איך ילד ממשפחה דחוקה הפך לפוסק הדור? סיפורו של מרן הרב עובדיה

ילד שהתחיל לעבוד בגיל צעיר כתב את ספרו הראשון כשהיה בן שתים עשרה. 13 שנה אחרי פטירתו, הדרך שלו עדיין מדברת אל הלב

כשהיה בן ארבע עלתה משפחתו של עובדיה הקטן לארץ ישראל והתיישבה בשכונת בית ישראל בירושלים. אביו התפרנס מחנות מכולת, והמצב הכלכלי בבית, כך מסופר, היה דחוק. הילד נאלץ להתחיל לעבוד בגיל צעיר. מי שהיה פוגש אותו אז לא היה מנחש שלפניו עומד מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מי שיכונה בפי תלמידיו "פוסק הדור".

והנה, דווקא מתוך הדוחק הזה צמח משהו אחר. על פי המסופר, הוא לא הניח לכישרון שלו ללכת לאיבוד, והשקיע אותו בלימוד התורה. כבר בגיל תשע כתב את יצירתו הספרותית הראשונה: הערות בשולי הספר "ראשית חכמה". תחשבו על זה לרגע. ילד בן תשע, ספר גדול לפניו, והוא כבר מוסיף בשוליים את מה שיש לו לומר.

בגיל שתים עשרה חל המפנה. הוא עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף שבעיר העתיקה, לאחר שאביו שוכנע בחשיבות הדבר. מכאן אפשר להבין שלא הכול היה מובן מאליו. אבא שמפרנס משפחה מחנות מכולת, במצב כלכלי דחוק, וצריך לשכנע אותו שכדאי לתת לבן להתמסר ללימוד. אנחנו לא יודעים איך נראתה השיחה הזאת בבית, אבל התוצאה ידועה.

באותה שנה כתב הנער את ספרו הראשון, "מחברת העתקת חידות", יחד עם שניים מחבריו. בישיבה המשיך להשקיע את כל זמנו בלימוד תורה ובכתיבה תורנית, וראש הישיבה, הרב עזרא עטיה, שימש עבורו כאב רוחני. ילד שהתחיל מהערות בשוליים הגיע לספר משלו, ואפשר להרגיש כאן את כוחה של התמדה קטנה ויומיומית, גם כשהמצב בבית לא קל.

ואי אפשר שלא לחשוב על המילים שאנחנו אומרים בפרק צ"ב בתהילים:

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה

זו פרשנות שלנו ולא חלק מהסיפור המדווח, אבל התמונה מתאימה. עץ שצומח לאט, שנה אחרי שנה, ובסוף גובהו נראה למרחוק. כך גם אצלנו, בבתים רגילים, כשמישהו מתמיד בדבר קטן שוב ושוב ואיש עדיין לא רואה לאן זה יגיע.

מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזאת, של בית שבו כל שקל נספר, ובכל זאת מישהו מאמין שאפשר אחרת. זה הרהור שלנו ולא דיווח על מה שהרגישו בבית ההוא, אבל קשה לא לראות כאן את המקום שבו אמונה פוגשת מעשה. גדולה לא נבנית בהחלטה אחת גדולה. היא נבנית מעוד שורה, עוד דף ועוד יום, גם כשאף אחד לא מוחא כפיים ואין לאן למהר.

מהספרים הראשונים ועד ספרייה שלמה

הדרך המשיכה. בשנת תשי"ב פרסם את ספרו על הלכות הפסח, "חזון עובדיה", ספר שזכה לביקורות חיוביות מאוד ולהסכמות, בין השאר, משני הרבנים הראשיים, הרב עוזיאל והרב הרצוג, וגם מהרב עטייה. שנתיים לאחר מכן ייסד את "אור התורה", ישיבה לאברכים ספרדים מצטיינים. על פי הדיווח, זו הייתה הראשונה בשורה של ישיבות שהקים במהלך השנים, מתוך מטרה לגדל בני תורה ספרדים שיהוו את שדרת המנהיגות התורנית של הדור הבא.

בהמשך כיהן כרב הראשי הספרדי, "הראשון לציון", בשנים 1973 עד 1983, והיה מנהיגה הרוחני של מפלגת ש"ס מאז הקמתה. בעיני רבים נחשב לבכיר הרבנים הספרדים בדורו. אבל אם שואלים מה היה הלב של הכול, התשובה כתובה בדבריו שלו. בספרו "יביע אומר" כתב: "על משמרתי אעמודה להחזיר עטרה ליושנה להורות כדעת מרן שקבלנו הוראותיו". זו הייתה השקפת עולמו ומטרתו העיקרית.

ויש בזה עוד משהו שנוגע לכל אחד מאיתנו. הספר "יחוה דעת" נחשב לספר הלכה פופולרי, משום שהתשובות בו נכתבות בקיצור וללא פלפולים. ואולי יש בזה גם לקח בשבילנו: תשובה ברורה וקצרה היא כזו שאפשר לקחת הביתה ולקיים.

גם בתחום הדיינות עשה דרך ארוכה. בשנים 1958 עד 1965 כיהן כדיין בבית הדין האזורי בירושלים, ובשנת 1965 היה לחבר בית הדין הרבני הגדול. לאחר מכן כיהן כרב הראשי לישראל. בשנים תשל"ז עד תשנ"ד הוציא שישה כרכים של "יחוה דעת". כשמסתכלים על הרצף הזה, מהערות בשולי ספר ועד בית הדין הגדול, מבינים שהצעד הראשון שווה הרבה יותר ממה שנדמה בזמן אמת.

ספריו רבים מאוד. "יביע אומר" הוא ספר השו"ת המרכזי שלו, בעשרה כרכים, ויש לצידו גם "חזון עובדיה", "הליכות עולם", "טהרת הבית", "מאור ישראל" ועוד. מעבר לכך, ספרים רבים נערכו על פי פסקיו, ובהם "ילקוט יוסף" מבנו הרב יצחק יוסף, ו"הלכה ברורה" וספרים נוספים שיצאו מהמכון שהקים בנו, הרב דוד יוסף. כך ממשיכה התורה שלו להגיע גם היום לבתים ולבתי כנסת.

13 שנה בלי מרן

מרן הרב עובדיה נולד בבגדד בי"ב בתשרי ה'תרפ"א, ונפטר בגיל 93, בג' בחשוון ה'תשע"ד. הלווייתו נערכה בירושלים ביום פטירתו, וכ-850,000 איש השתתפו בה. זו הייתה, כך נמסר, ההלוויה הגדולה ביותר בתולדות מדינת ישראל, והוא נקבר בבית הקברות סנהדריה. ביום רביעי הקרוב, ג' בחשוון, יחול יום הזיכרון ה-13 לפטירתו.

אנחנו מדמיינים את הדברים כך: מי שגדל מילד שעובד בגיל צעיר לאחד מגדולי הדור משאיר אחריו חלל שקשה למלא. מי שמכירים את הסיפור הזה מרגישים בו גם געגוע וגם עידוד, כי הוא מזכיר שאף אחד לא מתחיל מלמעלה.

ומה אפשר לקחת מכאן? שאין התחלה קטנה מדי. הערות בשולי ספר יכולות להיות תחילתה של דרך ארוכה. אם אתם מרגישים שההתחלה שלכם קטנה, זכרו שגם הוא התחיל כך. ואם יש לכם שם של חולה, או של מי שמחכה לישועה, שלחו אותו אלינו, ובואו נאמר יחד פרק תהילים, לזכות כולם ולעילוי נשמת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.