שורד השבי: "הרגשתי כאילו כוח אדיר נכנס בי"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

"כל המשפחה - גם אמא שלי וגם אני וגם בני וכלתי - התחזקנו ברוחניות בשבי וחשנו כי הקדוש ברוך הוא שומר עלינו ומציל אותנו".

כך מספרת בהתרגשות בראיון ברדיו 'קול ברמה' ילנה טרופנוטב, אמו של שורד השבי סשה טרופנוב, שהשבוע התארס לשורדת השבי ספיר כהן.

היא הוסיפה כי "כעת הציבור שמח עם הבשורה המאושרת על האירוסין", ולאחר מכן אמרה בכוונה עמוקה את "מזמור לתודה".

בסיום הראיון, ילנה אמרה יחד עם המאזינים את פרק התהילים "מזמור לתודה", ברגש רב.

איש התקשורת, ישראל כהן, אמר שזהו "נס גדול", והוסיף:

"שלושה דורות שהיו רחוקים מיהדות התקרבו לאלוקים בשבי בעזה וכעת סוגרים מעגל עם הקמת בית יהודי לתפארת עם ישראל".

בנוס, עיתון ה'ניו יורק טיימס' עשה כתבה בה הוא בהיא את סיפורו של שורד השבי עומר שם טוב ואת התחזקותו הגדולה ביהדות.

"הצעיר החילוני שנחטף", הם קוראים לו בתחילתה של הכתבה המתארת כי "האמונה בהשגחה פרטית, קיום מצוות וברכות על מזונו, סייעו לו לשרוד את תופת השבי במנהרות עזה".

בכתבה מתגלה כי בכל התקופה בה היה עומר בשבי, אמו קראה בחדרו בכל בוקר את פרק כ' בתהילים. מה שהיא לא ידעה זו העובדה כי גם עומר אומר את אותו פרק במנהרות חמאס.

עומר מספר כי כמה ימים לאחר חטיפתו הוא החל "לדבר עם הקדוש ברוך הוא". בנוסף לכך הוא קיבל על עצמו לברך על האוכל שקיבל ולקבל על עצמו קבלות טובות.

בראיון שנערך עימו לאחרונה הוא שיתף:

"אתה מחפש משהו להישען עליו, משהו להיאחז בו. המקום הראשון שאליו פניתי היה בורא עולם. הייתי מרגיש כאילו כוח אדיר שנכנס בי. האמונה החזיקה אותי בחיים. תמיד האמנתי שאגיע הביתה, למרות שלא ידעתי איך או מתי תפקוד אותי הישועה".

בכתבה של ה'ניו יורק טיימס' מוזכר גם שורד השבי אלי שרעבי שסיפר כיצד התשדל בכל ליל שבת לקדש, גם אם רק על מים, ושאמר "שמע ישראל" בכל יום ויום.

מצויין כי אמו של שם טוב החלה לשמור שבת בתקופה הקשה.

השבוים של עומר הביאו לו ספרות בעברית שהחיילים היהודים השאירו מאחוריהם, ובין הייתר היתה גם ספרות תורנית.

"תקראו לזה 'השגחה פרטית', אבל בין החומרים הללו, היה כרטיס מודפס עם פרק כ' מתהילים", הוא מספר.

בהמשך קיבל על עצמו עומר לשמור כשרות עד כמה שהוא יוכל והקפיד על הפרדה בין בשר לחלב. כאשר בירך על האוכל הניח יד על ראשו, במקום הכיפה שלא היתה לו. הוא אף שיתף כי בשבי התחייב לקב"ה שאם יחזור לביתו - יניח מדי יום תפילין ויתפלל שחרית.

באחת הפעמים הוא נלקח למנהרה שבה בקושי הצליח לנשום. האסטמה שיש לו גרמה לו למחנק כבד. הוא התחנן לקב"ה שיוציא אותו מהמקום ההוא לכל מקום אחר, ומספר שעשר דקות לאחר אותה תפילה אכן הוא הועבר למקום אחר גדול ומרווח יותר.

הוא אמר "זה היה גן עדן" לעומת היכן שהיה לפני כן.