ניסיון בהטסה, ובלי שום סיבה להאמין שהוא מי שיעמוד ברגע הקריטי ההוא. ובכל זאת, מול סכנה ממשית בלב השמיים, הוא תפס את ההגה והציל טיסה שלמה מאסון. כפי שסופר, הסיפור מעורר בנו התפעלות, ואז, כרגיל, עולה השאלה הכי טבעית: ואני? מה כבר יכול אדם רגיל, כמוני וכמוכם, לשנות בעולם?

על פי הדיווח, בשיעור לפרשת בראשית מחבר המשפיע הרב אשר פרקש בין ההצלה המופלאה שהתרחשה בחג הסוכות לבין הפרשה - הפרשה שבה אנחנו עומדים בדיוק ברגע שכולנו חוזרים מהחגים אל השגרה. תשרי נגמר, ההתעוררות הגדולה של ימי החג מתחילה להתפוגג, וחייבים לשאול מה בכל זאת נשאר איתנו כשחוזרים לחיים הרגילים, לעבודה, לבית, לשטף היום-יום.

בשיעור שמסר לפרשת בראשית מעלה הרב פרקש כמה שאלות: למה בעצם האדם נברא יחידי, כששאר הנבראים נבראו בהמוניהם? מה בדיוק מחייב אותנו המשפט הידוע "בשבילי נברא העולם"? וכשמדובר בהצלה כמו זו שבטיסה - האם זה נס משמים, או גבורה אנושית, ולמה בעצם צריך לבחור בין השניים?

ולא פחות מעניינות השאלות שהוא שואל מתוך התנ"ך עצמו: מדוע חזקיהו המלך, על אף הנס הגדול שזכה לו, לא נעשה משיח? ומה בעצם רוצה ללמד אותנו יונה הנביא, שבוחר לרדת ולהירדם דווקא ברגע שהים סוער מסביבו? אפשר לשמוע בשתי השאלות האלה נקודה משותפת: מה עושה אדם כשהוא עומד פנים אל פנים עם רגע שגדול ממנו, ואיך הוא בוחר להגיב אליו. זו לא שאלה תיאורטית - זו שאלה שכל אחד מאיתנו עומד בה, בלי לשים לב, כמה פעמים בשבוע.

השאלות האלה לא מחפשות, מצדנו, תשובה חדה אחת. הן מזמינות אותנו לחשוב, לאורך כל השנה החדשה, על השאלה הפשוטה הזאת: איך אנחנו בוחרים לפעול ברגע שגדול מאיתנו, גם כשאנחנו לא ה"גיבור הראשי" של הסיפור, וגם כשאף אחד לא מצפה מאיתנו לעשות דבר.

בתוך השיעור שיתף הרב פרקש דברים ששמע במו אוזניו מהרבי מליובאוויטש בהתוועדויות של חודש תשרי תשמ"ז - לפני ארבעים שנה. לדבריו, הדברים הללו מקבלים משמעות מיוחדת בעקבות האירועים האחרונים. ואי אפשר שלא לשמוע בכך הד לרגע שבו אנחנו נמצאים, ממש עכשיו, כשהסיפור עוד טרי אצל כולנו.

"כפי שעומדים בשבת בראשית, כך עוברת כל השנה" - כך, לדבריו, אמר הרבי מליובאוויטש. משפט קצר, שלכאורה מדבר על רגע אחד בלבד בשנה. וזו ההזמנה שעולה מהשיעור: לקחת את המשפט הזה בדיוק לרגע הזה - החזרה מהחגים, מההתרגשות הגדולה של תשרי, אל שגרת היומיום, העבודה, הבית, הדברים הקטנים שממלאים כל יום רגיל.

ארבעים שנה הן זמן ארוך. ובכל זאת, משפט שנאמר לפני ארבעים שנה ממשיך לקבל משמעות חדשה שוב ושוב, בכל פעם מזווית אחרת - ועכשיו, לדברי הרב פרקש, דווקא לצד סיפור של הצלה בשמיים. וזה בעצם כוחה של תורה: היא לא נגמרת ברגע שנאמרה.

הכוח שבכל אחד מאיתנו

ואי אפשר שלא לחשוב, בהקשר הזה, גם על ההצלה בטיסה שעמדה בבסיס השיעור. מי שתפס את ההגה באותו רגע לא היה "מישהו מיוחד" - הוא היה בדיוק מה שהמשפט "בשבילי נברא העולם" מתאר: אדם אחד, שלם בעצמו, שהעולם כולו תלוי ברגע שבו הוא בוחר לפעול. וזו בעצם ההזמנה שעולה מכל הסיפור הזה, בשבילנו, כשאנחנו חוזרים אחרי החגים לשגרה - שהכוח הזה לא שמור רק לרגעים הדרמטיים של החיים. הוא נמצא בכל בוקר רגיל, בכל בחירה קטנה שלנו.

מקובל בעם ישראל לראות בימים הראשונים של כל תקופה סוג של מצפן לכל מה שבא אחריה - וזו בדיוק הסיבה שהמשפט ששמע הרב פרקש מהרבי כל כך מדויק לרגע הזה. איך שאנחנו בוחרים לעמוד בשבת בראשית, עם כל ההתעוררות שנשארה מהחגים או בלעדיה, זה בעצם הכיוון שממנו תמשיך השנה כולה. לא צריך רגע דרמטי באוויר כדי להבין את זה - אפשר להתחיל מהבחירות הקטנות של השבוע הראשון. ולפעמים זה נראה ככה: יום אחד של תשומת לב יכול לקבוע נימה לשבוע שלם, ושבוע אחד של תשומת לב יכול לקבוע נימה לשנה שלמה - לא בגלל קסם, אלא בגלל שכך אנחנו בוחרים להתחיל.

מה לוקחים איתנו אל השנה החדשה

מי שמכירים את מזמור ח' בתהילים בוודאי זוכרים את השורות שבהן דוד המלך עומד מול השמים הגדולים, מול הירח והכוכבים, ושואל בפשטות מה בכלל האדם הקטן הזה, שהקב"ה בוחר לזכור אותו ולתת בו אמון:

מָה-אֱנוֹשׁ כִּי-תִזְכְּרֶנּוּ וּבֶן-אָדָם כִּי תִפְקְדֶנּוּ

זו הנקודה שאפשר לקחת מהסיפור ומהשיעור אל השנה החדשה. אין צורך לחכות לרגע דרמטי באוויר כדי לגלות כמה כוח טמון בנו. כל אחד מאיתנו, בכל יום רגיל, מוזמן לזכור שהוא לא "עוד אחד מההמונים" - הוא עולם שלם, עם תפקיד שרק הוא יכול למלא.

ואולי זו גם הסיבה שכדאי לנו לא רק לחשוב על זה, אלא גם לומר את זה - בפה, במילים, בפרק תהילים. כל פעם שאנחנו פותחים ספר תהילים בשביל עצמנו או בשביל מישהו אחר, אנחנו בעצם מצהירים מחדש על אותה אמונה: שהקב"ה מקשיב לאדם הקטן הזה, ושמה שהוא אומר ועושה משנה.

• הכוח לפעול ברגע הנכון נמצא בכל אחד מאיתנו, בלי קשר להכשרה או לניסיון
• הימים הראשונים של השנה נותנים כיוון לכל מה שבא אחריהם
• בחירה קטנה ויומיומית יכולה להיות משמעותית בדיוק כמו רגע דרמטי
• אפשר להתחיל בכל רגע, בלי לחכות לרגע הדרמטי שיוכיח כמה כוח יש בנו

אז בשבת בראשית הזאת, כשאנחנו עוברים מההתרגשות של תשרי אל השגרה, אפשר להקדיש כמה דקות ולומר יחד פרק תהילים - למען כל מי שעומד ברגע קטן ומכריע משלו, ולמען כל מי שזקוק כרגע לשמירה ולהצלה. אתם מוזמנים לשתף את הכתבה, ואם יש לכם שם שזקוק לתפילה - לשלוח אותו, ולהמשיך איתנו הלאה, אל השנה שמתחילה.