מה מברכים כשרואים קשת? ולמה היא מבשרת שמידת הדין נעצרה

רובנו עוצרים להתפעל מהקשת, אבל במסורת מלמדים שיש בה הרבה יותר מנוף יפה. מה אומרים כשרואים אותה, ולמה לא מברכים עליה כמו על שאר פלאי הבריאה

אתם ודאי מכירים את הרגע הזה: אחרי גשם, השמיים נפתחים ופתאום מופיעה קשת. מיד מתרגשים ומספרים לכל המשפחה. ובכל זאת, דווקא על הקשת מלמדים אותנו משהו שונה מכל מה שרגילים לעשות מול נוף מרהיב. השאלה שעולה היא פשוטה וגם מפתיעה: אם הקשת היא חלק מהבריאה היפה של בורא עולם, למה לא מברכים עליה "עושה מעשה בראשית", כמו שמברכים על הרבה דברים נפלאים שה' ברא בעולמו?

התשובה, כפי שמובאת בדברים שפורסמו על הנושא, מתחילה בגמרא. הגמרא במסכת חגיגה (דף טז) אומרת שכל המסתכל בקשת ראוי לו שלא בא לעולם. זה משפט חד, וקל להבין אותו לא נכון בלי ההסבר שמלווה אותו. המקור לכך, כך מובא, הוא בנביא יחזקאל, בפרק א פסוק כח. הנביא מתאר שם את מראה הכבוד, ובין השאר כותב:

כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'

מכאן ההסבר: הקשת אינה "עוד" תופעה נפלאה של מעשה בראשית, אלא לבוש גמור של גילוי שכינה. אם מסתכלים עליה כמו שמסתכלים על נוף יפה או על בריאה מיוחדת, יש בזה קלות ראש בכבוד העליון, חלילה. לכן, כך מסבירים, יש איסור להסתכל על הקשת, כי בעצם מסתכלים על השכינה עצמה. זו הסיבה שהיא שונה מההרים, מהברקים ומהימים: הם נוף מרשים, והיא גילוי שכינה שמזכיר את הברית וההבטחה.

ומה כן עושים כשרואים קשת? בראיית הקשת מברכים "זוכר הברית", ולא "עושה מעשה בראשית". הברכה הזאת קשורה להבטחה שלא ירד עוד מבול. כלומר, במקום לעמוד ולהתפעל, אומרים ברכה שמזכירה שה' זוכר את הברית שלו עם עולמו. במקום לשלוף את הטלפון, כדאי לזכור שהרגע הזה נועד לברכה.

ואם תשאלו מה בדיוק אסור ומה מותר, זו שאלה שכדאי להפנות לרב שלכם. הדברים שפורסמו מדגישים את העיקרון: לא להתייחס לקשת כאל עוד נוף יפה, אלא כאל רגע של כבוד. את פרטי ההלכה למעשה, איך נוהגים ומה נחשב קלות ראש, כדאי לברר עם הרב.

כדאי לעצור כאן ולהבין עד כמה זה הפוך מהאינסטינקט שלנו. בדרך כלל, כשמשהו יפה, אנחנו רוצים להתקרב, לבהות ולשמר. כאן המסורת מבקשת מאיתנו תנועה אחרת: להנמיך מבט, להודות ולהמשיך. זו לא הוראה לפחד מהשמיים. זו הזמנה להתייחס לרגע כפי שהוא מוצג בדברים שפורסמו: מפגש עם משהו שהוא הרבה יותר מצבעים. ומי שמכיר את ההבטחה שלא ירד עוד מבול, מבין למה דווקא הקשת נבחרה לשאת את המסר הזה.

בסופו של דבר, שתי שאלות נשארות פתוחות בפנינו בכל פעם שמופיעה קשת: האם עצרנו, והאם הודינו. שתיהן קלות לביצוע, ושתיהן לוקחות פחות מדקה. אבל הן יכולות לשנות את הדרך שבה אנחנו פוגשים את השמיים, ואת הדרך שבה אנחנו מספרים על זה לילדים.

למה הקשת מבשרת שמידת הדין נעצרה

יש כאן עוד שכבה, והיא היפה שבהן. על פי הדברים, השכינה והמלכות מתלבשים, כידוע, בשלושה גוונים: לבן, אדום וירוק, והם מכוונים לחסד, גבורה ותפארת. כשהשכינה מתגלה בקשת בגוונים שלה, זה בא לבשר לנו שמידת הדין נעצרה. כלומר, מי שרואה קשת רואה גם סימן של רחמים: משהו שהיה יכול להתגלגל לדין, נעצר. זו סיבה נוספת לברך ולהודות.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על פסוק מהתהילים שמתאר את הקב"ה כמי שמתעטף באור, כאילו הוא לבוש בו:

עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה

זה כמובן חיבור שלנו ולא חלק מהדיווח, אבל מי שמכיר את הפסוק הזה יתקשה שלא להרגיש איך הוא נוגע בקשת. אור שנפרש לגוונים בתוך השמיים, ובתוכו תזכורת שהבורא קרוב. אולי בגלל זה מקובל בעם ישראל להנמיך מבט ולברך, במקום להתבונן בה.

והנה פרט מעניין שמובא בזוהר. על רבי שמעון בר יוחאי, התנא האלוקי, מסופר שלא נראתה קשת בימיו כלל. למה? כי הצדיק מגן על הדור, ולא הייתה שום גזרה על הדור כל זמן שהוא חי. לפי ההסבר, הקשת באה לבשר שמידת הדין נעצרה, ובימיו לא היה בה צורך, כי הדין בכלל לא ריחף מעל הדור.

ומכאן גם הצד המעורר למחשבה. אם נראית קשת בימינו, כך נאמר, זה מוכיח שאין לנו מספיק זכויות. אין בזה כוונה להפחיד, ואין בזה הכרזה על גזרה כלשהי. אפשר לקרוא את זה גם בדרך אחרת, חמה יותר, וזו כבר קריאה שלנו: הקשת היא יד מושטת. היא אומרת לנו שיש ברית, שיש הבטחה, ושיש מי שזוכר אותנו גם כשאנחנו עצמנו שוכחים. מי שמבין את זה, אחרי שראה קשת, כבר לא ממשיך ביום כרגיל.

ויש בזה גם נחמה גדולה לימים שבהם העולם נראה לנו כבד. מי שמרגיש שהדין קשה, שהחדשות מכבידות, שהתפילות כאילו לא נענות, יכול לזכור שיש סימן בשמיים שמלמד על רחמים ועל ברית שלא נשכחת. אנחנו לא יודעים לומר מה יהיה, ואנחנו גם לא מבטיחים דבר. אבל אפשר ללמוד מהקשת לבקש, לקוות ולהמשיך להתפלל, בלי להתייאש.

אז בפעם הבאה שתראו קשת בשמיים, זכרו שזה לא עוד נוף יפה: הנמיכו מבט ובָרכו "זוכר הברית". זה רגע של קרבה, של ברית ושל ברכה שאפשר לומר בלב שלם. ואם בא לכם לנצל את הרגע, אמרו אחריה פרק תהילים, ובקשו על מי שאתם אוהבים, על חולים, על מי שמחכה לישועה ועל הדור כולו. ואם יש שם שאתם רוצים שנזכיר בתפילה, שלחו לנו אותו ונתפלל יחד.