האם יש תועלת לנפטר בהדלקת נר נשמה? מתי החל המנהג והיכן עושים אותו?

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום ט''ו באב לזיווג הגון בציון התנא רבי יונתן בן עוזיאל! לחצו כאן לשליחת שמות >>>

מנהג ידוע הוא להדליק נר לעילוי נשמת אדם שנפטר. האם יש באמת במנהג זה תועלת?

בהחלט כן.

אמנם, יש רבנים שסוברים שהתועלת לנשמת הנפטר היא כאשר מדליקים את הנר בבית הכנסת כפי שמוזכר כבר בראשונים, אך נהגו ישראל להדליקו גם בבית.

בשו”ת תורה לשמה נכתב:

"ודע כי כתב רבינו בחיי ז”ל בפ’ תרומה וז”ל: וידוע כי הנשמה נהנית בהדלקת הנרות והיא מתהלכת בעדוני ההוד והשמחה ומתפשטת ומתרחבת מתוך הנאת האורה מפני שהיא חתיכת אור חצובה מאור השכל, ומן הטעם הזה נמשכת אחר האור שהוא מינה אעפ”י שהוא אור גופני והנשמה אור רוחני זך ופשוט. ועל כן המשילה שלמה הע”ה לנר הוא שאמר נר ה’ נשמת אדם עכ”ל. הרי לך שהנשמה יש לה הנאה מן האור וכו’. ועל כן בתוך השבעה אשר נפש הנפטר עודנה מצויה בתוך הבית כפי ההתחלקות וכמ”ש רבינו האר”י זצ”ל בטעם ז’ ימי אבלות, לזה מדליקין נר שם [א”ה היינו בבית האבלים] בעבור הנאת הנפש, אך אחר ז’ שמסתלקת לגמרי מן הבית אין טעם להדליק. וכן אם לא נפטר האדם שם אעפ”י שהאבלים הם שם, אין מדליקין. אך טוב להדליק נר תוך י”ב חודש בבית הכנסת למנוחת הנפטר, וכן בכל שנה ביום יא”ר צי”ט, והיינו כי צריך שיאמר בפיו בשעת הדלקת הנר שהוא מדליק הנר הזה למנוחת נפש פב”ב, ואז בקריאה זו שהוא מוציאה בפה יגיע הנאה לנפש האדם ההוא אפילו מרחוק, וכ”ש אם מדליק על המצבה עצמה ששם משכן חלק מחלקי הנפש".

בארחות חיים נכתב:

"כתב רבינו אשר, נוהגים שכל אחד מדליק נר בערב יום הכפורים לכפר על אביו ואמו, כי כבוד הוא להשי”ת, שנאמר באורים כבדו ה’. ומנהג ישראל תורה הוא. עכת”ד. וכן הוא בכל בו (סימן סח). וכ”כ הרמ”א (או”ח תרי ס”ד). ועי’ בשו”ת מהרש”ל (סוף סימן מו) שכתב שאם שכח להדליק נר בערב שבת בבית הכנסת ביום פטירת אביו או אמו, כמו שרגילים להדליק בכל ארץ אשכנז מותר לומר לגוי להדליק הנר בבין השמשות, שמאחר שהעולם נזהרים בהדלקת הנר לכבוד אב ואם, נחשב כצורך גדול, ולכן יש להתיר".