מה אסור לעשות לפני תפילת שחרית? שלוש שאלות והתשובות

אתם נכנסים לבית הכנסת ורואים חבר שחזר אחרי תקופה ארוכה בחוץ לארץ. האם מותר לרוץ אליו לפני התפילה, ומה עוד מחכה לנו בבוקר לפני שמתפללים

דמיינו את זה: בוקר, בית הכנסת, ופתאום אתם רואים אדם שלא ראיתם הרבה זמן. הוא חזר מתקופה ארוכה בחוץ לארץ, והלב מתפוצץ משמחה. הדחף הראשון הוא ללכת אליו, ללחוץ יד ולהגיד "ברוכים הבאים". אבל לפי הרב ירון אשכנזי שליט"א, שענה על השאלה הזאת במקבץ שאלות ותשובות קצרות על תפילת שחרית, זה בדיוק הרגע לעצור.

התשובה שלו ברורה: אסור לגשת למקומו של האורח לפני התפילה כדי לברך אותו ב"ברוכים הבאים". אבל יש דרך לשמוח בלי לפגוע בתפילה. מותר לסמן לו ממקומו ששמחים בבואו, ולאחר התפילה אומרים לו "ברוכים הבאים" ושמחים איתו כמו שצריך. כלומר, השמחה לא נעלמת, היא פשוט מחכה כמה דקות.

מאיפה זה בא? הרב מביא את דברי השולחן ערוך בסימן פ"ט: "כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום". ומכאן הוא מסיק שכשמקדימים לפתחו של חבר, אפילו אמירת "בוקר טוב" אסורה. ולפי זה, כך כותב הרב, יש לאסור גם "ברוכים הבאים" ושאר איחולים שנוהגים לאחל כשנפגשים.

ומה אם החבר יושב במקומו הקבוע בבית הכנסת ולא ליד הדלת של הבית? הרב מבאר, על פי המשנה ברורה, שגם זה נחשב כמו לפתחו. מי שהולך במיוחד למקומו של חברו כדי להקביל את פניו ולברך אותו, דינו כמי שהקדים לפתחו, ולכן הוא אסור. וזו שאלה שרבים מאיתנו פוגשים בלי לחשוב עליה אפילו פעם אחת.

ואי אפשר שלא לחשוב על מה שהדבר הזה מלמד. המשפט הראשון שלנו ביום צריך להיות מופנה למעלה, לפני כל משפט אחר. זו פרשנות שלנו ולא חלק מהפסק, אבל מי שמתבונן בהלכה הזאת מרגיש שהיא לא באה לקרר את השמחה, אלא לסדר אותה: קודם מדברים עם הקב"ה, ואחר כך עם כולם.

חשוב להבין את ההבדל הדק כאן. האיסור, כפי שהרב מציג אותו, הוא על הליכה מיוחדת אל החבר כדי להקביל את פניו ולברך אותו. הוא לא איסור על השמחה עצמה. מי שמסמן לחבר ממקומו שהוא שמח בבואו עושה בדיוק מה שהרב התיר, ומי שמחכה עד אחרי התפילה כדי לומר "ברוכים הבאים" ולשמוח איתו, לא מפסיד כלום מהשמחה, וגם שומר על התפילה. כך יוצא שהבוקר נפתח בשמחה אמיתית, אבל בסדר הנכון, ובלי שמישהו ירגיש שדחו אותו הצידה.

ומה עם מי שצריך לצאת לעבודה מוקדם?

השאלה השנייה קרובה יותר לחיים של רבים מאיתנו. פועל שצריך לצאת מוקדם מהבית יכול להתפלל במניין פועלים לפני שהוא יוצא, או להתפלל לבד בשעה שמונה בעבודה. מה עדיף? לפי הרב אשכנזי, עדיף שיתפלל במניין פועלים, משום שאסור גם לעסוק בצרכיו קודם התפילה.

הרב מביא בעניין הזה את דברי הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, כפי שהם מובאים בספר פסקי תשובות, שעדיף להתפלל לפני הנץ מלעסוק בצרכים קודם התפילה ולהתפלל בזמן. הוא גם מסביר שיש דעה אחרת, של מרן הגרע"י בשו"ת יביע אומר, שלפיה תפילה בזמנה ביחיד עדיפה על תפילה במניין לפני הנץ. אבל שם מדובר באדם שאינו עוסק בצרכיו, ואילו כאן מדובר בפועל שהולך לעבודה, ולכן בוודאי שיש לו להתפלל מוקדם. ובשביל פועל, כותב הרב, תפילה כזאת נחשבת אפילו לכתחילה.

אלא שהרב לא מסתפק בזה, והוא מראה גם את הצד השני. יש פוסקים שסבורים שעבודה נחשבת לצורכי מצווה, ומותר לעסוק בהם לפני התפילה אם אי אפשר לעשות אותם אחר כך. הרב מזכיר את הרמ"א, שכתב שהליכה לסחורה נחשבת לדבר מצווה, ואת הערוך השולחן, שכתב שמי שהולך בדרך לפרנסתו עושה דבר מצווה, כי מצווה לפרנס את האישה והילדים. פועל שאינו יכול לדחות את הגעתו לעבודה הוא בגדר של צורכי מצווה שאי אפשר לדחות, ולכן מותר לו.

יש גם נקודה שמחממת את הלב. הרב מביא מהחידושי הרי"ם, כפי שהוא מובא בספרי הפוסקים, שהשברון של אדם שאין לו ברירה והוא חייב לעסוק בפרנסתו לפני התפילה, חשוב בשמים כמו קבלת עול מלכות שמים. כלומר, גם מי שנאלץ לרוץ לעבודה לא נשכח. הלב השבור שלו נחשב.

ומה ההכרעה בסוף? הרב כותב שלהלכה, לעניות דעתו, הפועל יתפלל קודם הנץ. הסיבה שהוא נותן היא פשוטה ואנושית: יש חשש שהאדם יימשך בעבודה, לא ישים לב, ויפסיד את זמן התפילה. הוא מוסיף שראינו פעמים רבות אדם שהשתהה בעשיית מצווה ובסוף לא הצליח לקיים אותה, כי היצר הרע הטה אותו לחשוב שיש עוד זמן רב. ועוד הוא מדגיש שבמקרה כזה הותר לפועל להתפלל לכתחילה לפני הנץ, ושאין לסמוך על שאר הצירופים אלא במקום הצורך, לפי ראות עיני המורה.

והאם מותר לצאת לדרך לפני שמתפללים?

השאלה השלישית היא של מי שיוצא לטיול קבוצתי או לנסיעה, ואם יתעכב להתפלל לא ימתינו לו. כאן הרב מזכיר את הגמרא במסכת ברכות, שאמרה: "אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל", ומביאה לכך פסוק:

צֶדֶק לְפָנָיו יְהַלֵּךְ וְיָשֵׂם לְדֶרֶךְ פְּעָמָיו

ומעניין לציין שהפסוק הזה נמצא בספר תהילים, פרק פ"ה. בהמשך אמרו שם בגמרא: "כל המתפלל ואחר כך יוצא לדרך, הקדוש ברוך הוא עושה לו חפציו". הרב מסיק מכאן שאסור לאדם לעשות את חפציו וגם לצאת לדרך לפני התפילה.

אז מה עושים כשהקבוצה לא מחכה? התשובה של הרב: כשאין ממתינים לאדם, הוא רשאי להקדים ולהתפלל בביתו מעלות השחר, לפני שהוא יוצא לדרך. ויש גם דעה מקלה יותר: לדעת הרמ"א, מעיקר הדין מותר לצאת לדרך אחרי אמירת מקצת ברכות לפני "ברוך שאמר". אבל הרב מדגיש שגם הרמ"א עצמו כתב שטוב להחמיר.

אם נעצור רגע ונסתכל על שלוש התשובות ביחד, נראה שיש ביניהן חוט אחד. בכל פעם ההלכה מבקשת מאיתנו לשים את התפילה בראש הבוקר, לפני החברים, לפני העבודה ולפני הדרך. ואי אפשר שלא להרגיש שזו לא רשימת איסורים יבשה. זו דרך לשמור שהרגעים הראשונים של היום יהיו שייכים להקב"ה, וזה, בפרשנות שלנו, מה שמחדד את הקדושה של התפילה.

אז בפעם הבאה שתעמדו בבוקר לפני שחרית, עם חבר שחזר מרחוק, עם עבודה שמחכה או עם דרך ארוכה לפניכם, זכרו שהשמחה, הפרנסה והנסיעה לא הולכות לשום מקום. תתחילו מהתפילה, ותנו לה את המקום הראשון. ואם אתם רוצים להוסיף משהו לבוקר, אמרו פרק תהילים, ושלחו לנו את השם של מי שצריך תפילה, כדי שנתפלל עליו יחד.