מי היה האדם מאחורי הקול של אבישי לוי ז"ל?

הזמר והפייטן אבישי לוי ז"ל ליווה בקולו בתים רבים במשך שנים. מי שהכיר אותו יודע שמאחורי המיקרופון עמד אדם של ענווה, חסד ואהבת התורה

ביום שישי האחרון נגדע באחת מסע חייו של הזמר והפייטן אבישי לוי ז"ל. הוא נהרג בגיל 46 בתאונה טרגית בירושלים, לאחר שלפי הדיווחים רכבו הידרדר לפתע ברחוב אדוניהו הכהן בעיר. הוא ניסה לעצור את הרכב, אך נפגע ממנו באורח אנוש, ומותו נקבע בהמשך.

עוד מילדותו נמשך אבישי אל השירה והפיוט. הכישרון שליווה אותו מגיל צעיר הלך והתפתח עם השנים, עד שהפך לכלי שדרכו הצליח לגעת בלבבות של רבים ולהעביר מסרים של אמונה, מסורת וקדושה. קולו נשמע במשך שנים רבות בשידורים, ונכנס לבתים וללבבות.

אבל מי שהכיר את אבישי מקרוב ידע שהמיקרופון היה רק צד אחד באישיותו. כל מכריו מספרים שהענווה הייתה טבועה בו - למרות הכישרון וההכרה שזכה בהם, הוא לא ביקש להעמיד את עצמו מעל אחרים. הוא ידע לראות את מי שעמד מולו, להקשיב לו ולהיות קרוב אליו באמת.

ומעל הכול, הייתה בו אהבה גדולה לעשיית חסד. הרצון לעזור, להושיט יד ולתת מעצמו לאחרים היה חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו. הוא אהב את הבריות, היה ישר עם הסובבים אותו, והותיר אצל כל מי שפגש בו תחושה של אדם שאפשר לסמוך עליו. לצד זאת הייתה בו אהבה גדולה לתורה ולערכים שעליהם גדל, וגם בשירתו הוא ביקש להעביר משהו מזה הלאה - לחזק, לעורר, לקרב ולפתוח את הלב.

יש אנשים שהגדולה שלהם ניכרת על הבמה, ויש שהגדולה האמיתית שלהם מתגלה דווקא מאחורי הקלעים - במה שאף אחד לא מצלם ואף אחד לא מריע לו. מהעדויות על אבישי לוי אפשר להבין שהוא היה משני הסוגים גם יחד: קול שנשמע ברבים, ולב שידע לתת בשקט, בלי שהיה צריך להראות לאף אחד.

אפשר להרגיש את זה כבר בשמות ההקלטות שלו: "מי אל כמוך", "אליהו הנביא", "האמונה", "אל האושר", "נגלה לי האור", "סליחות" ו"אתה המלך" - שמות שמדברים בשפה של אמונה, תפילה, תשובה, קדושה וקשר עם בורא עולם. ובתוך האלבומים עצמם הופיעו שירים כמו "חסד חסד", "שמחו צדיקים", "חבקני אל", "ברכת ה'", "אבקשך", "יש תקווה", "אל בורא עולם" ו"בזכותך אמא" - שירים שמזכירים שיש עולם גדול יותר, שיש בורא עולם, שיש תשובה ויש תקווה.

ואי אפשר שלא לחשוב, כשקוראים את שמות השירים האלה בזה אחר זה, שהשירה של אבישי לא נועדה רק להישמע - היא נועדה לקרב. השירה עבורו הייתה הרבה מעבר למוזיקה: היא הייתה דרך לקדש שם שמיים, לקרב לבבות ולחזק את הרבים. באמצעות הקול, המילים והניגונים הוא ביקש להכניס עוד מעט אמונה ועוד מעט אור אל תוך הבית היהודי.

יש קול שנשמע ונשכח, ויש קול שנכנס פנימה ונשאר שם. מי שגדל על השירים האלה, מי שליווה איתם נסיעה ארוכה או ליל שבת שקט, מכיר את התחושה הזאת - שהמילים הפשוטות "יש תקווה" או "האמונה" מצליחות לפעמים לעשות למישהו יותר טוב מכל שיחת חיזוק ארוכה. זה בדיוק הכוח שהיה טמון בשירתו של אבישי.

נשמה שאיבדנו

חברו הקרוב, הזמר והפייטן אמיר אליהו, הכיר את אבישי במשך יותר מ-35 שנה של עשייה משותפת. הוא סיפר עדות אישית וכואבת על האדם שמאחורי הקול:

"זו אבדה גדולה. ילד צנוע, שאהב מוזיקה, אהב לתת ואהב לעזור. גדלנו יחד מילדות. כבר מגיל 14-15 הוא היה מגיע לאירועים, נער שכולם הכירו. הוא עבר המון במהלך השנים - מהחתונה שלו ועד הלום. אבל את המוות הזה אי אפשר לעכל, אי אפשר להבין. הקול היפה נדם. מלך ביופיו. תמיד היינו מדברים, כמה וכמה פעמים ביום. דיברנו על דואט משותף, על מוזיקה, על החיים - על מה לא דיברנו? זו נשמה שאיבדנו. אדם מוכשר שאי אפשר לתאר, ובעל מידות טובות."

המילים הללו ממחישות אולי יותר מכל את עוצמת האובדן ואת הכאב על הרגע שבו נדם קולו של אבישי. מי שהכיר אותו במשך עשרות שנים לא נפרד רק מזמר מוכשר, אלא מחבר, מאדם קרוב ומנשמה שהייתה חלק מחייו.

השירים שממשיכים לחיות

ואולי זו אחת הדרכים היפות ביותר להנציח את אבישי - להמשיך לשמוע את שיריו. אלו שירים מרגשים וחודרים ללב ולנשמה, שירים שמחזקים באמונה, מקרבים את האדם אל הקב"ה, מעוררים אהבה לשבת, מחזקים את מצוות כיבוד אב ואם, ומכניסים ללב אהבה לתורה ולערכים יהודיים. אלה שירים שלא רק נשמעים - הם מבקשים להישאר. וכל עוד הם מתנגנים, המילים ממשיכות להגיע לעוד לב, עוד נשמה ועוד בית.

כך ממשיכים לזכור את אבישי לוי ז"ל - לא רק בזכות קולו הייחודי, אלא בזכות האדם שהיה והאור שהשאיר אחריו: אור של אמונה, תורה, חסד, ענווה ואהבת הבריות. הקול נדם - אבל השירה נשארה.

מי שמכיר את מזמור ק"נ בתהילים, זוכר את הפסוק שבו הוא נחתם, ואי אפשר שלא לחשוב עליו כשקוראים על אדם שהקדיש את קולו כדי לרומם:

כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ הַלְלוּיָהּ (תהילים ק"נ, ו)

כל נשמה מהללת בדרך שלה. יש מי שמהלל בקול, ויש מי שמהלל במעשה - בחסד קטן, במילה טובה, בעזרה שלא מבקשים עליה תשואות. מהסיפור על אבישי לוי אפשר ללמוד שהשניים לא סותרים: אפשר להיות זה שהקול שלו נשמע ברבים, ובאותה נשימה להיות זה שהלב שלו נשאר עניו וקרוב לאדמה.

אולי בזכות הקול שהלך אבל לא נשתתק, ראוי שנאמר יחד פרק תהילים לעילוי נשמתו של אבישי לוי ז"ל. מי שרוצים, מוזמנים לשתף את הכתבה הזו, ולזכור בתפילה את מי שהקדיש את קולו כדי לקרב עוד ועוד לבבות אל הקב"ה - ואת מי שנשאר אחריו, ומתגעגע כל יום מחדש לקול שנדם.