למה דווקא כשקשה לנו אנחנו הופכים לחזקים יותר?
הרב כתב על דף את מה שלא נצטרך אם יהיה לנו קל

אברהם אבינו פגש את הניסיון הראשון שלו בגיל 75. ומה שהרב כתב על הדף ישנה את הדרך שבה תסתכלו על הימים הקשים
יהודי ניגש לרב שלו ואומר לו שהוא לא מסוגל יותר עם החיים האלה. קשה לו, והוא רוצה חיים פשוטים ושלווים, כאלה שכל אחד מאחל לעצמו, שהכול בהם זורם, נוח וחלק. הבקשה שלו ברורה: שהרב יגזור עליו חיים טובים.
הרב מחייך ואומר שאין שום בעיה. הוא לוקח דף ושואל את האיש מה הוא רוצה בחיים שלו, והוא יכתוב. האיש מתחיל למנות: פרנסה, שפע, בריאות, הצלחה, נחת מהילדים, זוגיות טובה, בית יפה. הרב כותב ומוסיף ומוסיף. האיש מסיים, והרב ממשיך לכתוב, וממשיך, וממשיך.
האיש שואל את הרב מה הוא כותב שם, הרי הוא כבר סיים ומה שביקש מספיק לו. והתשובה של הרב היא המפתח לכל הסיפור: הוא כותב את הדברים שהאיש כבר לא יצטרך. חוסן נפשי, אומץ, סבלנות, נחישות, אמונה בריבונו של עולם. כשיהיו לאדם חיים כל כך טובים ומאושרים, הוא לא יצטרך אותם יותר. ואלה, אומר הרב, הדברים שנצרכים לאנשים שמתמודדים בחיים.
כדאי לעצור רגע על התשובה הזאת. האיש ביקש רשימה של דברים טובים, והרב הראה לו את הצד השני של אותו דף: כל מה שאנחנו מקבלים רק מתוך ההתמודדות. אי אפשר לבקש אומץ בלי מצב שבו צריך אומץ, ואי אפשר לקבל סבלנות בלי שום דבר שמתרגל אותה. מי מאיתנו לא מכיר את התחושה הזאת, שבא לנו לוותר על הכול ולבקש מנוחה?
ועכשיו לפרשה. אנחנו קוראים על אברהם אבינו שמקבל את הניסיון הראשון שלו: ״לך לך מארצך״. אומרים חז״ל שאברהם אבינו היה בן 75 כשהוא קיבל את הניסיון הזה. והשאלה שעולה היא פשוטה: לאן נעלמו כל השנים האלה? חוץ מאיזשהו רקע היסטורי בפרשה הקודמת, הפעם הראשונה שאנחנו פוגשים את אברהם אבינו בתורה היא דווקא בניסיון, בגיל 75.
מה היה איתו כל כך הרבה שנים? מה עבר עליו? 75 שנה, מה הוא עשה? התורה לא מספרת לנו, ובכל זאת היא בוחרת להתחיל את הסיפור שלו משם, מהניסיון. זה מלמד אותנו משהו על מה שהתורה רואה כחשוב באמת. כדאי לשים לב לזה, וגם לזכור אותו. לא כל מה שקרה עד אז, אלא הרגע שבו האדם נבחן, ומה שנולד בו מתוך הבחינה הזאת, בדיוק כמו אצלנו.
ימים מושלמים הם בונוס, לא המטרה
כולנו מחכים ומייחלים לימים טובים. כל אחד שואף לימים מושלמים כאלה, ואין בזה שום פסול. אבל צריך לדעת שימים כאלה הם בונוס, מתנה משמיים. זה היום שבו הכול זורם חלק: חנייה טובה, לא איחרנו, הילדים מצוינים, האוכל טעים והכול בדיוק כמו שרצינו. יום כזה הוא לא הדבר שאפשר לדרוש, הוא מתנה.
מה שנשלחנו אליו הוא דווקא הימים המאתגרים, אלה שבהם יש לנו ניסיונות ואנחנו מתמודדים איתם. הימים האלה הופכים אותנו לאנשים חזקים יותר. הם מחזקים את האומץ שלנו, את הרחמנות שלנו, את הסבלנות שלנו ואת האמונה שלנו. ומי שעבר ניסיון מגלה לפעמים אדם שלא הכיר לפני כן, חזק יותר ועוצמתי הרבה יותר.
לכן, כך עולה מהסיפור, מה שקרה לאברהם אבינו לפני הניסיון הראשון לא מלמד אותנו כמעט כלום. הימים שלפני הניסיון לא הפכו אותו למי שהוא. הימים של הניסיונות הם אלה שהופכים אנשים לחזקים. ויש כאן נחמה גדולה: כשקשה לנו, אנחנו לא נכשלים בחיים. אנחנו בדיוק בתוך המקום שבו בונים אותנו.
ואי אפשר שלא לחשוב כאן על מה שאומרים רבים מאיתנו בשעה קשה, בלי לשים לב שזה בכלל פסוק. מי שמכירים את מזמור קי״ח מכירים את המשפט הזה, שהוא תמצית של כל הסיפור:
מן המצר קראתי י־ה ענני במרחב י־ה
זו תוספת שלנו, פרשנות מערכתית ולא חלק מהסיפור המקורי. אבל יש בה משהו שמתחבר לרב ולדף שלו: המצר הוא המקום שבו קוראים, והמרחב הוא התשובה. מי שלא היה במצר אולי לא למד לקרוא מהלב.
חשבו על זה מהצד של האיש בסיפור. הוא לא ביקש משהו רע, הוא ביקש מה שכל אחד מאיתנו מבקש בלב: שיהיה קל. ובכל זאת, הרב הראה לו את מה שיעלם מהחיים שלו יחד עם הקושי. החוסן, האומץ, הסבלנות והאמונה הם לא קישוטים. הם מי שאנחנו נהיים כשאנחנו עומדים בדבר שלא רצינו לעמוד בו, והם נשארים איתנו גם אחרי שהקושי חולף.
ואולי זו גם הסיבה שהסיפור הזה נוגע בכל כך הרבה אנשים. כמעט לכל אחד יש תקופה שבה אמר לעצמו שהוא לא מסוגל יותר. ודווקא אחרי אותה תקופה, כשמסתכלים אחורה, מגלים שיש בנו כוחות שלא הכרנו. זה גם מה שמלמד הסיפור על הרב והדף: מה שנראה כמו חסרון הוא בעצם החומר שממנו נבנים אנשים חזקים.
איך נושאים את זה לשבוע הקרוב
הרעיון הזה לא אומר שצריך לאהוב את הקושי או להתנצל על כך שכואב לנו. הסיפור אומר בפשטות ש״כואב״ ו״מגביה״ יכולים להיות באותו משפט. ואמנם כואב, אבל מגביה והופך אותנו לאנשים חזקים הרבה יותר. כולנו נשאף לימים מתוקים, נעימים וחלקים, ובואו נזכור: זה בונוס, זו לא המטרה. באנו לכאן לעמוד בניסיונות.
עוד פסוק שמתחבר לדברים, ושוב בתור הרהור מערכתי שלנו, הוא זה שכל כך הרבה מאיתנו נושאים איתם בלב ברגעים של פחד:
גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי
הפסוק מדבר על ללכת בגיא, לא על לדלג עליו. ומי שהולך בגיא ויודע שהקב"ה איתו, יוצא ממנו אחרת ממי שנכנס.
אז כשתרגישו שהיום קשה מדי, נסו לשאול את עצמכם: איזה דבר בי מתחזק עכשיו? אולי זו סבלנות שלא ידעתם שיש לכם, ואולי זו אמונה שמתחזקת דווקא ברגע שנדמה שהיא נחלשת. תנו לעצמכם להסתכל על הדף של הרב, ולראות את כל מה שנכתב עליו.
ואם יש מישהו שקשה לו עכשיו, בבית, במשפחה או בין החברים, אפשר לומר בשבילו פרק תהילים. שלחו לנו את השם לתפילה, ונאמר יחד פרק, בתקווה שהקב"ה יתן כוח לכל מי שמתמודד, ויחזק את כולנו בדרך.
עוד לא מחוברים לכל הפלטפורמות שלנו? הצטרפו אלינו בלחיצה כאן >>>
למה דווקא כשקשה לנו אנחנו הופכים לחזקים יותר?
הבית מתפרק? מה אברהם אבינו מלמד הורים בימים קשים
חיים של ברכה ושלום: מאיפה הגיעה בקשת שבת מברכים
למה חתן וכלה בוכים בחופה? מה שהזוהר מגלה על הרגע הזה
איך מונעים מהמצוות להפוך להרגל? מה שהשפת אמת למד מ"לך לך"
מזמור אילת השחר: איך זעקה הופכת להודיה
ה׳ רועי לא אחסר: פירוש מזמור כ״ג וגיא צלמות
״אל באפך תוכיחני״: מה מסתתר בפרק ו׳ של תהילים
האם אנחנו זוכרים למה מקיימים מצוות? מה שהרמח"ל מזכיר
למה הקב"ה לא גילה לאברהם לאן הוא הולך?
למה אומרים אשרי שלוש פעמים ביום, ומה מיוחד במזמור הזה?
פרק קמ״ד בתהילים: מה לימד דוד על כוח, מלחמה ותפילה
מהאירוסין ליד המיטה אל הפסנתר בחתונה: סיפורו של יונתן רזאל
קול ברמה נשמע: הבכי של רחל אמנו והנחמה שהובטחה לה
איזה תהילים אומרים ביום שני, ולמה דווקא פרקים ל עד נ?
- © כל הזכויות שמורות
