מי נשאר מחוץ לסוכה שלכם השנה?

בכל ערב חג נכנס לסוכה אושפיזין אחר, וכיסא אחד נשאר תמיד פנוי בשבילו. יש גם אנשים אמיתיים סביבנו שנשארים בחוץ, בלי שאף אחד שם לב

בשבוע הזה, כשכולם מארחים ומתארחים, יש מי שנשארים בחוץ. הם גרים בקומה מעלינו, עובדים איתנו, ולפעמים הם אפילו קרובי משפחה שלנו. הבדידות שלהם, שבשאר השנה קל להתעלם ממנה, בולטת בחג הזה יותר מתמיד. אנחנו כל כך עסוקים בארגון הסוכה, האוכל ורשימת האורחים שכבר סגורה - שקל לשכוח לעצור ולשאול מי עוד היה יכול לשבת שם איתנו.

הכנסת אורחים היא אחת המצוות שהיהדות מייחסת לה משקל מיוחד. אברהם אבינו לא חיכה בסבלנות שמישהו ידפוק על דלת האוהל - הוא ישב בפתח בחום היום, ויצא לחפש בעצמו עוברי אורח. המסר שם ברור: המצווה איננה רק לקבל בסבר פנים יפות מי שמגיע, אלא לצאת ולחפש באופן פעיל את מי שיכול להגיע אלינו. אולי זה לא מקרה שדווקא בחג שבו אנחנו יושבים בבית ארעי, חשוף לרוח ולמזג האוויר, אנחנו גם מוזמנים להיזכר כמה קל למישהו להישאר בחוץ, וכמה זה תלוי בנו אם הוא יישאר שם לבד.

לא תמיד מדובר במי שנראה בודד מהצד. לרוב אלו אנשים שממשיכים לתפקד כרגיל - יוצאים לקניות, עונים "בסדר, תודה" כששואלים אותם מה נשמע, וחוזרים בסוף היום לבית ריק. הם כנראה לא יבקשו הזמנה בעצמם, מתוך רצון לא להעיק. השאלה "מי חסר לנו השנה בסוכה" יכולה לגעת בהרבה יותר אנשים ממה שנדמה, ולפעמים דווקא באנשים שאנחנו פוגשים כל שבוע בלי לחשוב עליהם ככה בכלל:

• השכן המבוגר שפעם היו לו אורחים, וכיום הילדים גרים רחוק או שהקשר נותק
• האלמן או האלמנה שחוגגים את החג הראשון בלי בן או בת הזוג
• הגרוש או הגרושה שנשארו השנה בלי הילדים, כי הם אצל ההורה השני
• העולה החדש שעדיין לא הספיק לבנות כאן מעגל חברתי
• הרווק או הרווקה המבוגרים שכולם מניחים שכבר יש להם איפה להיות
• החייל הבודד שאין לו משפחה בארץ, או שמשפחתו רחוקה מכדי להגיע אליה לחג
• ההורה השכול או האח השכול, שהשולחן שלו נראה אחרת השנה - ואנשים נמנעים מלהזמין אותו מתוך מבוכה
• מי שחלה או מחלים, ולכן נעלם בשקט מרשימות ההזמנות
• מי שמטפל בהורה סיעודי ולא יכול לצאת מהבית
• הסטודנט או הצעיר שעבר עיר ועדיין לא מכיר אף אחד באזור החדש
• מי שיצא בשאלה או חזר בתשובה, ומצא את עצמו מנותק מהמעגל המשפחתי שבו גדל
• המשפחה החדשה בשכונה, שכולם מניחים שכבר קיבלה הזמנות מאחרים
• מי שהסוכה הרגילה פשוט לא נגישה לו
• מי שנמצא בקושי כלכלי, ונמנע מלהתארח כי הוא מתבייש לבוא בידיים ריקות

המשותף לכל האנשים האלה הוא שכנראה אף אחד מהם לא יבקש הזמנה בעצמו. מי שנמצא לבד בחג נוטה שלא לרצות "להעיק" - וזה בדיוק מה שהופך אותו לבלתי נראה, גם למי שגר איתו באותו בניין ורואה אותו כל יום.

מה אפשר לעשות כבר השבוע?

תעברו על רשימת אנשי הקשר שלכם, ובמקום לחשוב "מי מתאים לנו לארח", תשאלו את עצמכם "מי אולי נשאר לבד". ההיפוך הקטן הזה בשאלה משנה הכול - הוא מוציא אתכם מהמעגל הרגיל, ומכוון אתכם דווקא למי שבדרך כלל נשכח כי הוא לא צועק ולא מבקש. זה לוקח כמה דקות בלבד, אבל זו בדיוק הפעולה הקטנה שיכולה לשנות למישהו את כל החג.

כשאתם מזמינים, תעשו את זה בבירור ולא ברמז. יש הבדל גדול בין "אם אתם פנויים, בואו" לבין "אנחנו אוכלים בשבע, שמרנו לכם מקום". הניסוח השני הוא זה שבאמת גורם למישהו להרגיש שמחכים לו באמת, ולא שהוא עוד אפשרות תיאורטית שנזרקה באוויר מתוך נימוס.

אל תוותרו אחרי סירוב ראשון. מי שרגיל להיות לבד בחג מסרב לפעמים מתוך הרגל, או מתוך רצון לא להטריח - לא כי הוא באמת לא רוצה לבוא. הזמנה שנייה משדרת שהראשונה לא הייתה רק נימוס, אלא כוונה אמיתית שכדאי לבדוק אותה שוב.

אם מישהו לא מסוגל או לא רוצה לצאת מהבית, אפשר לשקול ביקור במקום ארוחה שלמה. חצי שעה של ישיבה בסוכה שלו, או אפילו סתם בבית שלו, שווה הרבה יותר ממה שנדמה מהצד - לפעמים זה כל מה שמישהו צריך כדי להרגיש שלא שכחו אותו. אין צורך בארוחה שלמה או בסידורים מיוחדים בשביל זה - גם ביקור קצר, בלי הודעה מראש שמצריכה הכנות, יכול להספיק.

ואפשר גם לשתף בזה את הילדים. ילד שמביא צלחת עוגה לשכן, או שמזמין בעצמו את הקשיש מהבניין, לומד את מצוות הכנסת אורחים בדרך הכי טובה שיש - לא משמיעה, אלא ממעשה שהוא רואה וחווה בעצמו.

ההזמנה שממשיכה מעבר לשולחן

ואי אפשר שלא לחשוב שוב על אברהם אבינו, שיצא לחפש בעצמו עוברי אורח במקום להמתין שיבואו אליו. אולי גם אנחנו, כל אחד מהמקום שלו, יכולים להיות אלה שיוצאים ומחפשים - לא להמתין שהטלפון יצלצל, אלא להיות מי שמרימים אותו קודם, גם כשזה לא נוח וגם כשזה לא היה מתוכנן.

מי שמכירים את הימים האלה יודעים שהסוכה היא זמנית מטבעה - ודווקא בגלל זה היא כזאת הזדמנות. היא אולי לא מספיק גדולה כדי להכיל את כולם, אבל היא בהחלט יכולה להכיל עוד כיסא אחד. ומי שאין לו מקום פיזי לתת השנה, בגלל מרחק או נסיבות שאי אפשר לשנות, תמיד יש לו מקום בתפילה - וזו הזמנה שאף אחד לא יכול לסרב לה.

אז לפני שהחג נגמר, שווה לעצור רגע ולחשוב מי חסר לנו השנה. ומי שרוצים, מוזמנים לשלוח לנו את השם של מי שחשוב להם שיתחזק בימים האלה, ונאמר יחד פרק תהילים לזכותו ולחיזוקו. לפעמים זו ההזמנה הכי חמה שיש, גם כשהיא לא סביב שולחן.