אפשר לעשות כפרות בשביל מישהו אחר?

יש מי שבטוח שכפרות הוא מנהג שעושים רק על עצמכם. ההלכה חושבת אחרת כבר מאות שנים, וזו בדיוק הסיבה שאפשר למסור השנה שם של מישהו יקר לכם ולתת לו מקום בתפילה.

מנהג הכפרות, כפי שרובנו מכירים אותו, מתואר לרוב כמעשה אישי: אדם עומד, מקיף בתרנגול או בכסף מעל ראשו, ואומר את הנוסח הידוע "זו כפרתי, זו חליפתי, זו תמורתי". אבל מי שמסתכל במקורות ההלכה מגלה תמונה רחבה בהרבה. המנהג מעולם לא נעצר בגבולות האדם היחיד. לכל אחד ואחד מבני הבית מקובל לקחת כפרה בפני עצמו, ואפילו למי שעדיין לא נולד.

גם למי שעדיין לא נולד

הרמ"א (אורח חיים תר"ה) כותב שלאישה בהיריון לוקחים שני תרנגולים ולא אחד: אחד עבורה, ואחד "שמא תלד זכר" — כלומר, כפרה בפני עצמה לתינוק שעוד לא בא לעולם. זו נקודה שקל לפספס, אבל היא אומרת דבר עמוק: ההלכה לא מחכה שמישהו יוכל לעמוד בעצמו ולומר את הנוסח כדי שתהיה לו כפרה. אפשר, ואף נהוג, לעשות את זה בשבילו.

מכאן ההיגיון שעומד מאחורי מסלול פדיון הכפרות של מוקד תהילים ארצי. אם אפשר לקחת כפרה בשביל תינוק שטרם נולד, קל וחומר שאפשר לקחת אותה בשביל אמא עסוקה, אבא שנמצא רחוק, סבתא שלא תמיד קל לה להגיע, או כל אחד אחר שיקר לכם ותרצו שיהיה לו חלק בימים האלה. לקחת חלק בפדיון הכפרות של מוקד תהילים ארצי אפשר בדיוק בשביל זה: למסור שם, גם בשביל מי שלא ביקש בעצמו, ולתת לו מקום.

מה קורה לשם שמוסרים

מוקד תהילים ארצי לוקח את השמות שנמסרים ומביא אותם למקום אחד: רבני ומקובלי המוקד עומדים ומתפללים בציונו הקדוש של דוד המלך עליו השלום, ושם מזכירים כל שם שנמסר, לישועה ולגמר חתימה טובה. במקביל, הכסף שנאסף בפדיון הכפרות הולך לצדקה למשפחות נזקקות של חולים שאיבדו את פרנסתם בעקבות אשפוזים ממושכים, כך שכל שם שנמסר מלווה גם במעשה חסד ממשי.

מי שרוצים למסור שם, בין אם עבור עצמם ובין אם עבור מישהו אחר, משאירים פרטים בעמוד הקמפיין ומהמוקד חוזרים אליהם.

למסור שם למישהו שיקר לכם

לא צריך לחכות שמישהו יבקש בעצמו. בדיוק כמו שההלכה מאפשרת לקחת כפרה בשביל תינוק שעוד לא נולד, אפשר למסור היום שם של הורה, ילד, או כל אדם שחשוב לכם שיהיה לו מקום בתפילה בציון דוד המלך לקראת יום כיפור. להשאיר פרטים ולמסור שם בפדיון הכפרות של מוקד תהילים ארצי