מותר ללמוד תורה לפני שחרית? מה ההלכה אומרת

יש מי שקם בבוקר ומיד פותח ספר, ויש מי שמקפיד להתפלל קודם. במקבץ תשובות של הרב ירון אשכנזי שליט״א מוסבר באילו מצבים מותר ובאילו אסור

הבוקר עוד לא התחיל, והספר כבר פתוח על השולחן. אתם יושבים ללמוד כמה דקות, ופתאום שואלים את עצמכם: רגע, התפללתי כבר? האם בכלל מותר ללמוד לפני התפילה? השאלה הזו נידונה במקבץ שאלות ותשובות קצרות של הרב ירון אשכנזי שליט״א, על פי סימן פ״ט בשולחן ערוך.

התשובה הקצרה, כפי שהובאה שם, היא שלימוד תורה לעצמו לפני התפילה מותר, אבל בתנאי. מי שלומד בבית המדרש רשאי. מי שממנה שומר שיזכיר לו להתפלל, או מניח שעון מעורר, גם הוא רשאי. אבל ללמוד בבית בלי שומר אסור, כי יש חשש שהאדם יטרד בלימוד שלו ויפסיד את זמן התפילה. כלומר, ההלכה לא נגד לימוד תורה. היא נגד זה שהלימוד יבלע את התפילה.

ויש גם צד שני, מפתיע ויפה. אם אתם מלמדים אחרים תורה, מותר לכם לעשות זאת אפילו בבית ולפני התפילה. הטעם שנאמר שם הוא ש״זכות הרבים הוא דבר גדול״, ואם לא ילמדו עכשיו, לא ילמדו אחר כך. השעה עוברת, ואם לא ילמדו עכשיו, יתבטלו ולא יוכלו ללמוד.

את השורש של הדיון מביאה הגמרא במסכת ברכות (ה ע״ב): ״תניא, אבא בנימין אומר: על שני דברים הייתי מצטער כל ימי, על תפלתי שתהא לפני מטתי, ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום״. הגמרא מסבירה שהכוונה ב״לפני מיטתי״ היא ״סמוך למטתי״.

רש״י, שמובא באותה תשובה, מפרש את זה כך: ״כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי, עד שאקרא קריאת שמע ואתפלל״. כך, לפי פירוש רש״י, נהג אבא בנימין: הוא לא עשה מלאכה ולא עסק בתורה עד שקרא קריאת שמע והתפלל.

אבל כאן מתחיל הוויכוח. התוספות תמהו על רש״י: מנין לו שאסור ללמוד לפני התפילה? הם הוכיחו שמותר מהגמרא בהמשך (יד ע״ב), שם מסופר שרב נטל ידיו, בירך על נטילת ידיים, שנה את הפרק שלו, וכשהגיע זמן קריאת שמע קרא קריאת שמע. מכאן שמותר ללמוד לפני התפילה.

הרא״ש יישב את שיטת רש״י. לדבריו האיסור ללמוד לפני התפילה נאמר באדם שמתפלל בבית המדרש ואינו רגיל ללכת לבית הכנסת, כי אצלו יש חשש שיטרד בלימוד ויעבור זמן קריאת שמע ותפילה. אצל מי שלומד בבית הכנסת החשש הזה לא קיים, ולכן הוא רשאי ללמוד קודם התפילה. ומכאן, כך מובא בתשובה, אפשר להתיר גם בבית, כשממנים שומר שיזכיר להתפלל או כשמניחים שעון מעורר.

רבנו יונה הוסיף עוד נקודה. לדבריו אפילו רש״י אסר רק ללמוד תורה לעצמו, כי מי שלומד לעצמו יכול להתפלל קודם ואז לחזור ללימוד. אבל מי שמלמד אחרים, רשאי ללמוד קודם התפילה, כי השעה עוברת וזכות הרבים גדולה. והוא גם כתב שאין לחשוש שישכחו להתפלל, כיוון שדרך האדם להתפלל בכל יום, וכשישים לב לדבר יזכור.

ואיך פסק השולחן ערוך, סימן פ״ט סעיף ו׳? הוא הכריע גם כרא״ש וגם כרבנו יונה. בלשונו: ״אפילו ללמוד אסור משיגיע זמן תפלה, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת, דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה, אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת, מותר. ואם הוא מלמד לאחרים, אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת מותר, כיוון שהשעה עוברת, דזכות הרבים דבר גדול הוא, ואם לא ילמדו עכשיו, יתבטלו ולא יוכלו ללמוד״.

בלשון פשוטה, לפי נוסח התשובה של הרב, הלומד בבית המדרש רשאי, וכך גם מי שממנה שומר או מניח שעון מעורר שיזכיר לו להתפלל. ואילו בלשון השולחן ערוך האיסור הוא במי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת. את ההבחנה המדויקת בין שתי הלשונות כדאי לבדוק עם הרב. מי שלומד בבית בלי שומר, אסור לו, ומי שמלמד אחרים, מותר לו אפילו בבית.

ומה אם כבר התחלתם ללמוד?

עוד פרט מעשי שהובא שם, מהמשנה ברורה בשם המגן אברהם: האיסור ללמוד לעצמו בבית הוא דווקא למי שהתחיל ללמוד אחרי שהגיע זמן התפילה. מי שהתחיל קודם שהגיע הזמן, לא צריך להפסיק כשהזמן מגיע. אבל לגבי קריאת שמע יש אומרים שצריך להפסיק גם אם התחילו קודם, ויש מקילים גם בזה. כלומר, יש כאן שאלות פרטיות שכדאי להביא לרב שלכם, ולא להכריע לבד.

באותו מקבץ נשאלה גם שאלה קרובה: מה עושים כשאין בסביבה מניין בהנץ החמה או לאחר מכן, ויש רק מניין בעלות השחר? התשובה שם היא שעדיף להתפלל ביחידות אחרי הנץ החמה, ולא בציבור בעלות השחר. השולחן ערוך (סימן פ״ט סעיף ח׳) כתב שבשעת הדחק, כגון מי שצריך להשכים לדרך ואינו יכול להתפלל בזמן הנץ החמה, רשאי להתפלל מעלות השחר. ובדיעבד, מי שעבר והתפלל בעלות השחר, טוב שיחזור על תפילתו בתנאי של נדבה.

יש בעניין הזה גם דעות אחרות. בשו״ת אור לציון נכתב שמי שאין לו מניין אחר אלא בעלות השחר, עדיף שיתפלל בציבור, כיוון שיש אומרים שמשהאיר פני המזרח מותר להתפלל לכתחילה, וכן הוא בשו״ת ישכיל עבדי. ואילו בשו״ת יביע אומר השיגו על שיטה זו, וכתבו שתפילה בעלות השחר אינה רצויה לכתחילה, והקילו בה רק לפועלים בשביל פרנסתם. גם כאן רואים עד כמה ההלכה מקפידה על הזמן הנכון לתפילה.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על מה שהמסורת מלמדת אותנו על תחילת היום. כשהתפילה באה ראשונה, אפשר להרגיש שהיא נותנת את הטון לכל מה שאחריה, והלימוד, העבודה והמשפחה באים אחר כך מתוך תחושה שפתחנו את הבוקר במקום הנכון. זו כמובן פרשנות שלנו, ולא חלק מהתשובות של הרב.

ובכל מקרה, מי שיש לו שאלה פרטית בעניין, למשל על בוקר מסוים או על מקום לימוד מסוים, יעשה טוב אם ישאל את הרב שלו. ובכל בוקר, בין שאתם פותחים בלימוד ובין שאתם פותחים בתפילה, שווה לזכור שהמטרה אחת: להגיע אל התפילה בזמנה ובלב פנוי.

אז בפעם הבאה שתפתחו ספר לפני שחרית, שאלו את עצמכם שלוש שאלות פשוטות: איפה אנחנו לומדים? מי או מה יזכיר לנו להתפלל? ואם אנחנו מלמדים אחרים, האם זו שעה שלא תחזור? ומי שרוצה לחזק את תחילת היום, שיאמר פרק תהילים אחרי התפילה, ויכוון גם לאלה שזקוקים לרחמים. אפשר לשלוח לנו שם לתפילה, ונאמר יחד פרק.