יום כיפור קטן בערב ראש חודש כסלו: מה עושים ומה אומרים

מנהג שהנהיגו מקובלים לפני מאות שנים, כנראה בצפת, ונוהגים בו עד היום. כל קהילה בדרכה

ערב ראש חודשכסלו מתקרב, ויחד איתו מתעורר מנהג ותיק שרבים מכירים בשמו, אבל לא תמיד יודעים מה עומד מאחוריו: יום כיפור קטן. השם נשמע כבד, אבל הרעיון שמאחוריו פשוט ואנושי מאוד: לפני שמתחיל חודש חדש, עוצרים רגע, מסתכלים אחורה ומתקנים.

במאמר הזה נעבור יחד על שלוש שאלות: מאיפה בא המנהג, מי נוהג בו ומה בפועל עושים ואומרים באותו יום. נשתדל להיצמד למה שכתוב במקורות, ובמקומות שהדעות חלוקות נאמר זאת במפורש.

נתחיל מהשם. הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, רבו של האר"י, כינה את ערב ראש חודש "יום כיפור קטן". הטעם שמובא הוא שביום האחרון של החודש מכפר הקב"ה על עוונות החודש כולו. את הרעיון הזה מקשרים לנוסח שאנחנו אומרים בתפילת מוסף של ראש חודש:

"ראשי חודשים לעמך נתת, זמן כפרה לכל תולדותם"

זה נוסח התפילה, והוא מזכיר לנו שלראש חודש יש גם צד של כפרה, לא רק צד של שמחה. ומכאן הרעיון: כשם שלפני יום הכיפורים הגדול אנחנו מתכוננים, כך גם בסוף כל חודש אפשר להתכונן בקטן.

לפי מה שנמסר, במאה ה-15 הנהיגו מקובלים, וביניהם קורדובירו, להתענות בערב ראש חודש, אף שראש חודש עצמו הוא יום שמחה שאסור להתענות בו. כלומר, התענית נועדה ליום שלפניו. מסופר שהמנהג כנראה התחיל בפועל בצפת. כדאי לדעת שיש בעניין הזה ניסוחים שונים, ולכן אנחנו מציגים את זה כמסורת ולא כוודאות היסטורית מוחלטת.

גם היעב"ץ כותב שנהגו להתענות בערב ראש חודש וכינו אותו "יום כפור קטן". ובסדר המקובל לאמירה ביום הזה יש אף פיוט מיוחד, "יום זה" של רבי יהודה אריה ממודנה. כלומר, המנהג מוכר מכמה כיוונים, וכדאי להכיר אותו מקרוב לפני שנכנסים לפרטים.

הבסיס הרעיוני נמצא כבר בתורה. בספר במדבר (כ"ח, ט"ו) נצטווה עם ישראל להביא קרבן חטאת בראש חודש, ולכן ראש חודש הוא יום של דין וכפרה לצד היותו יום חג. הרעיון הזה מתחבר לשם "יום כיפור קטן".

ומה עם מי שלא מתענה? כאן חשוב להבין את העיקר: התענית היא מנהג ולא חובה. היא אינה מופיעה בשולחן ערוך, ולפי המשנה ברורה במקום שיש מנהג ממשיכים לפיו. יותר מזה, מי שאינו נוהג להתענות ולומר את הסדר בכל ערב ראש חודש אינו מחויב בכך. אז אם לא התחברתם לצום, לא נאמר עליכם דבר, ויש דרכים אחרות להתחבר ליום.

מה אומרים ומה עושים ביום כיפור קטן

מי שנוהג לומר את הסדר המלא, אומר אותו סביב תפילת מנחה. לפי הסדר המקובל, הוא כולל את מזמור קב בתהילים, "תפילה לעני". אחריו הפיוט "יום זה", ולאחר מכן תפילת מנחה, ואם יש עשרה מתענים קוראים בה ויחל. לאחר מכן מגיעים "השיבנו", "אל מלך" ו"י"ג מידות", ואחריהם סליחות, וגם "רחמנא אידכר לן" ו"אל תעש עמנו כלה".

בסדר הסליחות יש גם הוידוי הגדול של רבינו ניסים, ואחריו "אל ארך אפיים" וקבלת מלכות שמים. הסדר מסתיים בפיוט "עננו". יש הנוהגים לומר סליחות לפני תפילת מנחה, ולעשות גם התרת נדרים. אלה פרטים שנוהגים בהם שונה מקהילה לקהילה, ולכן הכי נכון לשאול את הרב של הקהילה שלכם איך נוהגים אצלכם.

והחשוב מכול: מה שמובא בשם המשנה ברורה הוא שכל אדם צריך לעשות תשובה בערב ראש חודש ולתקן את מה שעיווה במשך החודש, בדומה לערב ראש השנה. גם מי שאינו מתענה ראוי שיעשה תשובה באותו יום. והחיד"א מזהיר שהעיקר אינו התענית עצמה, אלא בדיקת החטאים בחודש והחזרה בתשובה.

בפועל, מה אפשר לעשות? ליטול חצי שעה שקטה, לחשוב על החודש שעבר, אילו מילים אמרנו שלא היינו רוצים, למי אנחנו חייבים התנצלות, ומה רוצים לשפר בחודש הבא. ולהוסיף לכך תפילה ופרקי תהילים. וגם מי שאינו מתענה, יכול כך לעשות את התשובה שראוי לעשות באותו יום.

יש גם מי שפטור מהצום: לפי הנמסר, העוסקים בתורה ומלמדי תינוקות אינם מתענים, וכך גם שכיר, כי התענית תפגע במלאכתם. מי שאינו בטוח אם הצום מתאים לו, כדאי שיתייעץ עם רב, במיוחד אם יש בעיות בריאות.

מי נוהג, ומה עם כסלו

לפי הנמסר, כיום המנהג נפוץ בעיקר בקרב יהודי אשכנז. בין הנוהגים יש הבדלים גדולים: יש שאומרים את הסדר כמעט בכל ערב ראש חודש, יש שאומרים אותו פעמיים בשנה, ויש שאומרים אותו רק בערב ראש חודש אלול. ויש מי שנוהג בו בעיקר בעת צרות. כלומר, אין תבנית אחת, וכל קהילה והנהגתה.

המנהג אינו נאמר בכל החודשים. נאמר שהוא נאמר שמונה פעמים בשנה (תשע בשנה מעוברת), ואין נוהגים בו בחשוון, בטבת, באייר ובתשרי. כסלו אינו ברשימה הזו, ולכן ערב ראש חודש כסלו הוא מועד רגיל לאמירת הסדר, ויש אף מודעות לתפילות תענית עם קריאת ויחל בערב ראש חודש כסלו.

עוד פרט שכדאי לזכור: כשראש חודש חל בשבת או ביום ראשון, מקדימים את יום כיפור קטן ליום חמישי. כדאי לבדוק בלוח השנה השנה מתי בדיוק חל ערב ראש חודש, ואם הוא נופל על יום כזה.

מסופר גם על הסטייפלר שהמליץ ליהודי לומר תפילת יום כיפור קטן בערבי ראש חודש, מתוך מסורת ישיבתית שלפיה לתפילה זו כוח לבטל גזירות. זה סיפור שמובא ממקור אחד, ולכן אנחנו מביאים אותו כמסופר בלבד.

אז מה אפשר לקחת מזה? ערב ראש חודש כסלו הוא הזדמנות פשוטה. אין חובה להתענות, ואין צורך בידע מיוחד. מספיק לעצור, לעשות חשבון נפש קצר ולהתפלל. מי שרוצה, יכול לומר את מזמור קב בתהילים, "תפילה לעני", שהוא חלק מהסדר המקובל. ומי שרוצה להוסיף, יכול לומר עוד פרקי תהילים ולבקש מהקב"ה שנכנס לחודש החדש נקיים ומתוקנים יותר.

הזמנה אליכם: בואו נקבל את החודש החדש יחד, עם תהילים ועם כוונה טובה. אמרו פרק או שניים, שתפו את בני הבית, ותנו לחודש כסלו להתחיל כמו שצריך.