לאן הולכות התפילות שהתפללתם בלי כוונה שלמה? הזוהר עונה

לפעמים יושבים להתפלל בראש השנה ומרגישים שהריכוז פשוט לא מגיע. הזוהר הקדוש ורבי נחמן מגלים לאן התפילות האלה בדיוק הולכות

יש כאלה שדווקא בימים שלפני ראש השנה מרגישים את זה הכי חזק: מתיישבים להתפלל, רוצים ממש להתרכז, ובכל זאת המחשבה בורחת. הגוף בתפילה, אבל הראש כבר במקום אחר - בילדים, בעבודה, ברשימת הדברים שעוד לא נסגרו לפני החג. ואז עולה החשש: אם ככה זה נראה עכשיו, איך בכלל נצליח לעמוד בכל התפילות הארוכות של ראש השנה, ולהרגיש שמשהו מהן באמת התקבל?

רבי נחמן מברסלב כותב על זה בליקוטי מוהר"ן משהו שממש הופך את הזווית. הוא פותח בקביעה חדה: "אַל יֹאמַר אֵינִי מִתְפַּלֵּל כְּלָל" - אל תגידו על עצמכם שאתם לא מתפללים בכלל, גם אם ההרגשה בפנים היא שהתפילה לא ממש עלתה. ואז הוא ממשיך וכותב שגם מי שלא מצליח להתפלל בדבקות כמו שצריך, "יִתְפַּלֵּל בְּכָל כֹּחוֹ" - שיתפלל בכל הכוח שיש לו, בדיוק כמו שהוא, ברגע הזה, בלי לחכות למצב מושלם.

ולמה זה כל כך משנה? כי לפי רבי נחמן, יש לתפילה בלי ריכוז תפקיד שממתין לה. הוא כותב: "כִּי בְּעֵת שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, אֲזַי יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִילּוֹת עִם הַתְּפִילָּה הַהִיא - שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי". במילים פשוטות: ברגע שמגיעה תפילה אחת שכן יוצאת מהלב בכוונה אמיתית, היא לא עולה לבד. היא סוחבת איתה, כלפי מעלה, את כל התפילות הקודמות שהתפללתם בלי שהצלחתם להתרכז בהן. שום תפילה לא נשארת מאחור.

המקור לדברי רבי נחמן הוא הזוהר הקדוש (חלק ב, דף רמה). שם מתואר שיש ממונה בשמים, ששמו סהדיא-אל, שתפקידו לאסוף את התפילות שנדחו - אלה שהזוהר מכנה "צלותי פסילאן" - ולגנוז אותן. לא לזרוק אותן. לגנוז. הזוהר ממשיך ומתאר: ברגע שהאדם חוזר בתשובה ומתפלל תפילה זכה וטובה, אותו ממונה לוקח אותה, ומעלה אותה כלפי מעלה יחד עם כל התפילות הגנוזות, עד שכולן מגיעות ביחד לפני "מלכא קדישא" - המלך הקדוש.

זה בדיוק מה שממשיך תלמידו המובהק של הבעל שם טוב הקדוש, רבי יעקב יוסף מפולנאה, לכתוב בספרו "בן פורת יוסף". הוא מביא בשם כתבי האריז"ל שכך דרכו של הקב"ה להיטיב עם ברואיו: על ידי תפילה אחת שנאמרת בכוונה, מתעלות איתה כל שאר התפילות שנאמרו בלי כוונה שלמה.

ובעל ה"מקדש מלך", בפירושו לדברי הזוהר, מוסיף פרט שממש נוגע לתקופה שאנחנו בה. הוא כותב שאם אדם מכוון, ולו רק באחת מכל הברכות, בכל תפילות היום - לאורך שנה שלמה, מראש השנה אחד ועד ראש השנה הבא - אזי מצטרפות אצל הקב"ה כל אותן שמונה עשרה ברכות שנאמרו בכוונה מתוך כל תפילות אותה שנה, ומעלות איתן את כל שאר התפילות הפחות הגונות של אותה שנה כולה. י"ח הברכות שהוא מזכיר הן ברכות תפילת העמידה.

התפילה שמחכה לרגע הנכון

הבעל שם טוב הקדוש מוסיף זווית נוספת, מתוך הפסוק "תפילה לעני כי יעטוף". הוא מבאר שיש פעמים שהתפילה, כפי שהיא, לא עולה למעלה. אבל תפילה אחת שיוצאת מלב שבור, עוטפת למפרע את כל שאר התפילות ומעלה אותן, יחד איתה, עד לאבינו שבשמים. גם התפילות שהרגשתם בהן הכי חלשים, מקבלות דרך זו לעלות. אין כאן דרישה להגיע מוכנים ומרוכזים כדי שהתפילה תהיה שווה משהו - יש כאן בשורה שגם הרגע הכי קשה, שבו בקושי יוצאות מילים, נספר ונשמר. זו בדיוק הנקודה ששווה לקחת איתנו לימים הבאים: לא כל תפילה צריכה להרגיש שלמה כדי שתהיה שווה, ולפעמים דווקא התפילה הכי שבורה היא זו שנוגעת הכי עמוק.

מוהרנ"ת מביא את אותו רעיון בעדינות מיוחדת, דרך הפסוק "יונתי בחגוי הסלע, הראיני את מראך, השמיעיני את קולך". המסר שהוא לוקח משם פשוט עד כאב: תשמיעו את הקול. תתפללו. גם אם אתם מרגישים שאתם לא ממש מצליחים להתפלל בכוונה השלמה שהייתם רוצים לה.

ורבי נחמן עצמו כותב במקום אחר שעיקר ההתחברות והדבקות בה' יתברך היא דווקא על ידי התפילה - "כִּי הַתְּפִילָּה הוּא שַׁעַר שֶׁדֶּרֶךְ שָׁם נִכְנָסִין לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ". לא צריך לעבור את השער הזה בצעד מושלם. צריך רק לעבור אותו, שוב ושוב, גם כשקשה.

גם על משה רבנו נאמר "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר" - ולפי המבואר על כך, זה מלמד שיש להתפלל תמיד, בין בדבקות ובין שלא בדבקות. אם זה נכון לגבי משה רבנו, זה ודאי נכון גם לגבינו.

רבי נחמן גם כותב שכל אדם צריך לראות את עצמו כאילו כל העולם לא נברא אלא בשבילו, ומכאן שכל אחד צריך להסתכל כל הזמן על מה חסר בעולם, ולהתפלל גם על כך. ובמקום אחר מלמד רבי נחמן עיקרון שמלווה הרבה מהמסורת: "לְפִי מַעֲלַת הַתְּפִילָּה כֵּן נוֹתְנִין לוֹ זִיוּוּגוֹ, וְכֵן נוֹתְנִים לוֹ פַּרְנָסָתוֹ". כל תפילה, גם זו שמרגישה חלשה, נספרת ונחשבת.

לקראת השנה החדשה

ואי אפשר שלא לחשוב, לקראת הימים הגדולים שמתקרבים, כמה זה משנה. מי שיושבות ויושבים בתפילה בראש השנה ומרגישים שהמחשבה בורחת, שהריכוז לא מגיע, שהלב לא ממש שם - יכולים לדעת, לפי המקורות האלה, שהתפילה הזאת לא הולכת לאיבוד. היא נשמרת. היא ממתינה. ומי יודע, אולי דווקא היא זו שתתעלה, יום אחד, יחד עם תפילה אחרת שתתפללו בכוונה שלמה.

אז השנה, כשיושבים להתפלל וקשה להתרכז, אפשר לזכור את זה: כל מילה נכנסת, כלום לא הולך לאיבוד. ואולי דווקא ברגעים כאלה טוב לעצור לרגע, לומר פרק תהילים אחד לאט ובכוונה, או לשלוח כאן למטה שם של מישהו יקר שזקוק לישועה - ולתת גם לתפילה שלו מקום להתעלות איתנו, יחד, אל השנה החדשה. שתפו את המילים האלה עם מי שצריך אותן השנה, ובואו נתפלל ביחד - כל אחד ואחת מאיתנו, בכל הכוח שיש לו.