מי באמת היה המהר’’ל מפראג? ציוני דרך בחייו - לרגל י’’ח באלול, יום פטירתו

המהר''ל נולד בשנת 1515 בפוזנא ונפטר בי''ח באלול שס''ט 1609. בשנת שי''ג התחיל לכהן כרב בניקלשברג ומדינת מעהרין. במשך 20 שנה שירת במשרת רבנות זו, בה הפיץ תורה לרבים והרים את מצבם הרוחני של יהודי המדינה כולה. בשנת של''ג (1573) חזר לעירו פראג וייסד בה בית מדרש גדול המכונה ''הקלויז''. שם לימד והרביץ תורה במשך 11 שנים. בשנת שמ''ד (1584) עזב את פראג למשך תקופה קצרה וכיהן כרב בעיר הולדתו פוזנא. 

שמו של המהר''ל הלך לפניו  והגיע עד לקיסר רודולף השני, שהזמין אותו לשיחה ידידותית בארמונו. במשך שנות כהונתו כרב בפוזנא ובמדינת פולין כולה, הנהיג תקנות שונות ומשמעותיות בחינוך ובלימוד התורה. 

גישתו החינוכית

המהר''ל עסק רבות בענייני חינוך והתריע נגד סדרי החינוך שהיו מקובלים בדורו. אז למדו הילדים חומש ורש''י ועברו ללימוד גמרא ותוספות בלי שהספיקו להבין את התלמוד ומשם עברו ללימוד בצורת פילפולים וחידושי תורה. המהר''ל דרש לעבור למבנה לימוד כפי שכתוב במשנה: ''בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן חמש עשרה לתלמוד''. בין היתר, דרש המהר''ל ללמד את הילדים עברית ודקדוק. 

ביזמתו נוסדו חברות משניות ברחבי העולם היהודי, כך שאפילו הקהילות הרחוקות קבלו על עצמן לימוד משניות כסדר. 

מוכיח בשער

לצד גדלותו העצומה בתורה וידיעותיו המקיפות בתורת הסוד, המהר''ל פחות מוכר לנו כמבקר חברתי חריף שלא היסס לומר את הביקורת שלו, גם אם היה חריפה, בפני מנהיגי הקהילות באותה תקופה. תוכחות הביקורת שלו, שהיתה שנונה ומלווה לעיתים בדימויים מהמקורות בצורה אירונית, כוונה בדרך כלל אל המנהיגים והרבנים באותה תקופה. למשל, כנגד מנהיגים שהיו מתיהרים על קהילתם, טען המהר''ל שכל הצלחתו של מנהיג היא למען הכלל ולכן אסור לו להיבדל מן הכלל ולכן הוא טען כי '''אין ממנים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה מאחוריו'' - כדי שלא יגיע להתנשאות וליוהרה. 

גישתו לארץ ישראל וגאולת ישראל

לטענת המהר''ל, מקומם הטבעי של עם ישראל הוא בארץ ישראל. הוא גם טען שכשם שלכל עם יש זכות טבעית לשלטון עצמאי במדינתו, כך לעם ישראל יש זכות ריבונית על ארץ ישראל. הוא היה מראשוני ההוגים שהתייחס להגדרה לאומית של כלל העמים ושל עם ישראל. את אריכות הגלות הוא תלה לא רק בחטאיהם של שם ישראל, אלא גם בחוסר התאמה בסיסי בין עם ישראל, הרוחניים, לבין העולם הזה, הגשמי, שאינו מסוגל להכיל אותם. 

המהר''ל התייחס לגאולה כאל תהליך מדיני שבו תחזור המלכות לישראל ועם ישראל יתכנס בארץ ישראל בריבונותם. יחד עם זאת, הוא סבר כי בימות המשיח העולם יעבור שינוי משמעותי מבחינה מוסרית, כך שהרוע יבוער מן העולם והוא יהפוך למקום רוחני ושואף לצדק.