למה הקב"ה לא גילה לאברהם לאן הוא הולך?

פרשת לך לך נפתחת בציווי לעזוב הכול, בלי כתובת ובלי מפה. ודווקא בחוסר הידיעה הזה מסתתר מסר שנוגע לכל אחד מאיתנו

תנסו לדמיין את הרגע. הקב"ה פונה אל אברהם אבינו ואומר לו: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". זה אחד הציוויים המשמעותיים ביותר בתורה, והוא נפתח בבקשה שאין קשה ממנה: לעזוב את הכול.

לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

במילים פשוטות, אברהם מתבקש להשאיר מאחור את כל מה שהכיר עד אותו רגע: את הסביבה שבה גדל, את משפחתו ואת המקום שהיה עבורו בית. ויש כאן פרט אחד שמעורר שאלה גדולה. הקב"ה לא מגלה לו לאן בדיוק עליו ללכת. הוא אומר רק: "אל הארץ אשר אראך". לא שם של מקום, לא כיוון, לא הבטחה לתאריך הגעה.

אז מדוע לא נאמר לו מראש מהו היעד? ומה מסתתר מאחורי הציווי המיוחד הזה? זו שאלה שרבים שואלים בכל שנה כשפרשת לך לך מגיעה, ויש לה תשובה מרתקת.

רש"י, בפירושו על הפסוק, מסביר שהקב"ה לא גילה לאברהם מיד את הארץ שאליה הוא עתיד להגיע, כדי לחבב אותה בעיניו וכדי לתת לו שכר על כל דיבור ודיבור. תשימו לב לעומק של הדבר: ההסתרה אינה חוסר התחשבות. היא חלק מהדרך שבה אברהם מתקרב אל הארץ ואל הבורא.

כלומר, עצם ההליכה אל הלא נודע הייתה חלק מהניסיון. אברהם לא התבקש רק לעבור ממקום למקום, אלא להפגין אמונה מוחלטת בבורא עולם, גם כאשר הדרך אינה ברורה והעתיד עדיין נסתר מעיניו. זה לא מבחן של ידע, זה מבחן של ביטחון.

וזהו אחד היסודות המרכזיים של האמונה היהודית. האדם אינו תמיד יודע מה מצפה לו בהמשך הדרך, ולעיתים הוא נדרש לקבל החלטות גם כאשר אין בידיו תשובות לכל השאלות. מי מאיתנו לא היה שם? עומדים מול דלת, מול החלטה, מול שנה חדשה, ומבקשים רק שמישהו ייתן לנו את התוכנית המלאה מראש.

אברהם אבינו מלמד אותנו שהאמונה אינה תלויה בכך שנבין מראש את כל התוכנית האלוקית, אלא בנכונות ללכת בדרך שהקב"ה מתווה. זה משפט קצר, אבל הוא משנה את הדרך שבה אפשר להסתכל על תקופות של ערפל.

וכשחושבים על זה, יש כאן גם נחמה גדולה. אם אפילו אברהם אבינו התבקש לצאת לדרך בלי לדעת לאן, אז כשאנחנו מרגישים בלי כיוון ברור, אנחנו לא לבד ולא מחוץ למסורת. זו בדיוק הדרך שבה התחילה האמונה של עם ישראל, ומי שהולך בה בביטחון נמצא בעקבות האבות.

שתי מילים שמסתירות הבטחה גדולה

גם הביטוי "לך לך" מעורר שאלה. מדוע התורה אינה מסתפקת במילה "לך"? למה היא כופלת? רש"י מביא את דברי חז"ל ומסביר: "להנאתך ולטובתך". כלומר, אף שהציווי נראה בתחילה כדרישה קשה הכרוכה בוויתור על המוכר והבטוח, למעשה הוא נועד לטובתו של אברהם.

והתורה לא משאירה את זה רק ברמת הפירוש. בהמשך הפסוקים הקב"ה מבטיח לו:

וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ וֶהְיֵה בְּרָכָה

דווקא היציאה מהמקום המוכר עתידה להביא לאברהם ברכה עצומה ולהפוך אותו לאביו של עם ישראל. מה שנראה כמו ויתור, הוא בעצם הפתח. ומכאן עולה מסר עמוק: לעיתים מה שנראה לאדם כקושי או כוויתור עשוי להתגלות בהמשך כפתח לברכה גדולה.

אנחנו לא תמיד מצליחים לראות את זה ברגע עצמו. כשנמצאים באמצע, הקושי מרגיש רק כמו קושי. רק מאוחר יותר, כשמסתכלים אחורה, מבינים שהדלת שנסגרה פתחה לנו מרחב אחר. אברהם קיבל את ההבטחה, אבל הוא יצא לדרך עוד לפני שראה אותה מתגשמת.

ועכשיו אפשר לשאול: ומה זה אומר עלינו, בחיים הרגילים שלנו, בימי חול ובימי חג?

המסר של פרשת לך לך לחיים שלנו

גם בחיי היומיום אנחנו ניצבים לא פעם מול מצבים של חוסר ודאות. אדם מחפש פרנסה, מתמודד עם קושי משפחתי, נדרש לקבל החלטה משמעותית או מרגיש שהדרך שבה הוא צועד אינה מובילה אותו למקום שקיווה להגיע אליו. אלה לא מצבים נדירים. זה החיים עצמם.

פרשת לך לך מזכירה לנו שלא תמיד אפשר לראות את התמונה המלאה. לפעמים דווקא התקופות שבהן הדרך אינה ברורה הן הזדמנות לחזק את הביטחון בה' ולהמשיך לפעול מתוך אמונה.

אברהם אבינו לא ידע מראש כיצד ייראה המסע שלו, אך הוא ידע במי הוא בוטח. התורה מתארת את תגובתו במילים קצרות ועוצמתיות: "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". בלי ויכוח, בלי בקשת הבהרות, בלי לחכות לעוד סימן.

וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'

כדאי לעצור על המשפט הזה. התורה לא מספרת על התלבטות ארוכה ולא על תנאים שאברהם הציב. היא מספרת שהוא הלך, כפי שה' דיבר אליו. ההליכה עצמה היא התשובה, והיא גם מה שנשאר איתנו מהסיפור הקדום הזה עד היום.

אולי זהו אחד המסרים הגדולים של הפרשה: לא תמיד צריך לדעת מה מחכה בסוף הדרך כדי להתחיל לצעוד בה. לפעמים הצעד הראשון, כשהוא נעשה מתוך אמונה וביטחון בבורא עולם, הוא תחילתה של ברכה גדולה.

ואי אפשר שלא לחשוב כאן על מה שמקובל אצלנו מדורי דורות: כשהדרך לא ברורה, פונים בתפילה. מי שמכיר את ספר תהילים יודע כמה מהמזמורים נכתבו בדיוק מתוך רגעים של חוסר ודאות, ולכן הם מלווים אותנו בדיוק ברגעים כאלה. זו פרשנות שלנו, לא חלק מהסיפור, אבל היא נוגעת ללב של העניין: הביטחון בה' לא מחכה שהכול יתבהר.

אז אם יש אצלכם עכשיו נושא פתוח, החלטה שמתעכבת או דרך שעוד לא נראית, אולי כדאי לעצור לרגע ולומר פרק תהילים. לא כדי לקבל תשובה מוכנה, אלא כדי להתחזק בצעד הבא. ואם יש מישהו שאתם חושבים עליו, מישהו שנמצא עכשיו באמצע ערפל, שלחו לנו את שמו לתפילה ונתפלל יחד, בלב אחד, שכל אחד ואחד יראה את הדרך.