צדיקים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

רבים שמעו על חכם מנחם מנשה שנולד בשנת 1892, בטורקיה ובבגרותו הפך לתלמידיהם של גדולי חכמי בורסה ואיסטנבול, ביניהם חכם שלמה אליעזר אלפנדרי המכונה 'הסבא קדישא'. על הקורות אותו בצבא העותמאני, בו שירת בזמן מלחמת העולם הראשונה בשנת 1913 - תקצר היריעה מלהכיל, אולם על מעשה אחד, המובא בספר 'תולדות מנחם' המגולל את תולדות חייו, לא יכולנו לוותר. וכך היה המעשה.

בתקופתו, הצבא הטורקי היה מורכב ברובו ממוסלמים, ששתיית יין נאסרה עליהם בתכלית האיסור. כל המפר פקודה זו, צפוי היה להיענש בצורה קשה, אך חכם מנחם – שחפץ היה לקדש על היין בשבת, נהג לסכן את חייו במסירות נפש, לצורך קיום המצווה. מדי ערב שישי היה נוהג לברוח מהמחנה לבתי היהודים שהתגוררו בכפרים שבאזור, מביא עמו את היין וחוזר למחנה, כדי לזכות במצווה גם את קומץ חבריו היהודים, ששירתו עמו.

בערב שבת אחת, בשובו למחנה – תפס אותו אחד מבכירי הקצינים, וכשערך את החיפוש בבגדיו ומצא את היין, החליט ללמדו לקח ונתן הוראה לחבוט בו עד זוב דם בחצר המרכזית, ולעיני כל. אכזריות המפקד לא ידעה גבול באותו הערב, עד שגם כאשר שכב חכם מנשה על הארץ כשהוא מתבוסס בשלולית של דם, כואב ומתענה בייסורי תופת, לא נחה דעתו של המפקד עד אשר דרך עליו בנעליו, והכאיב לו עוד יותר. לאחר שהלך המפקד לדרכו, לקחוהו חבריו היהודים, השקוהו וטיפלו בו עד שהחלים וכשהתאושש, ביקש מחבריו לברר את שמו המלא של המפקד, ושם אמו. באותו שבוע, בליל שבת, הסתגר בחדרו והתפלל וכבר באותו הערב – קול רעש גדול הוקם במחנה. המפקד מת במיתה משונה ומתוך ייסורים גדולים, ונעשה קידוש ה' גדול בקרב אנשי המחנה, שידעו כי יש 'סיבה ומסובב' לכל דבר.
  בשנת 1918, לאחר שכבר נישא, עלה יחד עם אשתו ובנו לגבול לבנון ומשם לארץ ישראל. חכם מנחם מנשה קבע את יישובו בשכונת בית ישראל, בירושלים והיה מתפרנס כנפח, לצד זיכוי הרבים הגדול בו עסק. באותם ימים פתח מרכז תורה, תפילה וגמילות חסדים בשם 'חברת אהבת חיים', ובמפעל זה השקיע את מרבית כוחותיו ומרצו. לא רבים יודעים זאת, אך למעט העניים שנזקקו לעזרתו הכלכלית, לא פעם היו מתדפקים על דלתו מנכבדי העם, אנשים הידועים כאמידים ובעלי נכסים רבים, ואחד מבני הבית היה מושיט להם מעטפה סגורה הממעונת עבורם. איש לא ידע כמה כסף יש במעטפה עבור אותם 'עשירים', שחכם מנשה נהג לכלכל בכבוד, מבלי שחלילה יתביישו בתרומה.

אחת לכמה חודשים היה שוכר משאית גדולה ומקיים נסיעות לקברי צדיקים בגליל, יחד עם 60 צדיקים מאנשי דורו, שעסקו בתיקונים לטובת עם ישראל. כשהוקמה מדינת ישראל ועולים רבים הגיעו ארצה מהמדינות השונות, דאג חכם מנשה להשכיר מלמד על חשבונו עבור ילדי העולים, ודואג אף להאכילם במזון חיוני ומשביע, לבל יטריד אותם הרעב בעת לימודם.  

את החוכמה המוצפנת בשלושת הספרים שכתב – 'ליקוטי מנשה', 'אהבת חיים' ו'שער החיים', מי יוכל לשער?! כתבים רבים יצאו עוד תחת ידו, אך לא זכו לראות אור. לאחר פטירתו, נפוצה השמועה שבשכונת 'מאה שערים' ישנו בעל חנות מכולת – שנותן ומחלק חינם אין כסף, מוצרי מכולת מכל הבא ליד ולכל דורש, בימי חמישי.  

עוד אמרו השמועות כי בעל המכולת מחלק לא רק את הסחורה שנמצאת בחנותו, כי אם דואג להשיג סחורות מיוחדות שאין ברשותו, כמו בשר, ירקות ודגים. במשך שנים נהג אותו בעל מכולת את החסד הזה, וכולם ידעו מזה והוקירו אותו על גדולתו. אלא ששבוע לאחר פטירתו של חכם מנחם מנשה, כשהגיעו האנשים כהרגלם בקודש לקבל את הסחורה בימי חמישי – הצטער בעל המכולת ואמר להם: "אין לי מה לתת לכם, כי את הכל היה מממן חכם מנחם".
 
חכם מנחם מנשה נפטר בירושלים, ביום י"ב אלול תשכ"ח (1968). הדליקו נר ואמרו פרקי תהילים לעילוי נשמתו.