האם באמת מצווה לאכול בערב יום כיפור? כך פוסקת ההלכה

רבים חושבים שערב יום הכיפורים הוא רק הכנה טכנית לצום, אך ההלכה קובעת דבר מפתיע בהרבה

ברוב ימות השנה איננו חושבים על אכילה כמצווה. אוכלים כי רעבים, כי צריך כוח, כי כך נהוג. אבל בערב יום הכיפורים המצב הפוך לגמרי: חז"ל קבעו שהאכילה עצמה, ולא רק הצום שאחריה, היא חלק מהעבודה של היום. לא מדובר בהמלצה נחמדה או במנהג טוב, אלא בהלכה מפורשת שנפסקה להלכה ולמעשה.

מקור הדבר מופיע בגמרא במסכת יומא, שם אמרו חז"ל משפט שנשמע כמעט פרדוקסלי:

"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי"

כלומר, מי שאוכל ושותה כראוי בתשיעי בתשרי - יום שלפני יום הכיפורים - זוכה כאילו צם יומיים שלמים, למרות שבפועל הוא צם רק יום אחד. חז"ל דרשו זאת מהפסוק העוסק בעינוי הנפש, שנאמר בו "בתשעה" ולא "בעשרה" - ומכאן הבינו שיש כאן ציווי הנוגע דווקא ליום שלפני הצום.

למה בכלל צריך לאכול כדי "לזכות" בשכר של יום נוסף של תענית? המפרשים נתנו לכך כמה טעמים, וכל אחד מהם מוסיף זווית משלו להבנת היום המיוחד הזה. הטעם המוכר ביותר, שהובא בשם רש"י ופוסקים נוספים, הוא טעם מעשי לגמרי:

"התקן עצמך בתשעה, שתוכל להתענות בעשרה"

כלומר, הגוף זקוק לכוח כדי לעמוד בצום של יום הכיפורים כראוי, ובלי הכנה נכונה ביום שלפניו קשה הרבה יותר להתפנות בלב שקט לתפילה, לחשבון נפש ולתשובה. מי שמגיע לצום חלש ותשוש, יתקשה להתרכז במה שבאמת חשוב ביום הקדוש הזה.

טעם נוסף, עמוק יותר, קשור לשמחה. נאמר שקביעת סעודה בערב יום הכיפורים מבטאת את שמחת האדם על עצם הזכות שהגיע יום הכיפורים - יום של כפרה וסליחה. במקום להתייחס ליום הזה באימה בלבד, ההלכה מלמדת אותנו לשמוח על ההזדמנות שניתנת לנו לשוב, להתנקות ולהתחיל דף חדש. יש גם מי שהוסיפו טעם נוסף, ולפיו דווקא האכילה המרובה בתשיעי הופכת את הצום שבא אחריה למורגש ומשמעותי יותר, וכך היא עצמה הופכת לחלק מהעינוי והמאמץ של היום.

מעניין לראות שהפוסקים אף נחלקו בשאלה עקרונית יותר: מה בדיוק מעמדה ההלכתי של המצווה הזו. יש מהראשונים שראו בה מצווה מדאורייתא ממש, כלומר חיוב שמקורו בתורה עצמה ולא רק תקנה מאוחרת. אחרים סברו שמדובר בתקנת חכמים, שנסמכה על הפסוק אך אינה מחייבת מהתורה במובן המלא. ויש אף אחרונים בודדים שסברו שאין כאן חובה ממש. למעשה נפסק להלכה בשולחן ערוך לאכול ולהרבות בסעודות, וכך מנהג ישראל.

מכל הטעמים הללו קבע השולחן ערוך הלכה ברורה, בלי מקום לספק:

"מצוה לאכול ערב יום הכפורים ולהרבות בסעודות"

כלומר, לא רק שמותר לאכול בערב יום הכיפורים - זו ממש מצווה, ויש להרבות בסעודות ולא להסתפק בארוחה מינימלית. יחד עם זה נפסק גם הצד ההפוך: אסור להתענות בערב יום הכיפורים, ואפילו מי שנוהג להתענות תענית חלום כאשר חלם חלום רע, אינו רשאי לעשות זאת ביום הזה. המצווה מיועדת לכולם באותה מידה, כולל נשים, שגם הן זקוקות לאותה הכנה לפני הצום וגם הן מקיימות בכך מצווה בפני עצמן.

כמה צריך לאכול כדי שזה באמת ייחשב?

כאן מגיעה השאלה המעניינת באמת: אם האכילה שקולה כנגד יום שלם של תענית, האם יש שיעור מדויק לכמות שצריך לאכול? התשובה הכנה היא שאין בגמרא עצמה מספר קבוע או כמות מוגדרת. עם זאת, פוסקים מאוחרים יותר ניסו לתת לכך ביטוי מעשי. יש שכתבו שראוי שהאכילה בערב יום הכיפורים תהיה בשיעור המקביל לאכילה של יומיים רגילים, ויש שהקלו וכתבו שדי בכך שיאכל יותר מהרגלו ביום רגיל אחד - העיקר שתהיה תוספת ממשית וניכרת מעבר לאכילה השגרתית.

נקודה חשובה נוספת נוגעת למי שמסיבות בריאותיות אינו צם בפועל ביום הכיפורים. גם אדם כזה, כך נפסק, עדיין מצווה להרבות באכילה בערב יום הכיפורים - כי מדובר במצווה עצמאית, שאינה תלויה בשאלה האם בסופו של דבר הצום אכן מתקיים. כלומר, האכילה בתשיעי אינה רק "הכנה טכנית" לצום שיבוא, אלא ערך בפני עצמו שראוי לקיים.

חשוב לזכור גם שהאכילה המדוברת כאן אינה "התפרקות" חסרת מעצורים, אלא סעודה של קדושה. השולחן ערוך כתב להרבות בסעודות, ויש שראו באכילה זו מעין סעודת יום טוב, לפני שנכנסים לעולם השונה לגמרי של הצום, התפילה והתשובה. כך הופכת הארוחה מפעולה יומיומית לחלק מהעבודה הרוחנית של היום כולו.

מה חשוב לזכור בפועל

מעבר לכמות האכילה, כדאי לשים לב גם לאיכות הזמן שמסביב לשולחן. רבים ממהרים לאכול מהר כדי "להספיק הכל" לפני הצום - לסיים סעודה, להתארגן, להגיע לבית הכנסת בזמן. אפשר ללמוד מכאן שכדאי שלא להתייחס לסעודה כמכשול טכני לפני הצום, אלא לשבת בנחת וליהנות מהאוכל כחלק מהעבודה של היום. כדאי גם לזכור את הצד השני של ההלכה - האיסור להתענות בסמוך ליום הכיפורים, אפילו במסגרת תענית חלום. מי שנוהג בכך בדרך כלל, נדרש לוותר על כך דווקא ביום הזה, כדי לא לפגוע בקיום המצווה של האכילה וההכנה לצום.

כשמתבוננים בהלכה הזו לעומק, אפשר לראות בה עוד ביטוי לאהבת ה' לעם ישראל: ה' לא ביקש מאיתנו רק להתייסר, אלא גם לשמוח, להתחזק ולהיכנס ליום הדין מתוך כוח ולא מתוך תשישות. זו הזמנה לגשת ליום הכיפורים לא רק באימה, אלא גם מתוך הכרת טובה על ההזדמנות שניתנת לנו כל שנה מחדש.

לקראת הימים הגדולים הללו, טוב לקחת רגע ולומר יחד כמה פרקי תהילים - בקשה לשנה טובה, לבריאות, לפרנסה ולסליחה על מה שהיה. מוזמנים להצטרף אלינו במוקד ולומר תהילים לקראת יום הכיפורים, מתוך אמונה שכל תפילה כזו מתקבלת ברצון לפני כיסא הכבוד.