כ"ד בטבת יום מיוחד סגולה לישועות רבות

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

רבי אברהם דב מאבריטש (הרבי מאבריץ), ה"בת עין" היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל (ה"מאור עיניים" ומייסד חסידות צ'רנוביל), ובנו רבי מרדכי מצ'רנוביל, ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב (סנגורם של ישראל).

ספרו של הרב, 'בת עין' הוא אחד מספרי היסוד בחסידות. בספר עסק הרב בחשיבותה של מידת ההכנעה וחשיבות ההתרחקות מגאווה ומגסות הרוח. הרב נהג לומר כי על ידי הכנעה זוכים להנהגה ניסית מן השמיים.

הרב כיהן כרב הערים ז'יטומיר ואבריץ ובשנת ה'תקצ"א (1831) עלה לארץ ישראל והשתכן בצפת, שם מונה לרב עדת החסידים. ביום כ"ד טבת בשנת ה'תקצ"ז (1837) התרחשה רעידת אדמה בצפת אשר הובילה למותם של רבים. הרב שהה אז בבית מדרשו בין תפילת מנחה למעריב, ועם תחילת רעש האדמה, קרא למתפללים להתאסף סביבו ולהשתטח על הארץ.

באותה רעידה התמוטטו חלקים רבים מבית המדרש, אך החלק בו הצטופפו המתפללים נותר על כנו. מיד לאחר שניצלו כולם ממות בטוח קרא הרב: "לא עת בכות וספוד, יש להחיש עזרה לנצרכים, להציל מה שבידי אדם להציל" ופעל יחד עם אחרים על מנת לסייע לפצועים הרבים באזור.

כששאלו אותו תלמידיו לאחר הרעש הגדול מדוע השתטח על הרצפה השיב להם: "כי ראיתי שהאבנים אינם נופלים מלמעלה למטה כדרכם, אלא הם נופלים מקיר לקיר. הבנתי שאין זה רעידת אדמה פשוטה, אלא הס"א לוחם בנו. בעת כזאת אין תועלת לערוך מלחמה נגד. לכן השתטחתי על הרצפה, כי ענווה והכנעה הוא הדרך לבטל את הס"א".

לזכר הנס, קבעו בבית המדרש מצבת אבן בה נחקק: "מה נורא המקום הזה, בית מדרש של רבי אברהם דוב האדמו"ר מאווריטש זצ"ל, שחזה את הרעש הגדול על צפת תובב"א בתקצ"ז ובזכותו הגדולה ניצל חצי ביהמ"ד מחורבן והאדמו"ר ותלמידיו שרדו בחיים".

ביום כ"ד טבת  טוב לקרוא מזמורי תהילים לע"נ של ה"בת עין" הרה"ק, ולאחר מכן לבקש שזכותו תגן בעדנו, כל אחד ורעידת האדמה שלו, כל אחד והדברים שהוא זקוק להם. וזכותו של הצדיק תגן בעדו לכל הישועות אמן. 

לחצו כאן לקראת תהילים לע"נ של ה"בת עין"