עשינו התרת נדרים בערב ראש השנה. למה צריך גם התרת קללות?

שני סדרים שנאמרים באותו יום, ורוב האנשים בטוחים שזה אותו דבר. ההבדל ביניהם פשוט להסבר

מי שהיה בבית כנסת בערב ראש השנה מכיר את התמונה. שלושה יושבים, אנשים ניגשים בזה אחר זה, קוראים מהסידור, ושומעים בחזרה "מותר לך, מותר לך, מותר לך". רובם יוצאים משם בהרגשה שסיימו.

בפועל, מדובר בשני סדרים נפרדים, ולא כל מקום אומר את שניהם.

התרת נדרים

הראשון עוסק בנדרים ובשבועות. אדם מקבל על עצמו במהלך השנה התחייבויות שונות: הנהגה טובה, נתינה קבועה, הבטחה שנאמרה בלהט הרגע. בהלכה, התחייבות כזאת לא נעלמת מעצמה. דיני התרת נדרים מפורטים בשולחן ערוך, יורה דעה סימן רכ"ח, ומנהג ההתרה בערב ראש השנה הוא מנהג עתיק ומקובל.

וכאן צריך לומר דבר שמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל הדגיש: אי אפשר לסמוך על ההתרה הכללית הזאת לגבי נדר מסוים שאדם יודע עליו. התרה כהלכתה דורשת לפרט את הנדר בפני חכם שימצא לו פתח. מי שיש לו נדר ידוע, ראוי שייגש איתו לרב.

התרת קללות

הסדר השני עוסק במשהו אחר לגמרי: במילים שנאמרו. הנוסח מפרט ארבעה סוגים: קללות, אלות, חרמות ושמתות. ומחלק אותם לפי הכיוון: מה שאמרנו על עצמנו, מה שאמרנו על אחרים, ומה שאחרים אמרו עלינו, על בני הזוג ועל הילדים.

אלה דברים שהתרת נדרים לא נוגעת בהם בכלל. ריב עם קרוב משפחה, משפט שנזרק בגירושין, קללה של אדם זר שכעס. שום התחייבות לא נלקחה שם, ולכן אין מה להתיר בסדר הראשון.

שהמילים האלה נחשבות זה לא חידוש. במסכת בבא קמא, דף צ"ג עמוד א', נאמר "לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך", ובמסכת מועד קטן, דף י"ח עמוד א', "ברית כרותה לשפתיים". מכאן ואילך היה צריך סדר שיודע לטפל בהן, וזה בדיוק מה שהסדר השני עושה.

הנוסח נכתב בידי החיד"א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, בספרו "צפורן שמיר" בסימן י"ב. בדפוסים ישנים מצוין שמנהג החסידים בירושלים היה לומר אותו בכל ערב שבת. במחזורים רבים של עדות המזרח הוא מודפס מיד אחרי התרת הנדרים, תחת הכותרת "סדר התרת נדרים וקללות".

רבני מוקד תהילים ארצי עורכים את המעמד בערב ראש השנה ומזכירים בו בשמם את כל מי שנרשם מראש.

וכל זה קורה רגע לפני יום הדין.

אתם חייבים את זה לעצמכם, שגם השם שלכם יהיה שם!

היכנסו עכשיו והבטיחו את מקומכם בתיקון המיוחד, לשנה טובה ומתוקה