12 רגעים מחיי האר"י הקדוש שמראים מה זו השגחה פרטית

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום תשעה באב בכותל המערבי אחר חצות! לחצו כאן לשליחת שמות לתפילה >>>

אליהו הנביא בישר על לידתו עוד לפני שבא לעולם, ומשם והלאה כל רגע בחייו נראה כמו סימן משמים. הרב ארז קדוסי ליקט שנים־עשר מהרגעים הנדירים ביותר מחיי האר"י הקדוש - וכדאי להכיר את כולם

עוד לפני שבא לעולם, כבר ידעו עליו. אליהו הנביא נגלה לרבי שלמה לוריא ובישר לו שייוולד לו בן בשם יצחק, ושבזכותו תתגלה חכמת הקבלה לעולם כולו. וכך, בשנת ה'רצ"ד (1534), נולד בירושלים הרך שיהפוך להיות אחד המקובלים הגדולים בהיסטוריה - האר"י הקדוש.

חז"ל מספרים שסודות התורה כבר נמסרו למשה רבנו במעמד הר סיני, אך התגלו לעולם בהדרגה, דור אחר דור. בדרך הדרש, מסבירים חכמים שבפסוק "עָלִיתָ לַמָּרוֹם שָׁבִיתָ שֶּׁבִי" רמוזים שלושה ענקי רוח שראשי התיבות שלהם מרכיבים את המילה "שב"י": רבי שמעון בר יוחאי, שגילה את אור הזוהר; האר"י הקדוש, שפתח שערים עמוקים בתורת הקבלה; ורבי שלום בן יצחק, הרש"ש, שהמשיך וביאר את תורתו. האר"י, אם כך, לא היה תופעה מבודדת - הוא היה חוליה מרכזית בשרשרת שממשיכה להאיר עד היום.

עוד לפני שהילד נולד, אליהו הנביא הבטיח לשמש לו סנדק בברית המילה. לפי הסיפור, כשהתעכב הרגע, אביו של הרך כמעט ויתר על ההבטחה - אך עמד בניסיון עד הסוף. ברגע האחרון, כך מסופר, הופיע אליהו הנביא, אחז בתינוק בזרועותיו, ואיש מהנוכחים לא הבחין בו. כך נקרא הרך יצחק - ומאז ליווה אותו משהו מעבר לטבע.

את החיים הקלים - לא היו לו. בגיל שמונה בלבד התייתם יצחק מאביו, ואמו נאלצה לרדת עמו למצרים. שם גדל בבית דודו העשיר, ובגיל 15 בלבד כבר נשא לאישה את בת דודו. משפחתו, כך מסופר, הייתה מיוחסת לרש"י ולדוד המלך עצמו - נשמה גדולה שהתחילה את דרכה בעולם הזה כילד יתום שנאלץ למצוא לעצמו בית חדש בארץ זרה.

נקודת המפנה הגיעה, לפי הסיפור, כשסוחר מזדמן הגיע לביתו של הדוד ובידיו כתב־יד של ספר הזוהר הקדוש. יצחק הצעיר, שכבר אז השתוקק לתורת הסוד, ביקש את כתב־היד לעצמו - ודודו, כדי לספק לו אותו, הבטיח לסוחר לפטור אותו ממכס. וכך, על שפת הנילוס, הסתגר האר"י שש שנים שלמות. לא דיבר עם איש דבר של חול, ולמד לבדו את התורה הפנימית ביותר שיש.

מהשקיעה במצרים לשליחות בצפת - הדרך לא הייתה מקרית. לפי המסופר, בישיבה עליונה נמסר לאר"י שעליו לעזוב את מצרים, לעלות לצפת ולחפש שם תלמיד מסוים שמחכה לו: רבי חיים ויטאל. הוא עצמו, כך סיפרו, נחשב לגלגול של רבי אליעזר הגדול - ומשם, מצפת, יצא האור שהאיר את עולם הקבלה כולו.

מי שפגש את האר"י בצפת, פגש עולם אחר לגמרי. הוא ידע לקרוא במצח האדם, ולפי הסיפור אף שוחח עם עלים, עצים, דומם ואפילו עם להבת הנר. תלמיד אחד מעיד שפעם עברו יחד ליד קיר בטבריה, והאר"י הצביע פתאום על אבן ואמר לו: "יש כאן נשמה שמבקשת תיקון". עולם שלם שרוב בני האדם לא רואים, נגלה לפניו כל הזמן.

היו לו ידיעות שקשה להסביר בדרך הטבע. פעם ישב תחת עץ בצפת ואמר לתלמידיו: "עכשיו נהרג פלוני, במקום פלוני" - ובערב הגיעה השמועה שאכן כך היה. הוא ידע גם מתי ולמה נפטרו נשמות, וגילה לתלמידיו קברי צדיקים עלומים ששכבו נשכחים. לצדם היה משתטח ומקבל מהם סודות תורה נוספים.

הרגעים האחרונים והסוד שנשאר

בגיל 38 בלבד חלה האר"י במחלה שממנה לא קם. לפי הסיפור, בירך כל אחד מתלמידיו לפי שורש נשמתו, וביקש מהם בקשה אחת בלבד: "רק שלום ביניכם, רק אהבה". וכשהחזיר את נשמתו, כך מסופר, באו כל צדיקי גן עדן ומלאכי השרת ללוותו בדרכו.

ואז קרה משהו שקשה לתאר במילים. כשהכינו את גופו לקבורה, כך מסופר, קם האר"י ממקומו, טבל במקווה ארבע פעמים כאדם חי לגמרי - ורק אחר כך שב למנוחתו. מי שמכיר את הסיפורים על גדולי ישראל, יודע שגבולות החיים והמוות לא תמיד נראים ברורים כפי שנדמה לנו.

ואי אפשר שלא לחשוב, כשקוראים את כל זה, על הפסוק במזמור תהלים המדבר על מי שסודו של ה' נגלה להם.

סוֹד ה' לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם

(תהלים כ"ה, יד)

מי שמתבונן בחיים כאלה, מבין שההתמסרות המוחלטת לתורה לא נשארת רק בין דפי הספר - היא הופכת לחיים של השגחה פרטית, שבהם כל פרט, כל מפגש וכל רגע הם חלק מתוכנית גדולה יותר. זו, כמובן, הפרשנות שלנו למה שהאר"י הקדוש עצמו לימד: שגם באבן יש נשמה, וגם בעלה יש מסר - כי בתוך כל דבר מסתתר אור שממתין שיגלו אותו.

סגולה לשלום בית וזיכרון שנשאר עד היום

מבין כל הרגעים, יש אחד שכל אחד מאיתנו יכול לקחת איתו הביתה ממש היום. האר"י גילה, כך מסופר, שיש רמז בפסוק "בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג" - שראשי התיבות שלו רומזים למילה "בקול". כלומר, לומר "שבת שלום" בקול רם, ולא רק בלב - הוא זה שמביא שלום אמיתי אל תוך הבית.

הזיכרון של האר"י לא נשאר רק בספרים. רבי סלמאן מוצפי זצ"ל נהג להדליק בכל ה' באב, יום ההסתלקות, שני נרות - אחד לזכר האר"י הקדוש, ואחד לזכר רבי אליעזר הגדול, שאליו כך סיפרו, התגלגלה נשמתו. ועל הציון של האר"י בצפת, חקוק עד היום נוסח שהמסורת מספרת שמסוגל לפתוח שערים לפני תפילה: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך - והריני אוהב כל אחד מישראל כנפשי ומאודי". מי שקורא את הנוסח הזה, מבין שגם מעבר לחיים, המסר שהאר"י ביקש להשאיר הוא בדיוק אותו מסר שביקש מתלמידיו ברגעיו האחרונים - אהבה ואחדות בין יהודי ליהודי.

450 שנה עברו מאז, והאור הזה עדיין לא כבה. אולי דווקא בימים כאלה, שבהם אנחנו כל כך עסוקים, כדאי לעצור לרגע, לומר יחד פרק תהלים לעילוי נשמתו של האר"י הקדוש, ולשלוח את השמות של היקרים לכם לתפילה. כי כמו שהוא לימד - בתוך כל דבר, גם בתוך כל אחד מאיתנו, יש אור שממתין שיגלו אותו.