איזה צדיקים נפטרו בחודש אב, ולמה זה נוגע גם אלינו?

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום תשעה באב בכותל המערבי אחר חצות! לחצו כאן לשליחת שמות לתפילה >>>

כמעט לכל יום בחודש אב יש צדיק שהילולתו חלה בו – מאהרן הכהן ועד הסטייפלר. וכשמסתכלים ברשימה השלמה, קשה שלא להרגיש שיש כאן משהו גדול מסתם ציון תאריכים

יש חודש בשנה שבו כמעט כל יום נושא איתו שם של צדיק שהלך לעולמו. חודש אב, כך עולה מהרשימה המלאה של ימי ההילולה של גדולי ישראל בכל הדורות, מלא בתאריכים כאלה – מהתנאים הראשונים ועד רבנים שהלכו לעולמם בדורות האחרונים ממש.

הרשימה נפתחת כבר בא' באב, עם אהרן הכהן, אחיו של משה רבנו ומרים הנביאה. הוא נחשב לדמות יוצאת דופן מבין כל גיבורי התנ"ך: התאריך המדויק של פטירתו הוא היחיד שנכתב במפורש בתורה עצמה. הוא נטמן בירדן, באחד ההרים בדרום־מערב הארץ, סמוך לעיר פטרה. כך, כבר ביום הראשון של החודש, נפתחת שרשרת ארוכה של ימים שבהם עולם התורה עוצר ומציין הסתלקות של צדיק.

ימים ספורים אחר כך, בה' באב, חל יום ההילולה של רבי יצחק בן שלמה לוריא אשכנזי – האר"י הקדוש. מגדולי המקובלים שידעה צפת, הוא זה שלימד את תורת הקבלה לתלמידו המובהק רבי חיים ויטאל, וכך מסופר עליו, גם חיבר שירי קודש רבים, ובהם הפיוט הנודע "אזמר בשבחין". הוא נטמן בבית העלמין העתיק בצפת, ממש סמוך לקברו של רבי משה קורדוברו – הרמ"ק.

באמצע החודש, בט"ו באב, מוזכר בין השאר התנא רבי נחום איש גמזו, מן הדור השני לתנאים ורבו של רבי עקיבא. הכינוי המיוחד שלו, כך מובא בתלמוד הבבלי במסכת תענית, נולד מתוך ההרגל שלו לומר על כל מה שקרה לו, גם על הדברים הקשים ביותר: "גם זו לטובה". הוא נטמן בצפת.

בכ"א באב חל יום ההילולה של רבי אהרן רוקח, האדמו"ר הרביעי של חסידות בעלז, המכונה המהר"א מבעלז. בליל שבת פרשת עקב, בשנת תשי"ז, נשא דרשה ובה אמר: "כשאבא או רבי נפטר מן העולם, אם בניו או תלמידיו ממשיכים להתנהג בדרך הטובה שלימד אותם – הם מרבים את שכרו של האבא או הרבי בעולם העליון." באותו מוצאי שבת ממש הסתלק, ולפי מה שמסופר, ראו חסידיו בדברים האלה מעין צוואה רוחנית.

גם הדורות הקרובים אלינו נמצאים ברשימה הזאת. בכ"ג באב חלה הילולתו של הסטייפלר, רבי יעקב ישראל קנייבסקי, שהיה כבד שמיעה, וכפי שמסופר, רבים מהפונים אליו היו מגישים לו את שאלותיהם בפתקים ובמכתבים – ולאחר שהיה קורא את הדברים, היה משיב ומברך. בנו הוא רבי חיים קנייבסקי, שהמשיך את דרכו.

וביום י"ט באב מצוינת הילולתו של רבי יעקב כולי, מחבר הספר "מעם לועז" – חיבור ענק שנועד, לדברי החיד"א, "לזכות את הרבים". על רבי יעקב כתב החיד"א מילים נרגשות: "הכרתי תוקף פעולת הצדיק מורנו הרב יעקב כולי הפלא ופלא, כי היה סופר מהיר ובקי בש"ס ובפוסקים ובמפרשים... אשריו ואשרי חלקו."

בו' באב מצוינת הילולתו של רבי חיים עוזר גרודזנסקי, מגדולי פוסקי ההלכה בדורו, שחיבר את שו"ת "אחיעזר" ונטמן בבית העלמין החדש בווילנה. ושלושה ימים אחר כך, בט' באב, חלה הילולתו של הרב יצחק ניסים, הרב הראשי לישראל, שביוזמתו, כך מסופר, הועלו בשנת 1960 עצמותיו של החיד"א – אותו חיד"א עצמו שכתב את המילים הנרגשות על רבי יעקב כולי – ונטמנו בהר המנוחות בירושלים.

יום ההילולה כהזדמנות לתפילה

וכאן אי אפשר שלא לעצור לרגע ולחשוב. לא בכדי נהוג בעם ישראל להתייחס ליום ההילולה של צדיק לא רק כיום של זיכרון וגעגוע, אלא גם כיום שיש בו התעוררות מיוחדת. מי שמכירים את המנהג יודעים שדווקא ביום שבו נשמתו של צדיק עלתה למרום, רבים בוחרים להתחבר אליו מחדש – דרך תפילה, דרך בקשה, ודרך כמה פרקי תהילים.

צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה

מי שמכיר את מזמור צ"ב בתהילים, זה שממנו לקוח הפסוק הזה, יודע שהוא בדיוק על זה מדבר – על צדיק שממשיך לפרוח ולהשפיע גם אחרי שהוא כבר לא נמצא איתנו בגוף. ואי אפשר שלא לחשוב על כך כשעוברים על הרשימה הארוכה של ימי ההילולה בחודש אב: כל שם, כל תאריך, הוא בעצם הזמנה לעצור רגע ולזכור שהזכות של אותם צדיקים לא נעלמת, אלא ממשיכה ללוות אותנו.

איך אפשר לקחת חלק ביום ההילולה

לא צריך להיות מקובל או תלמיד חכם כדי להתחבר ליום הילולה. ברוב הקהילות מקובל, ביום הזה, להדליק נר לעילוי נשמתו של הצדיק, כסימן לאור שהוא הביא לעולם ושממשיך ללוות אותנו. יש הנוהגים ללמוד באותו יום פרק משנה שאותיותיו מרכיבות את שמו של הצדיק, כדי לעורר עוד קצת מהזכות שלו.

רבים גם בוחרים לומר באותו יום כמה פרקי תהילים, ולפעמים דווקא פרק שמתקשר לתוכן חייו או לשמו של הצדיק. מי שיכולים, נוהגים גם לתת צדקה באותו יום, ומי שגרים קרוב לציון של אחד הצדיקים – יש שמנצלים את ההזדמנות כדי לעלות ולהתפלל שם ממש. ומי שלא נמצאים בקרבת מקום, יכולים כמובן לעשות בדיוק את אותו הדבר מהבית – התפילה לא צריכה כתובת מסוימת כדי להתקבל.

אבל אולי הדבר הפשוט ביותר, וגם המשמעותי ביותר, הוא פשוט לעצור לרגע. לזכור שיש עוד ועוד אנשים, בכל יום ויום מהחודש הזה, שהקדישו את חייהם לתורה, לתפילה ולעם ישראל. ולבקש, בזכותם, על מה שכל אחד מאיתנו זקוק לו באמת. אז בפעם הבאה שתיתקלו בתאריך עברי שמצוין לצדו "יום הילולה" – אולי דווקא זה הרגע לפתוח תהילים, לומר פרק לעילוי נשמתו של הצדיק, ואפילו לשלוח שם של מישהו יקר לכם לתפילה. אף אחד לא יודע איזו תפילה היא זו שתתקבל, ובדיוק בשביל זה תמיד שווה לנסות.