מברכים שהחיינו בהדלקת הנרות של ראש השנה? התשובה מפתיעה

רגע לפני שמדליקים נרות בערב ראש השנה, יש הלכה חשובה שרוב הבתים לא מכירים. ובזמן תקיעת השופר, מסתתר רגע שמחבר אותנו ישירות לרגע בריאת העולם

עוד רגע נכנס ראש השנה, ובבתים רבים עולה אותה שאלה בדיוק: כשמדליקים את הנרות של החג, מברכים גם "שהחיינו", כמו שרגילים לברך בכל חג אחר? השאלה הזו חוזרת כל שנה מחדש, ולא בכדי - כי התשובה, להפתעת רבים, היא דווקא לא.

אלה לא סתם כללים יבשים. כל ברכה, כל תזמון, כל מילה שנאמרת בליל החג הזה נטענת במשמעות - כי ראש השנה הוא הלילה שבו פותחים שנה חדשה, ורוצים לפתוח אותה נכון ומדויק, בלי לפספס שום פרט.

2 הלכות ביום, מתוך הספר "בהלכה ובאגדה" עפ"י פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, עונות בדיוק על השאלה הזו. ההלכה קובעת: אין לברך "שהחיינו" בשעת הדלקת הנרות בליל ראש השנה, מכיוון שממילא מברכים את אותה ברכה בהמשך הערב, בשעת הקידוש. מי שמברכת שהחיינו כבר בהדלקה, נכנסת לחשש הפסק - הפסקה אסורה בין ברכת "להדליק נר של יום טוב" לבין ההדלקה עצמה. כלומר, הסדר הנכון הוא לומר קודם את ברכת "להדליק נר של יום טוב", ומיד לאחריה להדליק את הנרות עצמם, בלי לשבץ ברכה נוספת באמצע. פוסקים כמו היעב"ץ אף כתבו במפורש שהמנהג לברך שהחיינו בהדלקה אין לו יסוד בהלכה ושגגה הוא. ולכן טוב להעיר על כך בנחת ובעדינות למי שנוהגת כך, כדי שתפסיק ממנהגה.

אז מה עושים אם המנהג הזה כבר מושרש בבית? גם לזה יש תשובה מעשית. מי שכבר בירכה שהחיינו בהדלקת הנרות, צריכה להיזהר שלא לענות "אמן" כשמברכים שהחיינו בקידוש עצמו, כדי לא להיכנס לחשש הפסק נוסף - הפעם בין ברכת הגפן לטעימת היין. ואם בכל זאת יצא ועניתם "אמן" מתוך הרגל, אין צורך לחשוש: ממילא אין חובה לטעום מהכוס בכל מקרה.

ומה לגבי הלילה השני של החג? כאן התמונה קצת שונה. בקידוש של הלילה השני נחלקו הפוסקים אם מברכים שהחיינו או לא, ולכן ההמלצה המעשית היא לפתור את הספק בדרך פשוטה: להניח על השולחן פרי חדש, ולכוון עליו את ברכת שהחיינו בזמן הקידוש. אם אין פרי חדש בהישג יד, אפשר גם בגד חדש. ואם אין לא פרי ולא בגד - מברכים שהחיינו בכל מקרה, בלי לוותר על הברכה.

ההלכות הקטנות האלה, שנראות כמו פרטים טכניים, מזכירות לנו משהו גדול יותר: כמה תשומת לב וכוונה יש בכל רגע של ליל החג, עד כדי דיוק בניסוח של ברכה אחת. וכשכבר עומדים ליד השולחן, עם הנרות הדולקים, הפרי החדש והקידוש - שווה לזכור שיש רגע נוסף בראש השנה שהתורה עצמה בחרה להעמיד במרכז, מעל לכל דבר אחר. דווקא הרגע הזה, אולי באופן מפתיע, הוא לא יום הדין ולא חשבון הנפש - אלא קול אחד, פשוט וחזק.

הסוד שמסתתר בתקיעת השופר

כשקוראים בתורה על ראש השנה, אפשר לצפות למצוא שם התייחסות ליום הדין, להמלכת הקב"ה, לעבודה הרוחנית המיוחדת של היום הגדול הזה. אבל בפועל, הנושא היחיד שמוזכר בתורה שבכתב לגבי ראש השנה הוא תקיעת שופר. בספר במדבר נאמר: "ובחודש השביעי באחד לחודש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם", וגם בספר ויקרא חוזרת התורה ואומרת: "דבר אל בני ישראל לאמור בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה יהיה לכם". כלומר - האזכור המרכזי, כמעט היחיד, הוא קול השופר.

מצוות תקיעת שופר היא מצוות היום של ראש השנה, וגם נשים חייבות בשמיעתה. הרב משה שיינפלד מסביר נקודה מרתקת: תקיעת השופר היא המצווה היחידה שנעשית על ידי נפיחה - ודווקא זה מה שמחבר אותה לרגע בריאת האדם, כשנאמר "וייפח באפיו נשמת חיים". באמצעות הנפיחה בשופר, אנחנו כביכול חוזרים לאותו רגע ראשוני, ומבטאים את נקודת הדמיון שלנו לבורא, את הניצוץ האלוקי שיש בכל אחד מאיתנו.

עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה, ה' בְּקוֹל שׁוֹפָר (תהלים מ"ז, ו')

אי אפשר שלא לעצור רגע על המחשבה הזו: בכל שנה, ביום שבו נברא האדם, אנחנו לא רק נזכרים בבריאה - אנחנו ממש משחזרים אותה. הרגע שבו האדם פקח את עיניו, ראה את בוראו, ואמר "לכו נרננה לה'". זו בדיוק הנקודה העמוקה ביותר של ראש השנה: לא רק דין וחשבון נפש, אלא גם חזרה לאותו רגע טהור שבו כל הבריאה כולה, ואנחנו בתוכה, המליכה את ה' מחדש.

מה מבקשים בתפילת "שופרות"

בתפילת מוסף של ראש השנה יש חלק מיוחד שנקרא "שופרות", ובו עשרה פסוקים שמזכירים דווקא את מתן תורה - את הרגע בהר סיני שבו קולות השופרות והברקים ליוו את קבלת התורה. יש בזה רעיון עמוק: דווקא ביום שבו אנחנו הכי זקוקים לרחמים ולזכויות, אנחנו מקבלים מחדש על עצמנו את התורה, כאילו מתחילים מהתחלה. וכשהמלך רואה שבני המדינה מוכנים לקבל עליהם מחדש את החוק - גם אם לאורך השנה לא תמיד הקפידו לשמור אותו - מתעוררים רחמיו, והוא נוטה לסלוח.

יש בחלק הזה גם בקשה נוספת, פשוטה ומרגשת: שנזכה לשמוע בקרוב ממש את שופרו של משיח צדקנו. כך שקול השופר בראש השנה הוא לא רק זיכרון של רגע הבריאה ומתן תורה - הוא גם תפילה ישירה אל העתיד.

אז בין אם אתם עומדים להדליק נרות, לעמוד בקידוש עם פרי חדש על השולחן, או להקשיב לתקיעות בבית הכנסת - כדאי לקחת רגע ולהרגיש את מה שבאמת קורה שם. תשתפו את מי שאתם אוהבים בהלכות הקטנות האלה, ואם בא לכם - זה בהחלט הזמן לומר יחד פרק תהילים, או לשלוח שם לתפילה למי שזקוק לישועה לקראת השנה החדשה. שנה טובה ומבורכת לכולנו.