דברו איתנו
מגזין תהילים

גיבור טיסת פליי דובאי קרא פסוק בבית הכנסת - והצטמרר

הפסוק שעלה בתורה באקראי דיבר בדיוק על מה שעבר עליו באוויר


04/10/26 | כ"ג תשרי התשפ"ז
גיבור טיסת פליי דובאי קרא פסוק בבית הכנסת - והצטמרר

הילולת הבת עין בשידור חי מהציון, מוצאי שבת בשעה 21:00. שלחו שמות לתפילה בחינם: לשליחה בוואטסאפ לחצו כאן >>>

הקריאה בתורה הייתה לגמרי במקרה, אבל המילים שעלו באותו רגע דיברו בדיוק על מה שהוא עבר באוויר

באחד הבקרים שאחרי, התייצב אסף רג'ואן בבית הכנסת לברכת הגומל. זו הברכה שאומר מי שיצא בשלום מסכנה גדולה - תאונת דרכים, מחלה, טיסה שהסתיימה אחרת ממה שיכלה להסתיים. מי שאומר אותה עומד מול הציבור ומודה בקול, בלי להתבייש, על עצם זה שהוא עדיין כאן. רג'ואן, אחד הישראלים שסייעו לנטרל את המחבל בטיסת פליי דובאי, ידע בדיוק כמה יש לו להודות עליו באותו בוקר. מה שהוא לא ציפה לו היה הפסוק שעלה באותה קריאה בבית הכנסת.

הקריאה, לגמרי במקרה, הייתה מתוך ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק כ"ו. פסוק שמדבר על מי שרוכב בשמיים ועוזר משם למטה, בדיוק ברגעים שבהם הכי צריך עזרה כזאת.

אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן, רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ, וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים

רג'ואן, שסיפר על כך בפוסט אישי שפרסם אמש במוצאי שבת, תיאר את הרגע במילים פשוטות: "קראתי את הפסוק, עצרתי, והצטמררתי יחד עם כל יתר המתפללים שהכירו את הסיפור". הוא המשיך ותיאר מה עבר לו בראש באותו רגע: "אחרי כל מה שעברנו - הפחד, ההסתערות, וההבנה כמה דק היה הגבול בין חיים למוות - לעמוד דווקא מול המילים האלה היה רגע שקשה להסביר".

רג'ואן כתב שהוא בדרך כלל פחות נוהג לכתוב ברשתות החברתיות, אבל הפעם הרגיש שהוא חייב לשתף: "היום הרגשתי משהו פנימי בוער בי שאני חייב לשתף", פתח את דבריו. מאז האירוע הוא נשאל פעמים רבות מה, לדעתו, מנע את האסון הגדול שהיה יכול לקרות. לדבריו, היום הוא קיבל על כך תשובה מיוחדת משלו.

בתחילת הפוסט, לפני שהגיע בכלל לחלק של בית הכנסת, חזר רג'ואן וסיפר על שיתוף הפעולה בין הנוסעים בטיסה, ועל כך שלכל אחד מהם היה באותם רגעים תפקיד מדויק משלו. מישהו דאג לתקשורת מול המערך הביטחוני בישראל, מישהו אחר סיפק נקודה חמה מהנייד שלו כדי שעוד נוסעים יוכלו להתחבר, נוסעת אחת קראה תהילים, נוסע נוסף דאג לחוטי אוזניות ששימשו לקשירת המחבל, ואחרים עדכנו את מיקום המטוס לפי מפת ה-GPS. נוסעת אוסטרלית הייתה היחידה שהצליחה להוציא שיחות לארץ ממרחב אווירי עוין. בלשונו: "לכל נוסע בטיסה היה תפקיד מדויק".

בפוסט הוא גם הודה בפירוט: לנוסעים ששיתפו פעולה, לאשתו שכינה אותה "הלביאה", לכל האימהות והאבות ששמרו על יקיריהם, לילדים שהתנהגו בקור רוח, ולכל ישראלי אחר שהיה באותו הזמן במטוס. רשימת תודה ארוכה, לפני שבכלל הגיע לחלק של בית הכנסת. ורק אחר כך הגיע הרגע עם הפסוק - הרגע שבגללו בכלל ישב לכתוב את הפוסט.

כשההשגחה הפרטית מתגלה ברגעים הקטנים

יש משהו בסיפור הזה שנשאר הרבה אחרי שקוראים אותו. לא רק הנס הגדול של ההצלה באוויר, אלא דווקא הרגע הקטן שאחריו - הפסוק שעלה בתורה בלי שאף אחד תכנן את זה, ודיבר בדיוק על מי שרוכב בשמיים ועוזר משם. אפשר לקרוא לזה צירוף מקרים. ואפשר גם לעצור רגע, בדיוק כמו שרג'ואן עצמו עצר, ולהרגיש שיש כאן משהו אחר.

רג'ואן עצמו לא קבע מסמרות בעניין: "אני לא יודע אם זו השגחה, צירוף מקרים, או פשוט רגע שקיבל משמעות עמוקה", כתב. ובכל זאת, מי שמכירים את הרעיון של השגחה פרטית יודעים שהיא בדרך כלל לא מגיעה ברעשים גדולים ולא בשלטי חוצות, ולא תמיד אפשר להוכיח אותה למישהו שלא היה שם באותו רגע. היא מגיעה בדיוק ברגעים כאלה - קריאה בתורה שמזדמנת, פסוק שפתאום מקבל פנים חדשות, רגע של שקט אחרי סערה גדולה, שבו דווקא המילים הכי עתיקות אומרות בדיוק את מה שרוצים לשמוע.

ואי אפשר שלא לחשוב גם על הנוסעת שבחרה, מתוך כל מה שאפשר לעשות ברגעי אימה כאלה, לקרוא תהילים. בזמן שאחרים התעסקו בטלפונים, בקשרים ובחוטים, היא פתחה בתפילה. יש בזה תזכורת פשוטה: שהמילים שאומרים, גם כשלא בטוחים שמישהו שומע אותן באותו רגע, מלוות בדיוק ברגעים שהכי קשה לעמוד בהם לבד, ולפעמים הן ממשיכות ללוות גם הרבה אחרי שהסכנה כבר חלפה. אולי זו הסיבה שדווקא בבית הכנסת חיכה לרג'ואן עוד פסוק שהגיע בזמן הנכון.

תודה שלא מובנת מאליה

רג'ואן סיים את דבריו במילה אחת שחזרה כמה פעמים: תודה. "תודה על החיים, תודה על הנס, ותודה על הזכות לעמוד כאן ולספר עליו", כתב, וסיכם במשפט אחד פשוט: "עם ישראל חי!"

אולי זו בדיוק הנקודה שאפשר לקחת מהסיפור הזה, גם מי שלא היה על אותה טיסה ולא עמד באותו בית כנסת. לא צריך לעבור נס גדול כדי לעצור רגע ולהגיד תודה. אפשר לעשות את זה גם על דברים הרבה יותר קטנים - בוקר רגיל, משפחה בריאה, דרך שחוזרים ממנה הביתה בשלום, טלפון שעונים לו בזמן.

יש משהו מרגיע בעצם הידיעה שגם מי שמגדיר את עצמו, כמו רג'ואן, כ"לא אדם דתי", יכול לעצור רגע אחד ולהרגיש שמשהו גדול ממנו מלווה אותו. לא צריך להיות רב כדי לשים לב לרגע כזה, וגם לא צריך להיות אדם "דתי" בשביל זה. צריך רק לשים לב, ולא לתת לו לעבור בלי לעצור.

מי שרוצים מוזמנים להצטרף עכשיו ולומר יחד פרק תהילים להודיה - על הדברים הגדולים, ועל הקטנים שבדרך כלל לא עוצרים בשבילם, ועל כל רגע שבו מישהו חוזר הביתה בשלום בלי שאפילו שמים לב כמה זה לא מובן מאליו. ומי שיש להם מישהו קרוב שעבר השבוע רגע קשה משלו, מוזמנים לשלוח את שמו כאן, כדי שעוד קוראים יצטרפו בתפילה. ומי שפשוט התרגשו מהסיפור, מוזמנים לשלוח אותו הלאה לחברים ולמשפחה, כדי שעוד אנשים יזכרו לעצור רגע, לנשום, ולהגיד תודה - בדיוק כמו שרג'ואן עצר, קרא, והצטמרר.

מגזין תהילים

למה להם יש ולי אין? ארבע מילים של דוד המלך שמשנות הכול

מגזין תהילים

מי חיבר את מעוז צור, ומה מסתתר בבתים שלו?

מגזין תהילים

כשניסיון רודף ניסיון: מאין שואבים כוח להמשיך?

מגזין תהילים

מה יעקב אבינו היה עושה בפקק של הבוקר?

מגזין תהילים

איך מתמידים באמירת תהילים גם ביום עמוס? חמישה צעדים קטנים

מגזין תהילים

מתפללים בלי לשים לב? 5 עקרונות של הפלא יועץ לתפילה מהלב

מגזין תהילים

הסולח והרופא: הקשר בין סליחה לרפואה בפרק ק"ג

מגזין תהילים

למה אומרים "בלי עין הרע"? מה מספרת הגמרא

מגזין תהילים

קריאה לפני תהילים: התפילה שאומרים לפני שפותחים את הספר

מגזין תהילים

מודה אני: המשפט הקצר שפותח את היום

מגזין תהילים

קוראים לה' בצרה: מה מלמד פרק קכ בתהילים

מגזין תהילים

למה מדליקים נרות שבת, ומה הקשר לשלום בית?

מגזין תהילים

כהרף עין: מה מסתתר מאחורי הביטוי על ישועת ה'

מגזין תהילים

יהי רצון לפני תהילים: התפילה הקצרה שפותחת את הפרקים

מגזין תהילים

למה חודש כסלו נקרא כך? השם שהגיע מבבל והפך לחלק מאיתנו

עוד מאמרי תוכן בנושא מגזין תהילים
X
  • © כל הזכויות שמורות