סוף מפתיע: ''בבני ברק גרים אנשים מסוכנים ומשונים!''

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מעשה אמיתי, מובא בספר 'אמונה שלימה':

איש עסקים אמיד הגיע מחו"ל לביקור בארץ. ידידיו בארץ ישראל קיבלו את פניו בכבוד גדול, והמליצו בפניו על המלונות היוקרתיים ביותר בארץ, ועל נופים יפים שכדאי לו לחזות בהם. עם זאת, הם הדגישו בפניו שוב ושוב, שיזהר לא להיקלע לעיר החרדית בני ברק "כי גרים בה אנשים מסוכנים ומשונים, שכאשר יראו אדם כמוך, יעשו הכל כדי להוציא ממך כספים לצורך מטרותיהם".

אותו אדם לא היה מעלה על דעתו כלל להגיע לבני ברק, אולם מאחר ששמע עד כמה גרועים ומשונים האנשים שם, התמלא סקרנות וביקש לראות את הדברים במו עיניו. ביומו האחרון בארץ יצא לרחוב, ועצר מונית. "קח אותי, בבקשה, לעיר בני ברק", הוא הורה לנהג.

"לאיזה רחוב בבני ברק?"

"לא משנה איזה רחוב",  ענה איש העסקים, "אני לא מכיר שום רחוב בעיר ההיא, רק רוצה לראות מה קורה שם…".

נהג המונית התפלא על הבקשה המוזרה, אבל אין לו שום בעיה לנסוע גם בלי יעד, כל עוד הוא מקבל את כספו. בורא העולם הוביל את הנהג לרחוב 'חבקוק', על אף שלא היתה שום סיבה נראית לעין להגיע דווקא לרחוב ההוא, שאינו רחוב ראשי כלל. המונית עצרה סמוך לאחד מתלמודי התורה של חסידות ידועה.

איש העסקים שילם לנהג, הודה לו, ויצא לחקור את העיר המוזרה שתושביה משונים. הוא הביט לכל עבר, וראה אנשים עם זקנים ופאות, חובשים כובעים ולובשים חליפות. חלק מהחליפות היו באמת קצת משונות לדעתו. הוא לא היה ביישן גדול, והוא החליט להיכנס לאחד מהמבנים ברחוב, שנראה כבית ספר. 'מעניין איך נראית כיתת לימודים בבני ברק', הוא אמר לעצמו, ובלי הרבה היסוסים דפק על אחת הדלתות, הכניס ראשו, ושאל במבטאו המודגש: "אפשר להיכנס, בבקשה?"

ראשיהם של כל הילדים הופנו מיידית לעבר האורח המוזר, והרב'ה – מופתע מביקור בלתי צפוי זה – חייך ואמר: "בשמחה". הביאו לו כסא קטן שלא ממש הלם את מידותיו, והוא התיישב בסוף הכיתה.

הרבי שהיה באמצע השיעור, לא ידע מיהו האורח המצוחצח, ומה עליו לעשות בנסיבות המשונות הללו. הוא פנה אל הילדים, ואמר להם: "ילדים יקרים! בואו נשיר שיר לכבוד האורח המיוחד שבא אלינו!".

הרבי והתלמידים החלו לשיר את הניגון "שלום עליכם", הנשמע בכל בתי ישראל בלילות שבת. הרבי – כך נראה – אהב לשיר, והוא עצם את עיניו, ושר יחד עם ילדי הכיתה בדבקות ובהתלהבות.

לאחר שסיימו לשיר, פקח הרבי את עיניו, כדי להביט באורח, אך לתדהמתו האורח נעלם מהכיתה.

הרבי חשש, שמא לא נהג כראוי, בהחליטו לשיר פתאום זמר של שבת בעיצומו של שיעור. הוא פתח את דלת הכיתה, ויצא לחפש את האורח הבלתי קרוא. למרבה המבוכה, הוא מצא את האורח עומד בפינת הפרוזדור ובוכה בדמעות שליש.

"מה קרה? האם פגענו בך באופן כלשהו, שלא בכוונה?". איש העסקים ניסה לעצור את שטף הבכי. "קשה לי להסביר את פשר ההרגשה שלי, אבל גרמתם לי התרגשות גדולה בשירה שלכם, במראה הילדים הזכים והטהורים האלה. איפה עוד תמצא כיום טוהר כזה?!"

הוא ניגב דמעות אחרונות, והוסיף בהדגשה: "סיפרו לי, שבני ברק היא מקום של אנשים מוזרים שמנסים לסחוט כסף, אבל שכחו לספר על הטוהר והקדושה שיש כאן. דע לך, שביקרתי בהרבה מקומות בעולם, ורבים ביקשו את תרומתי וניסו להרשים אותי במוסדות שלהם, אל טהרה ויופי כמו שיש פה, מעולם לא ראיתי".

הוא הוציא מכיסו פנקס צ'קים, ורשם תרומה של שמונה עשרה אלף דולר לפקודת התלמוד תורה, באמרו: "זו רק ההתחלה, עוד אחזור לבקר כאן, ובעוד מקומות בעיר המיוחדת הזו".

אנשי התלמוד תורה עמדו נדהמים. רק ימים ספורים לפני כן נערכה אספת חרום, מאחר שהמצב הכלכלי של הת"ת הורע בעקבות הגזרות הכלכליות. המצוקה היתה קשה, ולא היה כל פתח תקווה נראה לעין…

לבורא העולם לא חסרות דרכים כיצד לפרנס את האדם, ורבים שלוחים למקום. כל אשר נותר הוא רק לבטוח בה', ולהאמין שהוא הזן והוא המפרנס היחיד.

(מתוך הספר 'הנני בידך')