החודש שמתבייש: הסוד מאחורי השם 'מרחשוון'

בכל חודשי השנה העברית יש חג, יום טוב, או לפחות יום מיוחד אחד - חוץ מחודש אחד יחיד שנשאר תמיד בצד. מסתבר שגם לחודש השקט הזה יש סיפור, ואפילו הבטחה

כשעוברים על לוח השנה העברי, שמים לב לדבר מוזר: לכל חודש יש משהו. תשרי מלא בראש השנה, יום כיפור וסוכות. כסלו - חנוכה. אדר - פורים. ניסן - פסח. אבל יש חודש אחד שעומד בצד, בלי שום חג, בלי יום טוב, כמעט בלי שום דבר שמסמן אותו - חודש חשוון. ולא סתם קוראים לו גם בשם הנוסף, מרחשוון - שם שמסתתר בו, כפי שנראה, גם הסבר לשוני עתיק, וגם רמז לכאב ישן שמחכה לתיקון.

מקור השם מרחשוון הוא לא עברי במקורו, אלא אכדי - שפת בבל העתיקה. בשפה האכדית נקרא החודש השמיני בשנה "וַרַח שַׁמְנֻ", צירוף שפירושו המילולי הוא "יֶרַח שמיני" - שכן בספירת החודשים מניסן, חשוון הוא החודש השמיני. עם הזמן, כשהשם עבר לעברית והאותיות התחלפו בהתאמה, "וַרַח שַׁמְנֻ" הפך ל"מרחשוון" - שילוב של שתי המילים לשם אחד.

מעניין לדעת שבמקרא, בתיאור בניית בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך בספר מלכים, מופיע לחודש הזה שם אחר לגמרי - "ירח בול". זהו שם קדום שנשמר במקרא, מתקופה שבה נקראו החודשים בשמות אחרים. כלומר, לחודש הזה היו במרוצת הדורות כמה שמות - ירח בול במקרא, ומרחשוון בפי חכמים ובשימוש המקובל עד היום.

אבל השאלה שמעסיקה רבים היא לא רק מאיפה בא השם, אלא למה דווקא החודש הזה נשאר בלי שום חג. במסורת מקובל לראות בכינוי "מרחשוון" גם רמז ל"מר" - טעם מר, עצוב, חסר שמחה. וזה לא במקרה: זהו החודש היחיד בלוח העברי שאין בו אף תאריך מיוחד של חג או מועד, ואף לא יום תענית קבוע. היום היחיד שיש בו איזשהו ציון מיוחד הוא ז' במרחשוון, שבו מתחילים בארץ ישראל לשאול את הגשמים בתפילה - לא חג, אלא שינוי קטן בנוסח התפילה, שאין לו את החגיגיות והשמחה הגלויה של יום טוב. ובכל זאת, יש בשינוי הקטן הזה משום תזכורת: גם בתוך החודש השקט ביותר, מתחיל להתרחש תהליך משמעותי - תפילה על מים, על פרנסה, על חיים, שמתחילה ממש בלב החודש ה"ריק" לכאורה. מעבר לזה - שקט מוחלט. אחרי חודש תשרי הגדוש, שבו עוברים מחגיגה לחגיגה, מגיע חשוון ומרגיש כמעט ריק.

יש גם מי שמסבירים את ה"מר" שבשם באופן אחר לגמרי - לא כטעם עצוב, אלא במובן של "טיפה", כפי שהמילה "מר" מופיעה במקרא בפסוק "הן גויים כמר מדלי" - כלומר, טיפה קטנה שנשארת בשולי הדלי. ההסבר הזה קושר את השם דווקא לגשמים שמתחילים לרדת בתקופה זו של השנה - טיפות שמביאות חיים וברכה לעולם, גם אם בהתחלה הן נראות קטנות ולא מורגשות. כך שבמובן מסוים, גם בתוך ה"עצבות" של החודש חסר החגים, לפי הסבר זה, יש כבר בשם עצמו רמז לטובה שמגיעה - לא בבת אחת ובקול גדול, אלא טיפה אחרי טיפה, בשקט.

ההבטחה שניתנה לחודש מרחשוון

אבל הסיפור המרתק באמת נמצא בדברי חכמים, ובפרט בספר "בני יששכר" - חיבור חסידי-קבלי מפורסם - שמספר על הרקע ההיסטורי לכך שהחודש הזה נותר בלי חגיגה משלו, ועל ההבטחה שניתנה לו לעתיד לבוא. על פי המסורת שם, בניית בית המקדש הראשון בימי שלמה המלך הושלמה דווקא בחודש הזה - בירח בול, הוא מרחשוון. אלא שהקב"ה ציווה להמתין עם חנוכת הבית וטקס החגיגה הרשמי עד לחודש תשרי, ירח האיתנים, שבו נחגגה בפועל חנוכת המקדש. כך יצא שמרחשוון, החודש שבו הושלמה בפועל מלאכת הבנייה הגדולה, נשאר בלי הכבוד שהגיע לו - הוא, כלשונם, "נתבייש".

וכאן מגיעה ההבטחה: לפי דברי ה"בני יששכר", הקב"ה עתיד לפצות את החודש הזה על מה שהוחמץ ממנו. הלשון המדויקת שם היא ש"עתיד השי"ת לשלם לו לעתיד במהרה בימינו יהיה חינוך בית המקדש השלישי במרחשון" - כלומר, כאשר יבנה בית המקדש השלישי, במהרה בימינו, חנוכתו תיערך דווקא בחודש מרחשוון. כך יזכה החודש השקט, זה שכל השנים עמד בצד בלי חג משלו, לתיקון גדול ומשמעותי - הוא יהפוך לחודש שבו יתקיים אחד הרגעים הגדולים ביותר בתולדות עם ישראל. וכפי שמנוסח שם בהמשך: "יתחנך הבית במרחשוון ויתוקן העולם במלכות".

מסורת זו אינה מובאת רק במקור אחד. תוכן דומה, על כך שהקב"ה עתיד "לשלם" לחודש מרחשוון על מה שהוחמץ ממנו בבניית בית המקדש הראשון, מובא גם במדרש פסיקתא רבתי - מה שמחזק שאין מדובר ברעיון מאוחר או שולי, אלא במסורת עתיקה ומושרשת שחוזרת ועולה במקורות שונים לאורך הדורות. והרעיון אחד הוא: החודש שנשאר מאחור לא נשכח, והוא עתיד לקבל את מקומו הראוי.

יש בכך מסר שנוגע ללב, לא רק לחודש עצמו אלא לכל אחד ואחת מאיתנו. יש תקופות בחיים שמרגישות כמו מרחשוון - שקטות, אפורות, בלי חגיגה גלויה, כאילו נשארו מאחור בזמן שסביב הכל ממשיך לזרום. אבל בדיוק כמו החודש הזה, גם לתקופות כאלה יכול להיות תיקון גדול שמחכה בהמשך. מה שנראה כרגע כחוסר, כשקט, כבושה - עשוי להתגלות בבוא היום כמקור לברכה גדולה במיוחד, ולפעמים דווקא הדברים ששכחו מהם הם אלה שזוכים לפיצוי הכי משמעותי. אולי בכלל זו הסיבה שהחודש הזה מקבל תשומת לב מיוחדת דווקא עכשיו, כשמתחילים לשאול את הגשמים - כמו תזכורת קטנה שגם בתקופה השקטה ביותר, משהו כבר מתחיל לנוע מתחת לפני השטח, גם אם עוד לא רואים את זה בעין.

אז בפעם הבאה שמזכירים לכם שחודש חשוון, המרחשוון, הוא החודש ה"משעמם" בלוח השנה - תזכרו שיש בו סוד עמוק, הבטחה עתיקה שממתינה להתגשם. ואולי דווקא בזכות זה, כדאי להקדיש רגע בחודש הזה לתפילה ולומר כמה פרקי תהילים - עבורנו, עבור בני משפחתנו, ועבור התגשמות מהירה של אותה הבטחה גדולה, לבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו.