בזכות תענית דיבור ואמירת תהילים: "הרופאים לא האמינו ועמדו משתאים"

"נולדתי למשפחה מסורתית, בה הוריי קיימו מצוות בסיסיות מאד ותו לא. הם כיבדו את המסורת ואת ערכי היהדות, אבל לא רצו לקיים אורח חיים דתי במלואו.

אך אני, כבר בתור ילד, התחלתי לחפש משהו מעבר, משמעות. התקרבתי עוד ועוד לחיי היהדות והתחלתי להקפיד על מצוות וללמוד תורה באופן שהוא יותר מסודר וקבוע.

הוריי לא ראו זאת בעין יפה וניסו להניא אותי ממעשיי. הם טענו שאדם צריך להשקיע בעבודה ולהתפרנס בכבוד  ולשמור רק על המסורת. כלומר, לא לעסוק בתורה כל כך הרבה שעות ביום.

הדבר ציער אותי, אבל המשכתי בהתחזקותי. למדתי עוד ועוד תורה וגיליתי עולמות חדשים ומפעימים. התחלתי לקיים יותר מצוות וגדלתי בדרך האמונית שלי.

יום אחד אבי לא חש בטוב ונשלח לבדיקה שגרתית. אותה בדיקה התגלגלה לסדרת בדיקות נוספות שלא היו נראות כמבשרות טוב.

הימים חלפו במתח ואז התברר כי אבי חולה במחלה קשה מאד. הוא החל לבצע בדיקות נוספות, טיפולים וניתוחים, אך המצב המשיך להידרדר...

התחושה בבית הייתה קשה ומייאשת. לא ידענו מה לעשות.

ואז אבא הועבר למחלקת טיפול נמרץ. הרופאים היו מאד פסימיים ולא נתנו לנו לתלות הרבה תקוות במצב.

הסתובבתי בבית, אחוז יאוש. הרגשתי שהשמיים נופלים עליי ואין לי כל דרך לעזור לאבי היקר. מה עושים?

ואז הבנתי שיש לי מה לעשות. שמעתי על יהודי שהיה במצב קשה ובני משפחתו וחבריו עשו תענית דיבור למענו, וכך הוא נושע.

החלטתי שאני עושה תענית דיבור.

הודעתי לאימי יום לפני התענית את מה שאני מתכנן, אך באותו היום היא ראתה אותי שותק ורק אומר תהילים. היא התחילה לומר שהיא לא מבינה למה אני עושה את זה, ועדיף שאלך לעבוד במקום לקרוא תהילים, ושאלו דברים שהרבה יותר יעזרו לאבי מאשר תענית.

הצטערתי, אך המשכתי בשתיקתי. התלבטתי אם ללכת לבית הכנסת, אך שם חששתי שאנשים ישאלוני דברים ולא אצליח שלא לענות להם. לכן, המשכתי בייתר שאת בקריאת התהילים לאורך כל אותו היום תוך שאני בתענית דיבור.

למחרת אימי ואני הגענו לבקר את אבא. לא האמנו למראה עינינו. אבא, שעד כה כמעט ולא יכול היה לדבר, התיישב במיטתו ודיבר איתנו, תוך שהוא אפילו אומר בדיחות. בשלב מסויים הוא ביקש שנעזור לו לקום ואפילו התהלך מעט בחדר!

הרופאים לא האמינו ועמדו משתאים.

סדרת הבדיקות הבאה הראתה כי אבי מחלים בדרך נס מהמחלה שתקפה אותו, ללא שום הסבר הגיוני המניח את הדעת.

ברוך ה' אבי יצא מכלל סכנה, השתחרר מבית החולים והוריי החלו להתחזק אף הם. והכל בזכות תענית הדיבור ואמירת התהילים. האמונה חזקה מכל. אין עוד מלבדו. תודה לה' יתברך".