ראש השנה שחל בשבת: מה משתנה השנה בתפילה ובבית

כשהחג נפגש עם השבת, כמה דברים משתנים בבית ובתפילה - וכדאי להכיר אותם מראש

יש שנים שבהן ראש השנה נופל באמצע השבוע, ויש שנים שבהן הוא נפגש עם השבת עצמה. כשזה קורה, שני הימים הקדושים ביותר בלוח השנה שלנו נפגשים זה עם זה, ומהמפגש הזה נולדים כמה שינויים הלכתיים שכדאי להכיר לפני שהחג מתחיל, כדי לא להיתפס לא מוכנים באמצע התפילה, ליד השולחן, או ביציאה לתשליך. חלק מהשינויים האלה קטנים וכמעט לא מורגשים, וחלקם משמעותיים מאוד, ונוגעים ממש ללב התפילה של היום הקדוש הזה.

השינוי הבולט ביותר, זה שכולם שואלים עליו קודם כול, נוגע לשופר. תקיעת שופר היא מצווה מן התורה, אחת המצוות המרכזיות של היום הזה, אבל בשנה שבה ראש השנה חל בשבת, לא תוקעים בשופר ביום הראשון של החג. חכמים גזרו על כך מחשש שמא יטולטל השופר ברשות הרבים בשבת. כדי למנוע מראש כל אפשרות כזאת, נמנעים מהתקיעה כליל באותו היום. חכמים גם ידעו שאין בכך חשש אמיתי לכפרה, שכן יום הכיפורים, הבא בעקבותיו, משלים את מה שנדרש.

המצווה לא נדחית לגמרי, אלא רק ליום השני של החג. באותו יום, אחרי הברכה "לשמוע קול שופר", חוזרת התקיעה למקומה כרגיל, על כל שלושים הקולות הנדרשים, ממש כמו בכל שנה שראש השנה לא חל בשבת. כך שמי שדואג לשמוע שופר, יידע שהוא רק ממתין יום נוסף, ולא מוותר על המצווה.

וכדי שהיום לא יישאר בלי שום זכר למצווה הגדולה הזאת, יש שינוי קטן אך משמעותי בנוסח התפילה עצמה. בכל שנה רגילה אומרים בתפילה "יום תרועה", אך בשנה שראש השנה חל בשבת, אומרים במקום זאת "זכרון תרועה". המילה "זכרון" מזכירה את מצוות התקיעה במילים, גם כשאי אפשר לקיים אותה בפועל, וכך התפילה עצמה נושאת בתוכה את הגעגוע למצווה שביום אחר היינו מקיימים בקול השופר.

גם בקבלת השבת של ליל החג יש התאמה. בשבת רגילה נהוג לומר לפני התפילה את הפרק המתחיל במילים "במה מדליקין", אך כשליל שבת הוא גם ליל יום טוב, מנהג ישראל הוא לא לומר את הפרק הזה, ועוברים ישר לתפילת ערבית. בתוך התפילה עצמה, שליח הציבור אומר כרגיל את ברכת "מעין שבע", זו הברכה שנאמרת בכל ליל שבת, אך במקום לומר בה "האל הקדוש", אומרים "המלך הקדוש" - כמו בכל תפילות עשרת ימי תשובה. גם הנשים, כשהן מדליקות נרות באותו ערב, מברכות ברכה אחת המשלבת שבת ויום טוב יחד, וברכת "שהחיינו" נשמעת אצלן רק מאוחר יותר, בשעת הקידוש.

נקודה נוספת שעולה דווקא בשנה כזאת נוגעת לבקשות אישיות בתוך תפילת העמידה של שבת. יש מי שמרגיש צורך להוסיף בתפילת העמידה בקשה אישית משלו. בעניין הזה נחלקו הפוסקים: הרב יוסף שלום אלישיב אסר, והרב שלמה זלמן אויערבך התיר. הלכה למעשה, במרבית הישיבות נוהגים להקל למי שצורכו גדול באמת.

מהתשליך ועד סעודה שלישית

מעבר לתפילה עצמה, יש עוד כמה נקודות מעשיות שכדאי לשים לב אליהן במהלך היום, החל מהמנהגים ליד מקור המים וכלה בסדר הארוחות. מנהג התשליך, שבו יוצאים אל מקור מים ואומרים שם פסוקים המבטאים בקשה למחילה, אפשר לקיים גם כשראש השנה חל בשבת. במקום שיש בו עירוב תקין אפשר לצאת כרגיל עם המחזור ולומר את הסדר המלא. אבל במקום שאין בו עירוב, כדי לא להיכשל באיסור טלטול ברשות הרבים, נהוג לומר רק את הפסוקים עצמם בעל פה, בלי לשאת החוצה שום ספר או מחזור.

ביום השבת עצמו ממשיכים לאכול את שלוש הסעודות הרגילות, כולל סעודה שלישית לקראת סוף היום. מכיוון שביום החג יש בדרך כלל גם סעודת צהריים ארוכה וגם צורך להתפנות לתפילת מנחה, כדאי לתכנן ולהקדים את ארוחת הבוקר-צהריים, כדי שיישאר זמן וגם תיאבון לסעודה שלישית אחרי חצות היום. מי שאוכל פת בסעודה השלישית, טוב שידע שיש מקום להסתפק בכמות קטנה, בשיעור של כביצה.

נקודה נוספת שקשורה לתפילה נוגעת למנחה של שבת. בתפילת מנחה של שבת, מכיוון שראש השנה הוא יום דין, נוהגים לומר את הנוסח הנקרא "צדקתך" - זהו קטע של צידוק הדין, שמקומו הטבעי דווקא ביום שבו נערך המשפט השנתי שלנו. אמירתו במנחה של שבת זו נובעת אפוא מכך שהיום עצמו הוא יום דין, ולא ממנהג רגיל של שבת סתם. כך שגם כאן, קדושת היום קובעת את נוסח התפילה.

עם צאת השבת מתחילים להיערך ליום השני של החג. חשוב לזכור שאסור להתחיל בשום הכנה, לא בהדלקת נר ולא בסידור השולחן, לפני שהשבת יצאה בפועל. את הנר לכבוד היום השני מדליקים רק מאש שכבר בערה מלפני כניסת השבת, ולא ממקור אש חדש. בתפילת ערבית של אותו ערב מוסיפים בברכת אתה חונן את הנוסח "ותודיענו", המבחין בין קדושת השבת שיצאה לקדושת היום טוב שמתחיל. מי ששכח לומר זאת אינו צריך לחזור ולהתפלל שוב, כי ההבדלה נאמרת בכל מקרה על הכוס בקידוש שבבית.

ומעבר לכל הפרטים הקטנים האלה, יש בשנה שבה ראש השנה חל בשבת גם מסר יפה. השבת מלווה את יום הדין בשקט ובמנוחה שלה, ומזכירה לנו שגם ביום שבו נבחנים מעשינו, אפשר לגשת אליו מתוך שלווה ולא רק מתוך חרדה. ראש השנה הוא הזדמנות חדשה, יום שבו אנחנו מבקשים שנה טובה לעצמנו ולכל מי שיקר לנו, שנה של בריאות טובה, פרנסה ונחת מכל היקרים לנו. מי שרוצה להוסיף ולחזק את הבקשה הזאת, מוזמן בימים הקדושים האלה לומר יחד תהילים - לעצמנו, למשפחה, ולכל מי שזקוק באמת לישועה. גם פרק אחד, נאמר בכוונה ובלב פתוח, יכול להצטרף אל כל התפילות הגדולות של הימים הנוראים, ולעשות את הכניסה לשנה החדשה שלמה יותר.