איראן שלחה הודעה לאמריקאים - ומה שקורה עכשיו במפרץ הפרסי צריך להדאיג כל יהודי

כטב"מים יורטו באוויר, משחתות אמריקניות הותקפו בים, ותשובה דיפלומטית עוברת בשקט דרך פקיסטן

יש ימים שאתה קורא חדשות ומרגיש שמשהו גדול יותר מתחיל להתגבש מאחורי הכותרות. זה אחד מהימים האלה. מה שמתרחש כעת במפרץ הפרסי אינו עוד סיבוב של מתחים שגרתיים בין ארצות הברית לאיראן. זה שלב חדש, ולמי שמכיר את ההיסטוריה של האזור, הוא מדאיג במיוחד.

ההודעה שעברה דרך פקיסטן

בשבועות האחרונים, לפי דיווחים ממספר מקורות מערביים, העבירה איראן הודעה לא רשמית לממשל האמריקני - לא ישירות, אלא דרך תיווך פקיסטני. התוכן של ההודעה אמנם לא פורסם במלואו, אבל הבסיס ברור: טהרן מסמנת שהיא מוכנה לשיח מסוים, אך בתנאים שהיא תכתיב, ובמקביל ממשיכה ללחוץ על כל הכפתורים הצבאיים שיש לה.

זו דיפלומטיה מסוג מאוד ספציפי - הדיפלומטיה של מי שמניח אקדח על השולחן ואז מזמין לשיחה. ולמי שחושב שהמסר נשאר בגבולות הגרעין בלבד, כדאי להסתכל על מה שקורה בים.

המשחתות האמריקניות תחת אש

בשבועות האחרונים תועדו מספר אירועים שבהם כלי שיט מזוהים עם כוחות פרו-איראניים, בעיקר חות'ים מתימן, תקפו נכסים ימיים אמריקניים וכלי שיט מסחריים הקשורים לאינטרסים מערביים במפרץ עדן ובים האדום. חלק מהמתקפות כוונו ישירות למשחתות של חיל הים האמריקני שפעלו באזור.

ארצות הברית הגיבה בתקיפות אוויריות, ירטה כטב"מים, והגדילה את הנוכחות הימית שלה. אך מה שמעניין יותר הוא מה שלא נאמר בגלוי: כמה מהמתקפות הצליחו לפגוע, כמה חיילים אמריקנים נמצאו בסכנה, ומה בדיוק הייתה ההנחיה המבצעית שניתנה לכוחות בשטח כשהטילים כבר היו באוויר.

מה זה אומר ליהודים

השאלה הזו אינה רטורית. ישראל היא בדיוק הנושא שאיראן מניחה על השולחן כקלף מיקוח בכל שיח עם ארצות הברית. בכל פעם שטהרן שולחת "הודעה" לוושינגטון, ישראל נמצאת שם, גלויה או מרומזת, כחלק מהמשוואה.

יתרה מזאת, ההגברה הצבאית של ציר ההתנגדות - חות'ים, חיזבאללה בגרסתו המצומצמת שנותרה לאחר הפגיעות הישראליות, ומיליציות עיראקיות - מתרחשת בדיוק בתקופה שבה ישראל עדיין מעורבת במבצע בעזה ומנסה לנהל חזית צפונית שברירית. לא מדובר בצירוף מקרים.

האסטרטגיה האיראנית ברורה: לשמור את ישראל תחת לחץ רב-זירתי בו זמנית, ובמקביל להציג לאמריקאים תמריץ לשיחות - תמריץ שמבוסס על האיום שהם עצמם יצרו.

הסימנים שצריך לעקוב אחריהם

• היקף הנוכחות הימית האמריקנית: אם וושינגטון תוסיף קבוצת נושאת מטוסים שנייה לאזור, זה שינוי רמת ההסלמה.
• תגובת ישראל לתנועות איראן: כל תקיפה ישראלית בסוריה או בעיראק בשבועות הקרובים תחשב חלק מהדינמיקה הזאת.
• האם השיחות דרך פקיסטן יהפכו לערוץ גלוי: אם יתפרסם שנציגים נפגשים, גם בגוף שלישי, זה אומר שלשני הצדדים יש עניין בהפחתת הלהבות - לפחות זמנית.
• גרעין ומחיר: איראן מעשירה אורניום ברמה שמעולם לא הגיעה אליה קודם. הזמן שנשאר לאפשרות של פגיעה קינטית במתקנים מתקצר.

הסיכום שאף אחד לא רוצה לשמוע

המפרץ הפרסי אינו "שם רחוק". הוא הקצב שמכתיב את מחירי האנרגיה, את חופש הניווט הבינלאומי, ואת מאזן הכוחות באזור שישראל נמצאת בלבו. כאשר איראן שולחת הודעות בשקט, תוקפת בקול, ומנסה בו זמנית לנהל את שני הדברים, זה לא סתירה - זו שיטה.

מי שחושב שהאירועים האלה ייפתרו מעצמם, שהדיפלומטיה תעצור את ההסלמה, או שישראל יכולה להתנתק מהתמונה הרחבה הזאת, מפספס את הטבע הבסיסי של המשחק שמתנהל. כל יהודי, בישראל ובתפוצות, צריך להסתכל על מה שקורה במפרץ הפרסי עכשיו - לא כחדשות של מדינות אחרות, אלא כחלק מהסיפור שלנו.

כי הוא כזה, בין אם נבחר להכיר בכך ובין אם לא.