דברו איתנו
הלכות

למה אומרים "שבת היא מלזעוק" כשמבקשים על חולה בשבת?

המשפט הקצר שנאמר על חולה בשבת, ומה הוא מלמד על תפילה


17/11/26 | ז' כסלו התשפ"ז
למה אומרים "שבת היא מלזעוק" כשמבקשים על חולה בשבת?

יש משפט קצר שנאמר ליד מיטת חולה בשבת, והוא מלמד הרבה על הדרך שבה אנחנו מתפללים. מאיפה הוא הגיע, ומה בעצם מבקשים בו

מי שהיה פעם ליד מיטת חולה בשבת פגש את המשפט: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". כשמקשיבים לו לעומק מבינים שאין כאן סתם נוסח יפה. יש כאן הלכה שלמה, וגם גישה שלמה לאופן שבו מבקשים רחמים ביום המנוחה. בכתבה הזאת נעבור יחד על המקור, על הטעם ועל מה שמלמדים אותנו הפוסקים.

נתחיל מהנוסח עצמו. בשולחן ערוך, בסימן רפ"ז, נפסק שאפשר לבקר חולה בשבת, ושלא אומרים לו כדרך שאומרים בחול. מה כן אומרים? כך נכתב שם: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובים ושבתו בשלום". הרמ"א מוסיף בהגהה שיש אומרים שאין צריך לומר "ורחמיו מרובים", ו"כן נהגו". כלומר, גם בתוך הנוסח עצמו יש הבדלי מנהג, והעיקר הוא שני המשפטים הראשונים: השבת אינה זמן לזעקה, והרפואה קרובה לבוא.

למה בכלל צריך נוסח מיוחד? המשנה ברורה מסביר שאין אומרים לחולה את הדברים כדרך שאומרים בחול, משום שזה מצער ומעורר בכי, ובכי אסור בשבת. השבת ניתנה לנו לעונג ולמנוחה, ולכן גם כשאנחנו מבקשים על חולה, אנחנו עושים זאת בדרך שלא מכבידה על ליבו ועל ליבנו.

המקור לכל זה הוא בגמרא במסכת שבת, בדף י"ב. שם מובאת מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל בשאלה אם מותר לבקר חולים בשבת. בית הלל התירו, אבל הגמרא מוסיפה שהיתר הזה הוא "בקושי התירו". מה פירוש "בקושי"? כלומר, אין מדובר בהיתר מרווח, אלא בהיתר שניתן בדיעבד ובשעת הדחק. ואיך מסבירים את הקושי הזה? כאן יש כמה דרכים, וכדאי להכיר אותן, כי כל אחת מהן מאירה צד אחר של ההלכה.

ההסבר הראשון הוא של הר"ן: "בקושי התירו - מפני שמצטער". כלומר, הביקור כרוך בצער, וצער אינו מתאים לשבת.

ההסבר השני הוא של הרי"ף. לפי דבריו, כך אמר רבי יוחנן: "בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת", ופירוש הדבר שמא יבוא לזעוק בשבת. לפי הרי"ף מדובר בסייג, והמטרה שלו למנוע תפילה וזעקה בשבת. כאן אנחנו מגיעים בדיוק לנוסח שלנו. אם החשש הוא שהאדם יפרוץ בזעקה, הנוסח "שבת היא מלזעוק" הוא הדרך להחזיר את הכול למקום הנכון: אנחנו לא זועקים, ואנחנו גם לא מאבדים תקווה.

והנה נקודה יפה: הגמרא מדגישה שהזעקה בשבת אסורה, ולכן מדגישים בתפילה על החולים את המשפט "שבת היא מלזעוק", ובהמשך לו מוסיפים "ורפואה קרובה לבוא". מכוח שמירת השבת אנחנו מתפללים שהרפואה תבוא במהרה. זה לא ויתור על הבקשה. זו בקשה בלשון אחרת, שקטה יותר, בטוחה יותר.

הנוסח המורחב, והשאלה אם ללכת

יש גם מי שהרחיבו בנוסח הזה. רבי מאיר מוסיף בנוסח "יכולה היא שתרחם", ורש"י מסביר: "אם תכבדוה מלהצטער בה". הכוונה היא שאם נכבד את השבת ונימנע מלהצטער בה, יש תקווה גדולה יותר לרחמים. והמאירי כותב שאם היו צועקים, צריך לגער בהם ולהשקיט אותם בדברי ניחומים: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא, ושמא זכות שמירתה תהא מגינה עליכם ורחמי השם מרובים". שימו לב לניסוח: "שמא זכות שמירתה תהא מגינה עליכם". זו לא הבטחה, זו תקווה, והיא נשענת על כך ששמרנו את השבת.

ומה עם מי שמהסס אם בכלל ללכת? כאן יש מחלוקת מעניינת. בשערי תשובה נכתב שמי שרך לבב ומצטער על יסורי החולה אין לו ללכת בשבת לבקר. ומנגד, הוא עצמו כותב בתחילת דבריו שמי שבימות החול טרוד, ובשבת יש לו פנאי, והחולה אוהבו ויש לו נחת מביקורו, הרי "מצוה קעביד", ואין לו למנוע מללכת. בשו"ת ציץ אליעזר חלק עליו וטען שזה בדיוק החידוש של הסוגיה: אף שהביקור כרוך בצער מצד המבקר, התירו חכמים אותו מפני חשיבותה של מצוות ביקור חולים. לדעת הציץ אליעזר, גם מי שהביקור קשה לו מקיים מצווה חשובה.

יש עוד דבר שמלמדת אותנו הסוגיה. ההוראה היא להתפלל על כל חולה "בתוך שאר חולי ישראל". רש"י מסביר: "שמתוך שכוללן עם האחרים תפלתו נשמעת בזכותן של רבים". כשאנחנו מבקשים על חולה אחד ובתוך כך נזכרים בכל החולים, התפילה נעשית רחבה יותר, והיא נשמעת בזכות הרבים.

מה אפשר לקחת מזה לשבת הבאה

אם נסכם, יש כאן כמה דברים שאפשר ליישם מיד. כשאנחנו מבקרים חולה בשבת, אנחנו מתאמצים לא להעמיק את הכאב ולא לעורר בכי, אלא לדבר דברי ניחומים. אנחנו אומרים "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא", וזוכרים שזו בקשה שיש בה אמון. ואם קשה לנו מאוד לראות סבל, אנחנו יודעים שיש בדברי הפוסקים גם שיקול של מי שרך לב, ולכן כדאי להתייעץ עם רב לפני שמחליטים מה מתאים לנו, ולזכור שהכוונה היא תמיד לתת נחת לחולה ולא להכביד עליו.

ושבת, כמו שלמדנו, היא גם זמן של פנאי. כדאי לנו לזכור זאת כשאנחנו מתכננים את הסעודה ואת הביקורים, ולהשאיר מקום גם למי שזקוק לנו.

זה הזמן שבו אפשר לשבת ליד אדם אהוב שחולה, להקשיב לו ולהיות איתו, בלי למהר. ועבור מי שאינו יכול להגיע, יש תמיד דרך לקרוא תהילים בשקט, בלי זעקה ובלי צער, ולבקש מהקב"ה רפואה שלמה לכל חולי ישראל.

כך הופכת שבת למקום של שקט ושל תקווה גם בבית שיש בו חולה, ואנחנו לומדים שאפשר לבקש הרבה בלי להרים קול.

בואו נעשה זאת יחד. אנחנו מזמינים אתכם לומר השבוע פרקי תהילים לרפואת חולי עמנו, ולהוסיף את שמות החולים שאתם מכירים בתוך שאר חולי ישראל, כמו שלימדו אותנו חכמים. ה' ישלח רפואה שלמה לכל חולי עמו ישראל, ורפואה קרובה לבוא.

עוד מאמרי תוכן בנושא הלכות
X
  • © כל הזכויות שמורות