97 שנה אחרי הנס: מה קרה כשהבן חזר למקום שבו הודה אביו על הצלתו?

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>​

לפני 97 שנה ניצל אביו של הרב יצחק קולדצקי מטבח חברון הנורא, ובירך שם 'הגומל' בשם מאות ניצולים. עכשיו, כעבור 97 שנה, יוצא בנו למסע חזרה אל אותו מקום קדוש

בי"ח באב תרפ"ט ירדה חשכה על יהודי חברון. פורעים ערבים פרצו לעיר, ודמם של עשרות יהודים נשפך כמים תחת חרבם. אבל מה שקרה באותו יום לא היה רק חורבן. זו הייתה גם שרשרת ארוכה ומופלאה של הצלות, כשמאות מיהודי העיר, איש איש וסיפורו, ניצלו מידי הרוצחים שביקשו לטבוח בכל יהודי העיר, ולא עלתה בידם.

בין הניצולים היה גם אביו של הרב יצחק קולדצקי. מתוך מאות הניצולים, הוא נבחר לשמש שליח ציבור מיוחד ולברך בשמם את ברכת 'הגומל', ברכת ההודיה על ההצלה מסכנה, במקום הקדוש ביותר שיש: מערת המכפלה, ממש בסמוך לקברי אברהם יצחק ויעקב אבותינו הקדושים. עמדו רגליו במקום שבו טמונים אבות האומה, ומפיו יצאה ברכה שנשאה על גבה מאות נשמות ששבו הביתה בחיים.

מי שמכירים את ברכת 'הגומל' יודעים שהיא לא ברכה של כל יום. אומרים אותה רק מי שיצא ממש ממקום סכנה, ניצל מסכנת נפשות של ממש, ורוצה לעמוד מול קהל ולהודות בפה מלא לקב"ה על החיים שקיבל בחזרה. עכשיו נסו לדמיין את הרגע הזה מוכפל במאות. לא אדם אחד עומד ומודה על עצמו בלבד, אלא שליח אחד עומד ונושא על כתפיו את ההודיה של קהילה שלמה שניצלה מטבח, במקום שבו שוכבים אבות האומה עצמם.

עכשיו, כעבור 97 שנה, הסיפור הזה חוזר וסוגר מעגל. הגר"י קולדצקי, חתנו האהוב של מרן שר התורה זצ"ל, יוצא בימים הקרובים, לקראת י"ח באב, למסע שורשים אל אותו מקום ממש שבו עמדו רגלי אביו. הוא יגיע לחברון ויתפלל שם תפילה ארוכה ונרגשת, במקום שבו נולדה לפני 97 שנה ברכת ההודיה של אביו.

את תפילתו הגר"י מקדיש במיוחד לתורמי 'קופת העיר', ובמידה יתרה לתורמים למגבית 'הצלה מחברון'. את שמותיהם הוא יזכיר בפרטות, שם ושם, ויבקש עבור כל אחד מהם שיתמלאו משאלות ליבו לטובה ולברכה. כפי שסופר, לאחר התפילה יחתום הגר"י בכתב ידו על 'שטר ההצלה מחברון', מסמך שבו רשומים שמותיהם של התורמים הנותנים מדי חודש בחודשו לקרן. החתימה עצמה תתבצע במקום, בתוך מערת המכפלה, כדי שזכות האבות תלווה את התורם כל ימי חייו.

כדי להבין למה דווקא המקום הזה נבחר, שוב ושוב, לתפילות של ישועה, כדאי לדעת שמערת המכפלה נחשבת מאז ומתמיד למקום התפילה המוסמך והקדום ביותר שיש לעם ישראל. עוד לפני שנכנסו בני ישראל לארץ, כלב בן יפונה עצר בדרכו במערה והתפלל שם להינצל מעצתם הרעה של המרגלים.

זו לא הייתה תפילה של אדם שביקש הצלחה או נחת. זו הייתה תפילה של מי שידע שהוא הולך להיות כמעט לבד מול דעת קהל שלמה שהוטעתה, וביקש מהקב"ה כוח להישאר נאמן לאמת. כשכלב עצר במערת המכפלה בדרכו לרגל את הארץ, הוא בעצם קבע לדורות הבאים שהמקום הזה הוא לא רק מקום קבורה של אבות האומה, אלא תחנת כוח ממש, מקום שאליו פונים כשצריך סייעתא דשמיא מיוחדת כדי לעמוד באתגר גדול מהחיים הרגילים.

מקום שבו התפללו כל הדורות

חז"ל מספרים גם שירמיהו הנביא פקד את מערת המכפלה בעצם השעה שבה נחרב בית המקדש הראשון, ובא לשפוך שם את ליבו. מדור לדור, יהודים שחיפשו ישועה מצאו את עצמם הולכים לאותו מקום ממש, לשטוח שם את תפילתם ליד קברי האבות והאמהות.

ואי אפשר שלא לחשוב על כך שיש כאן משהו שחוזר על עצמו לא במקרה. אב שניצל בנס ומיהר להודות במקום שבו טמונים אבותינו, ובן שממשיך בדיוק לאותו מקום, כעבור 97 שנה. מי שמכירים את הרעיון של זכות אבות, זו שמלווה משפחות שלמות דור אחר דור, מבינים שהמסע הזה הוא הרבה יותר מסמלי. כאילו הזרע שנטע האב באותה ברכת הגומל ממשיך לצמוח ולהגן, גם היום, על מי שקשור אליו.

ה' יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם (תהלים קכ״א, ח)

הפסוק הזה, שעוסק בדיוק בשמירה על מי שיוצא ושב, מתאים כל כך למי שיוצא היום למסע כזה, מסע שכולו יציאה וחזרה, זכרון והמשכיות. מי שמכירים את מזמור קכ"א יודעים שהוא נפתח דווקא בשאלה 'מאין יבוא עזרי', ומסתיים בביטחון גמור שהעזרה הזאת לא נעצרת, אלא ממשיכה מדור לדור.

מי שעוקבים אחרי סיפורים כאלה יודעים שהם לא נשארים רק בגדר היסטוריה. הם תזכורת לכך שהתפילה במקומות הקדושים, ובפרט במערת המכפלה, ממשיכה ללוות אותנו גם היום, בדיוק כפי שליוותה את אבותינו.

מה נשאר לנו מכל הסיפור הזה

אפשר לקרוא את הסיפור הזה כידיעה עוד על עוד אירוע, ואפשר לעצור רגע ולהרגיש כמה הוא נוגע גם אלינו, גם מי שאין לנו שום קשר משפחתי לחברון ולא שמענו את השם 'קולדצקי' לפני היום. כי הרעיון שעומד מאחורי כל הסיפור הזה הוא רעיון שמלווה כל משפחה יהודית: שהזכות של מי שהיה לפנינו לא נעלמת, אלא ממשיכה ללוות אותנו, גם דרך מעשה קטן כמו ברכה שנאמרה במקום הנכון, ברגע הנכון.

אב שניצל ובירך במערת המכפלה, ובן שממשיך בדיוק לאותה נקודה 97 שנה אחר כך, זו תזכורת לכך שהחוט שמקשר בינינו לבין הדורות שקדמו לנו לא נקרע. הוא ממשיך להתקיים, גם כשאנחנו לא רואים אותו, וגם כשהוא לובש צורה של מסע תפילה שרוב הקוראים כאן לא ישתתפו בו פיזית, אבל יכולים בהחלט להתחבר אליו בלב.

אז בין אם הכרתם את הסיפור של אביו של הגר"י קולדצקי, ובין אם שמעתם עליו עכשיו לראשונה, אפשר לקחת מכאן משהו פשוט: לומר פרק תהילים, לשלוח שם לתפילה, ולזכור שהזכות של הצדיקים לא נעלמת. היא ממשיכה לעבור מדור לדור, ולשמור עלינו.