ממתי נותנים כסף במקום תרנגול בכפרות, ולמה זה דווקא הרבה יותר טוב?

יש שחושבים שכסף הוא רק תחליף בדיעבד לתרנגול בכפרות, למי שאין ברירה אחרת. במשנה ברורה, בכף החיים ואפילו במעשה האישי של הרב עובדיה יוסף, מסתבר שזו דרך מלאה בפני עצמה.

מי שגדלו על תמונה של תרנגול מוקף מעל הראש, לפעמים מרגישים שכסף הוא הגרסה הפחות טובה של המנהג, מה שעושים כשאין ברירה. אבל כשבודקים מה כתוב אצל הפוסקים עצמם על פדיון הכפרות בכסף, מתקבלת תמונה אחרת: מדובר בדרך שיש לה כללים משלה, מקום קבוע בפסיקה, ואפילו רב בגודלו של הרב עובדיה יוסף שהלך בה בעצמו בתקופה מסוימת בחייו.

מה כותב המשנה ברורה

המשנה ברורה, על סימן תר"ה בשולחן ערוך, לא מסתפק בלומר שאפשר לפדות את הכפרות בכסף. הוא נותן הוראה מעשית: מי שעושה את הפדיון בממון צריך להעריך כמה היו שוות התרנגולות שהיו נשחטות, ולתת סכום כזה לעניים. הכסף שנותנים צריך להיות כסף רגיל, לא כסף שכבר יועד למעשר. כלומר, זו לא רק רשות כללית, אלא נוהל מסודר, בדיוק כמו ההוראות המדויקות על שחיטת התרנגול עצמו.

כף החיים: לפעמים דווקא עדיף

כף החיים, על אותו סימן, מוסיף זווית מעניינת. הוא כותב שבקרב ההמון השתרש הרעיון שכל כפרת יום כיפור תלויה דווקא בתרנגול, עד כדי כך שמי שלא משיג תרנגול חושש שאין לו כפרה כלל. חשש כזה עלול להוביל לרדיפה אחרי תרנגול ברגע האחרון, ולפגיעה בזהירות הנדרשת בשחיטה. לכן כותב כף החיים שבמצב כזה טוב יותר לסבב מעות מעל הראש, ומציין שזה כבר נוהג ותיק בקרב העם: כשאי אפשר להשיג תרנגול, מסבבים כסף במקומו. לא המצאה של הרגע, אלא מנהג שהיה קיים כבר בזמנו.

איך נהג בעצמו הרב עובדיה יוסף

הרב עובדיה יוסף כתב שיש לשבח את מנהג הכפרות בתרנגולים דווקא, וציין שהמקובלים הרבו בשבחו, בין השאר כי התרנגול נקרא בלשון חז"ל "גבר", כמו האדם עצמו. מי שיכול, כתב הרב, ראוי שיעשה כן לתועלת נפשו. אך בביתו שלו קרה משהו אחר: כל עוד רעייתו, הרבנית מרגלית, הייתה בחיים, היא זו שדאגה לקנות את העופות לכפרות המשפחה. לאחר פטירתה חזר הרב עובדיה יוסף לנהוג כדעת מרן השולחן ערוך, והימנע מעריכת כפרות בעופות. רק בשנותיו האחרונות, כשהיה אפשר להשיג שוב עופות שנשחטו כדין, חזר לעשות את הכפרות בתרנגולים, בגלל השבח שהמקובלים נתנו למנהג.

אז למה זה לא פשרה

מסלול הכסף לא נולד כפתרון זמני למי שאין לו גישה לתרנגול. הוא כתוב אצל הפוסקים עם כללים משלו, ונוהג בו רב שהיה מהפוסקים המובילים של הדור. מי שבוחר לפדות את הכפרות בכסף שהולך לצדקה, לא מוותר על שום דבר במנהג, אלא הולך בדרך שהתקיימה לצידו מהתחלה.

זה בדיוק המנגנון שעליו בנוי פדיון הכפרות של מוקד תהילים ארצי לקראת יום כיפור תשפ"ז: הכסף שמושאר בעמוד הקמפיין הולך לצדקה מהודרת, למשפחות נזקקות של חולים שאיבדו את פרנסתם באשפוזים ממושכים. לצד הצדקה, רבני ומקובלי המוקד מתפללים בציון דוד המלך עליו השלום, ושם מזכירים את השמות של מי שביקשו לקחת חלק.

מי שרוצים לפדות את הכפרות שלהם השנה בדרך הזאת, יכולים להשאיר פרטים בעמוד הקמפיין של פדיון הכפרות תשפ"ז, ומהמוקד יחזרו אליכם.