לא שכחנו: הלכות השבת אבידה

מצוות השבת אבידה הינה מצווה מהתורה, כפי שנאמר "השב תשיבם", והכוונה היא שאם נמצאה אבידה, על המוצא לטפל בה ולנסות לגרום לכך שתשוב לבעליה.

המצווה מדברת על אבידה גשמית של האדם, אך רומזת שעל כל אדם להבחין באם אבדה לחברו אבידת נפשו הרוחנית, בבחינת "והשבות לו", ולסייע לו לחזור לדרך המלך.

אבידה נחשבת ככזו אם ברור שהחפץ אכן נאבד, ללא רצון להפקירה באופן מודע. בנוסף, האבידה צריכה להיות שוות פרוטה ועליה להיות עם סימן מסויים עליה שמייחד אותה משאר חפצים דומים.

גם נשים חייבות בדין השבת אבידה, היות וזו מצוות עשה שאין הזמן גרמא. אולם, אם הן מוצאות דבר שאין דרך נשים לקחת ולהחזיר, אינן מחוייבות להשיב את אותה אבידה ספציפית מפני שמירה על כבודן וצניעותן.

כהן שהבחין באבידה בתוך בית הקברות אינו רשאי להיכנס פנימה ולהיטמא על מנת להחזיר את אותה האבידה.

אם נמצא חפץ שנראה שנמצא שם בדרך של "הנחה", כלומר, שבכוונה הונח במקומו הנוכחי, בין אם יש לו סימנים ובין אם לא, אין לגעת בו כי אולי בעלי החפץ יחזרו לקחת אותו.

ראוי לתלות במקומות ציבוריים שלט שבו מיידעים את הציבור כי נמצא חפץ וכל הרוצה ליטול אותו יבוא עד זמן מסויים ויפרט סימניו של אותו החפץ. ההנהלה רשאית לאחר זמן מסוים בו לא הגיעו לדרוש את האבידה, לקחת אותה ולהשתמש בה כרצונה.

אדם המוצא כסף ושטרות מפוזרים, שאין בהם סימן, זכה בהם והם שלו.