הציעו לו 300 דולר על חצי שנה של עבודה – איך זה הפך להצלחה ענקית?

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום תשעה באב בכותל המערבי אחר חצות! לחצו כאן לשליחת שמות לתפילה >>>

הוא השקיע חצי שנה בכתיבת מגילת האסתר הראשונה שלו, ובסוף הדרך חיכתה לו הצעה שכמעט גרמה לו לוותר על הכל. שיחה "מקרית" אחת עם חבר שינתה את כל מסלול חייו

"300 דולר אני יכול לתת לך". את המשפט הזה שמע זאב וקסברגר בדיוק ברגע שהיה אמור להיות אחד הרגעים הכי משמחים בחייו המקצועיים. הוא סיים לכתוב את מגילת האסתר הראשונה שלו, מלאכה שנמשכה כחצי שנה שלמה של עבודה קפדנית ומדוקדקת, והגיע אל סוחר הסת"ם עם לב הומה ציפייה. במקום השמחה שקיווה לה חיכתה לו אכזבה קשה. הסכום שהוצע לו היה נמוך כל כך, שהוא חזר לביתו בתחושת ייאוש עמוקה, בטוח שהחלום נגמר עוד לפני שהתחיל.

הסיפור של וקסברגר הוא עדות למסע רוחני ומקצועי יוצא דופן, שמתחיל בעולם הלימוד ומסתיים, כפי שהוא עצמו מתאר, בהפצת קדושה ברחבי תבל. חמש שנים רצופות הוא ישב בין כותלי הכולל ולמד תורה מעמיק ורציני, מתוך שקיעה מלאה בלימוד. הרעיון לשלב את הלימוד עם מלאכת הקודש של כתיבת סת"ם עלה בליבו מתוך צורך פשוט לסייע בפרנסת הבית, מתוך תקווה שיוכל לנצל את שעות הערב לכתיבה ולהישאר בכולל בשאר שעות היום. גם הצעד הראשון בדרך לא היה פשוט: הוא בקושי הצליח לגייס את הסכום הראשוני הדרוש כדי לקנות את היריעה הראשונה שעליה החל לכתוב. הוא עצמו מתאר את ההתרגשות העצומה שאחזה בו כשחזר לביתו באותם ימים והחל במלאכת הכתיבה, עוד לפני שידע לאן בדיוק היא תוביל אותו.

כשחזר לביתו אחרי אותה פגישה מאכזבת עם סוחר הסת"ם, הוא הודיע לרעייתו שהוא נאלץ לעזוב את התחום. במחירים כאלה, כך הרגיש באותם רגעים, פשוט אי אפשר לקיים משפחה בכבוד. ואז, כפי שהוא מספר, הגיעה שיחה מקרית עם חבר שלמד איתו את אותה מלאכה בדיוק. החבר סיפר לו שהוא הצליח למכור חמש עשרה מגילות בעצמו, פשוט על ידי פרסום מודעות בבתי הכנסת. וקסברגר החליט לנסות את השיטה, ומיד גילה עוצמה שלא ציפה לה: הביקוש הישיר של הציבור למגילות כשרות ואיכותיות היה עצום, הרבה מעבר למה שדמיין כשיצא מהפגישה המאכזבת ההיא.

מכאן הדרך רק המשיכה לעלות. לפי מה שהוא מספר, מה שהתחיל במכירה של שלושים מגילות בשנה הוכפל במהירות לשישים, ומשם המשיך למספרים שנשמעים כמעט דמיוניים, חמש מאות ואפילו אלף מגילות בשנה אחת. במקביל להצלחה העסקית הוא לא ויתר על הכתיבה עצמה, וכתב במו ידיו עשרה ספרי תורה. באיזשהו שלב החליט להרחיב את הפעילות ולהציע לציבור את כל הגדלים האפשריים של ספרי תורה, מגבהים מרשימים של קרוב לחצי מטר, ועד ספרים זעירים של עשרה סנטימטרים בלבד, לכל צורך ולכל בית.

הרף העליון של מלאכת הקודש

בתוך כל ההצלחה הזאת יש פינה אחת שנשארת סוד שמור למעטים: כתיבת ספר תורה בגודל של שבעה סנטימטרים בלבד. מדובר בכתב כה זעיר וקשה לביצוע, שרק סופר אחד מתוך אלף מסוגל לכתוב אותו ברמה הנדרשת. תהליך הכתיבה של ספר כזה אורך שלוש שנים תמימות, ועלות המלאכה בלבד מגיעה לחצי מיליון שקלים, בעוד שהספר המוגמר מוערך במיליון שקלים.

וקסברגר שיתף בסיפור מרגש: פנה אליו אדם עשיר במיוחד, בעליה של יאכטה יוקרתית בשווי מאה מיליון דולר שכללה כל מנעם אפשרי, ממגרשי כדורגל וכדורסל ועד בריכות שחייה. למרות העושר הבלתי נתפס, אותו אדם חש ריקנות, והבין שחסר לו דווקא החלק הרוחני. הוא החליט לבנות בית כנסת בתוך היאכטה, ורכש שני ספרי תורה זעירים, אחד בנוסח אשכנזי ואחד בנוסח ספרדי, כדי למלא את החסר הזה.

בשנתיים האחרונות, כפי שהוא מספר, קיבלה הפעילות שלו משמעות לאומית עמוקה, סביב המלחמה בעזה. הוא מגיע לאירועי הכנסת ספרי תורה שנכתבים לזכר הנופלים, ולמען שובם של החטופים. הוא מעיד שאי אפשר שלא להזיל דמעה למראה הורים שכותבים אות בספר התורה, בזכותה הם מקווים שבנם השבוי יחזור הביתה. מראות כאלה, הוא אומר, קורעי לב, כשמשפחות שאיבדו את יקיריהן עומדות יחד עם עשרות אנשים ובוכות בכי של ממש בזמן כתיבת האותיות.

ובכל זאת, כשהוא מסכם את הדרך שעבר, וקסברגר מדגיש שעבורו העיקר מעולם לא היה המכירה או הרווח הכספי, אלא השאיפה לשלמות בכל פרט ופרט. הוא משקיע בגימורים הכי קטנים, כאלה שאפילו הלקוח לא תמיד יבחין בהם, כי הוא מרגיש שהעסק שלו הוא ישירות מול הקדוש ברוך הוא, ולא רק מול בשר ודם.

וכשקוראים את כל הסיפור מהתחלה ועד הסוף, קשה שלא להרגיש שהרגע הכי נמוך, אותה הצעה מעליבה של שלוש מאות דולר, היה בעצם הדלת שדרכה נכנסה כל ההצלחה שבאה אחר כך. אם הסוחר היה מציע לו סכום הוגן, יכול להיות שוקסברגר היה ממשיך למכור מגילה-מגילה, בלי לגלות אף פעם את הכוח של הפנייה הישירה לציבור. לפעמים, ככה זה עובד: מה שנראה כמו סגירת דלת הוא בעצם הדרך היחידה שדרכה יכולה להיפתח דלת אחרת, גדולה בהרבה.

קשה שלא לעצור רגע ולחשוב כמה מהסיפור הזה מוכר לנו מהחיים שלנו. כמה פעמים אנחנו עומדים בדיוק ברגע שנראה כמו סוף הדרך, בדיוק כשההצעה שמקבלים נראית כל כך מעליבה ביחס למאמץ שהשקענו, ודווקא שם, ברגע הכי נמוך, מתחילה בשקט ההשגחה לעבוד. אי אפשר שלא לחשוב על הפסוק המוכר במזמור ל"ז בתהילים, שמלווה דורות של אנשים שהחליטו לא לוותר:

"גּוֹל עַל ה' דַּרְכֶּךָ וּבְטַח עָלָיו וְהוּא יַעֲשֶׂה" (תהלים ל"ז, ה)

מי שמכיר את המזמור הזה יודע שהוא לא מבטיח שהדרך תהיה קלה. הוא רק מזכיר לנו שיש מי שרואה את המאמץ, גם כשהוא לא נראה מיד על פני השטח. אולי בדיוק בשביל רגעים כאלה, של ייאוש שהופך בסוף להצלחה, כדאי לנו לקחת רגע ולומר יחד פרק תהילים, או לשלוח שם של מישהו קרוב שזקוק כרגע לישועה. תשתפו את הסיפור הזה עם מי שאתם יודעים שצריך לשמוע היום שהוא לא לבד בדרך.