דברו איתנו
מגזין תהילים

הרב זרק 8,000 ש''ח לפח האשפה, אבל הם חזרו אליו בדרך מיסתורית...

מחסד לא מפסידים: הרב חיים זאיד שליט''א בסיפור אמיתי ומרגש שקרה איתו, על חסד שיכול היה להיגמר בעוגמת נפש שנמנעה ברגע האחרון


10/11/20 | כ"ג חשון התשפ"א
שקית זבל

 

מספר מגיד המישרים, הרב חיים זאיד שליט"א, סיפור מדהים ומרגש כאחד:

בבניין שאני מתגורר בפרדס כץ בבני ברק, יש שכן שגר דלת מולי. דייר יהודי חרדי, ירא שמיים, בנים לתפארת אבותיהם ומלא שמחה. אך, בעיה אחת היתה בבית זה – אשתו תמיד היתה מוציאה את שקית פח האשפה שלהם החוצה מתוך כותלי הבית, ומניחה אותה מחוץ לדלת, ליד גרם המדרגות.

והסיבה היא, בגלל שהיה קשה לה עם השקית שהייתה בבית, עם כל הריח והבלגן. ודבר קטן – מדובר כאן בקרוב לעשרים שנה שהם נוהגים כך, יום יום שעה שעה.

הדבר הפריע לכלל דיירי הבניין. בכל פעם שנכנסו לקומה – ריח רע שנדף מן השקית היה מקבל את פניהם. אכן, 'קבלת פנים' לא נעימה, בלשון המעטה. כשראיתי את כל המצב מהצד, החלטתי שאני עושה לזה סוף טוב. במקום שכל השכנים יסבלו, ובתוכם אני, פשוט בכל פעם שאצא או ארד – אקח את השקית לצפרדע, ובמעשה זה אחסוך מריבות בין השכנים. וכך עשיתי בכל פעם שהייתי יורד למטה – אני לוקח את שקית האשפה שלהם וזורק לפח.

בתחילה, כשהשכן זאת – הוא מיד אמר לי: "הרב זאיד! למה הרב לוקח את השקית לפח האשפה? זה לא מן הכבוד הראוי, וזה לא נעים להטריח את כבוד הרב לזרוק שקית אשפה בכל פעם!".

אבל אני מצדי אמרתי לו שהכל טוב, וזה דבר של מה בכך, וגם יש מעלית לבניין – כך שאין לי את מאמץ הירידה במדרגות, בכל פעם שאני סוחב את השקית. חשבתי שתשובה זו תספק אותו, אך מיד נודע לי שזו לא תשובה מספקת עבורו, ובכל כל פעם שהייתי זורק את השקית שלו לפח האשפה – זה היה מתחיל בזה שהוא אומר לי שלא נעים שהרב סוחב את שקית האשפה, ואין זה כבוד התורה, והיה מסתיים בכך שהייתי מפטיר לעברו שהכל טוב, ושיסיר כל דאגה מליבו, כי יש מעלית שממוקמת בבניין.

לפני שבועיים ימים הייתה שם שקית שחורה, וכדרכי בקודש הייתי נוטל אותה ביד, וזורק לפח הזבל, שהיה ממוקם בחניה ממול הבניין שלנו. משם יצאתי לסידורים ולאחר מכן חזרתי לבית. אחרי עשרים דקות כשאני עולה לבית, לפתע מגיע אלי השכן ופניו לא כתמול שלשום. מבטו כאוב וצערו מורגש על פניו. תחושת כאב או 'ביאוס' שלא הצלחתי להבחין ביניהן…

הוא עולה אלי לבית ואומר לי: "הרב אל תשאל! צלצלו אלי עכשיו מהמקום בו אני עובד, ואמרו לי ששלחו לי עשרים מזכרות של ארבע מאות שקל, וזה יוצא סכום עצום, שווי של 8000 שקל!".

הבעיה היחידה היא, שאני לא ידעתי מכל זה, פשוט ראיתי שקית שחורה וזרקתי אותה לפח, ללא כל שימת לב, כמו בכל יום.

מיד חלצתי חושים, ופעלתי במהירות הבזק ללא שנייה של מחשבה. ירדתי למטה בכדי לבדוק את הפחים של השכונה. אבל תקוותי התמלאו באכזבה אחת גדולה; אני מסתכל ורואה את כל הפחים ברחוב ריקים מתכולה. כך שמשאית הזבל הקדימה אותי בכמה רגעים, ששווים אלפי שקלים…

וכאן נקלעתי לספק גדול. לא ספק על מה עושים, אלא ספק הלכתי מורכב במיוחד, האם על שגרמתי לו הפסד של כסף, אני חייב לו שמונה אלף שקל או שלא? וכאן בעצם מתחיל הויכוח ביני לבין השכן, האם אני חייב או לא. ושלא תטעו: הוויכוח הוא לא אם אני לא אשלם או שהוא רוצה את הכסף, אלא להיפך: אני רוצה לשלם והוא לא רוצה לקבל את הכסף.

לאחר דין ודברים ביני לבין השכן, החלטתי להראות אהבה לבורא עולם, ולמרות שיתכן והייתי פטור מתשלום, גמלה החלטה בליבי לבסוף, ואמרתי לו שלמרות שאין לי כסף ביד, אני מתחייב שכבר מחר בבוקר אני אגיש לפניו שמונה אלף שקל, ויהי מה! כאמור, התחייבתי לו שהכל יהיה טוב, וההתחייבות תבוצע בזמן הקרוב ביותר.

אחרי כל הוויכוחים ודין ודברים, הוא פשוט גמר את ההחלטה כבתחילה, שהוא לא מקבל ממני שקל ואפילו גם לא בצחוק.

לאחר כמחצית השעה הגיע אלי החתן שלי, בכדי לעזור לנו בכמה דברים בבית. תוך כדי שהוא מבצע את הדברים ביקשתי ממנו שיזרוק לי את הפח לצפרדע, וסיפרתי לו את כל הסיפור שעבר עלי אותו יום עם השכן.

כשהוא ירד מביתי – הוא לא הלך לביתו. הוא פשוט חזר אלי בחזרה, ואמר לי את המילים שהפתיעו אותי לגמרי: באמת זרקו את כל הפחים, אך השאירו פח אחד על מקומו בשלום!! כמובן מיד ירדתי, והשקית השחורה עומדת מולי!! אותה השקית של המזכרות בשווי שמונה אלף שקל חזרה אלי ובגדול!! ללא שום הוצאה כספית או כל טרחה אחרת!

למחרת בבוקר כשיצאתי לתפילה, שאלתי את האיש שמפנה את האשפה – שהכרתיו מזה זמן, היות והייתי מכין לו בבוקר כוס קפה מידי פעם – למה הם לא רוקנו את הפח האמצעי, ואת כל הפחים האחרים הם לא שכחו לפנות? התשובה של הנהג לא הפתיעה אותי, ומיד שייכתי זאת לכך שבורא עולם רוצה לעזור לשני יהודים, שמתווכחים וצריכים את העירבון של ה' יתברך ביניהם, בכדי שיקיימו את 'ואהבת לרעך כמוך' בשלימות, ללא כל פגם חלילה. וכך עונה לי הנהג, שהפח נתקע בין אבנים וחול, ולא היה ניתן להרים אותו מפאת מה שנתקע, לכן החליט לוותר על אותו הפח ולהמשיך הלאה.

אם שאלתם מהו ערבון של ה' יתברך, הרי שקיבלתם תשובה ניצחת ומוכחת. ואידך זיל גמור.

 

(מתוך: עלון 'אור השבת' 442 אב תש"פ)

מגזין תהילים

איך מתמידים באמירת תהילים גם ביום עמוס? חמישה צעדים קטנים

מגזין תהילים

מתפללים בלי לשים לב? 5 עקרונות של הפלא יועץ לתפילה מהלב

מגזין תהילים

הסולח והרופא: הקשר בין סליחה לרפואה בפרק ק"ג

מגזין תהילים

למה אומרים "בלי עין הרע"? מה מספרת הגמרא

מגזין תהילים

קריאה לפני תהילים: התפילה שאומרים לפני שפותחים את הספר

מגזין תהילים

מודה אני: המשפט הקצר שפותח את היום

מגזין תהילים

קוראים לה' בצרה: מה מלמד פרק קכ בתהילים

מגזין תהילים

למה מדליקים נרות שבת, ומה הקשר לשלום בית?

מגזין תהילים

כהרף עין: מה מסתתר מאחורי הביטוי על ישועת ה'

מגזין תהילים

יהי רצון לפני תהילים: התפילה הקצרה שפותחת את הפרקים

מגזין תהילים

למה חודש כסלו נקרא כך? השם שהגיע מבבל והפך לחלק מאיתנו

מגזין תהילים

מה מסתתר מאחורי כל מילה בסידור שאנחנו אומרים?

מגזין תהילים

מזל קשת וחודש כסלו: הסוד שבין החושך לחץ שנורה

מגזין תהילים

אחרית הימים: מה התורה והנביאים באמת מספרים לנו?

מגזין תהילים

קשה לכם לפרגן? המשפט מהגמרא שמשנה את המבט

עוד מאמרי תוכן בנושא מגזין תהילים
X
  • © כל הזכויות שמורות