מתפללים שנים על אותה בקשה? מה חז"ל אומרים על ההמתנה

יש בקשה אחת שחוזרת כמעט בכל תפילה, והזמן עובר והיא עדיין מחכה. חז"ל השאירו לנו דברי חיזוק דווקא לרגעים האלה

יש בקשה אחת שחוזרת אצל רבים מאיתנו כמעט בכל תפילה. לפעמים אנחנו מבקשים אותה בדמעות, לפעמים בתקווה גדולה, ולפעמים אנחנו כבר אומרים את המילים מתוך הרגל. אולי זו דאגה לילד, אולי רפואה לאדם יקר, ואולי ישועה שמצפים לה כבר שנים. בהתחלה היינו בטוחים שעוד מעט הכול יסתדר. אבל הזמן עבר, והבקשה עדיין לא התמלאה. ואז מתגנבת המחשבה: כמה עוד אפשר להתפלל על אותו הדבר?

המחשבה הזאת אנושית מאוד, ואין בה שום בושה. והחדשות הטובות הן שחז"ל הכירו את הקושי שבהמתנה, והשאירו לנו דברי חיזוק דווקא לרגעים האלה. בואו נעבור יחד על ארבעה מהם, ונראה מה אפשר לקחת מהם לתפילה של מחר בבוקר.

קודם כול: מי שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל. במסכת ברכות (לב ע"ב) נאמר: "אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה, יחזור ויתפלל". הגמרא מביאה על כך את הפסוק מתהילים:

קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' (תהילים כז, יד)

קשה לבקש שוב את מה שכבר ביקשנו מאות פעמים. אבל חז"ל מלמדים שהעובדה שעדיין לא ראינו ישועה אינה סיבה להפסיק להתפלל. אפשר להמשיך לבקש מהקב"ה גם כשאיננו יודעים מתי וכיצד תגיע הישועה. ושימו לב לניסוח של הפסוק: הוא חוזר פעמיים על המילה "קוה", ובאמצע מבקש מהלב להתחזק. מי שמכירים את המזמור הזה יודעים שזה פסוק שמדבר בדיוק אל מי שמחכה.

וכדאי לעצור רגע על מה שהמשפט הזה לא אומר. הוא לא אומר שחייבים להרגיש התלהבות בכל פעם מחדש, והוא לא דורש מאיתנו להאמין שהכול ייפתר מחר. הוא פשוט מזכיר שהדלת לא נסגרה. מי שחזר והתפלל גם בשנה השלישית וגם בשנה העשירית לא עושה דבר מוזר, אלא הולך בדיוק בדרך שהחכמים סימנו לו. ואם נדמה שהכוחות אוזלים, גם זה מוכר: הפסוק עצמו מדבר על חיזוק הלב.

הדבר השני מגיע מסיפורו של חזקיהו המלך. במסכת ברכות (י ע"א) מסופר שחזקיהו חלה במחלה קשה, וישעיהו הנביא הודיע לו שנגזר עליו למות. חזקיהו לא ויתר על התפילה. הוא אמר: "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים". לפי הסיפור, חזקיהו התפלל לקב"ה, ותפילתו התקבלה, ונוספו לו חמש עשרה שנות חיים. גם כשהמצב נראה קשה מאוד, אין סיבה להפסיק לבקש רחמים. לצד ההשתדלות הנדרשת, אפשר להמשיך לפנות לקב"ה ולבטוח בהנהגתו.

גם תפילה צריכה חיזוק

החיזוק השלישי הוא אולי הכי מחבק. במסכת ברכות (לב ע"ב) אומרים חז"ל "ארבעה צריכין חיזוק", ואחד מהם הוא תפילה. כלומר, גם התפילה עצמה צריכה חיזוק, לא רק אנחנו. מי שמתקשה להתפלל לא נכשל. הוא פשוט במקום שחז"ל כבר הכירו.

יש ימים שבהם קל להתפלל בכוונה, ויש ימים שבהם המילים בקושי יוצאות. במיוחד כשמבקשים את אותו הדבר במשך תקופה ארוכה. דווקא אז נדרשת התמדה. ומה עושים ביום כזה? אפשר להתעכב על בקשה אחת בתפילת העמידה, לומר פרק תהילים בכוונה, או לפנות לקב"ה במילים אישיות. גם ביום שבו קשה להתפלל, אפשר לבקש מהשם כוח להמשיך. לא חייבים לעשות הכול. לפעמים מספיק לבחור נקודה אחת ולעצור עליה באמת.

והחיזוק הרביעי הוא של חנה. על חנה נאמר: "והיא מרת נפש ותתפלל על ה' ובכה תבכה" (שמואל א א, י). חנה ביקשה להיפקד בילדים, ותפילתה יצאה מתוך כאב עמוק. חז"ל במסכת ברכות (לא ע"א) למדו מתפילתה הלכות חשובות, ובהן הצורך לכוון את הלב.

לפעמים נדמה שכדי להתפלל צריך להיות רגועים ומלאי ביטחון. אבל חנה מלמדת שאפשר לעמוד לפני הקב"ה גם מתוך בכי וצער. אין צורך להסתיר את הכאב. אפשר לספר לקב"ה כמה קשה ההמתנה, ולבקש ממנו ישועה וכוחות להתמודד.

כשמסתכלים על ארבעת החיזוקים יחד, אפשר לראות חוט אחד שעובר ביניהם. האמירה הראשונה מעודדת לחזור ולבקש, חזקיהו מלמד לא לוותר גם כשהמצב נראה סגור, החיזוק השלישי מכיר בכך שגם התפילה עצמה צריכה כוח, וחנה מראה שאפשר להתפלל גם מתוך כאב. אף אחד מהם לא מבקש מאיתנו להיות חזקים בלי רגש. כולם מזמינים אותנו להישאר בקשר, בכל מצב פנימי שאנחנו נמצאים בו.

כך אפשר לשים לב כמה פשוט הדבר: לא צריך נאום ולא צריך נוסח מושלם. מי שמתקשה יכול לבחור משפט אחד שמדבר אליו, לומר אותו לאט, ולהניח לו לעשות את שלו. ביום אחר אפשר להוסיף עוד משפט. וכך, צעד אחרי צעד, התפילה נשארת חיה גם בתקופות הארוכות והמתישות.

ומה עושים כשכבר קשה להמשיך לחכות?

יש ימים שבהם קשה לפתוח שוב את הסידור ולבקש אותה בקשה. ביום כזה אפשר לומר לקב"ה בפשטות, במילים שלכם: "ריבונו של עולם, אתה יודע כמה זמן אני מחכה. תן לי כוח להמשיך לקוות, ושלח לי את הישועה שאני כל כך צריכה". אין כאן נוסח קבוע ואין כאן מבחן. יש כאן לב שמדבר עם מי שמכיר אותו.

ומי שמרגישים שאין להם עם מי לדבר על זה, שיידעו שהם לא לבד. כדאי לזכור שהכאב שבהמתנה הוא חלק מהתפילה ולא מחסום בפניה, ושאפשר להניח אותו לפני הקב"ה בדיוק כמו שהוא.

חשוב להגיד גם את זה בכנות: התפילה אינה מחליפה את ההשתדלות הנדרשת. היא באה לצידה, ומלווה אותנו גם כשאיננו רואים פתרון. כך אפשר לעשות את מה שעלינו לעשות, ובמקביל לא להרים ידיים מהפנייה אל הקב"ה.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על ספר התהילים, שמלא במילים של מי שמחכה, מבקש וחוזר ומבקש. מי שרגילים לפתוח אותו בשעות הקשות מכירים את התחושה שמישהו כבר אמר את הדברים האלה לפניהם. זו הסיבה שפרק תהילים מרגיש כל כך טבעי דווקא בימי המתנה.

אז אם הלב עייף, זה בסדר. תבקשו כוח להמשיך, תחזרו על המילים הפשוטות, ותזכרו שחז"ל לא ראו בהתמדה הזאת דבר מיותר. אנחנו מזמינים אתכם לומר היום פרק תהילים אחד, בכוונה, ולשלוח לנו שם של מי שאתם רוצים שנתפלל עליו. נתפלל יחד, ובעזרת ה' נשמע בשורות טובות.