כשאדם ידע מי הוא, תהיה לו דרך

באחת השבתות ישב ה"חוזה" מלובלין זי"ע ליד שולחנו הקדוש, והתחיל להוכיח את עצמו בדברים קשים ונמרצים, כאילו היה הפושע הגדול שבדור. "נכוו" אוזניהם של השומעים והיו נשמטים והולכים אחד אחד מרוב אימה ופחד: "אם רבינו כך, מה יהא עלינו..." לחשו זה לזה. לפתע השתתק ה"חוזה", הבחין במבוכתם, פנה אליהם ואמר: "הלוואי והשם יתברך יעזור לכם, ולא יהיו נכדיכם גרועים יותר ממני."

אנו מגדלים דורות אחרינו, דור הולך ודור בא, כל אחד חפץ שילדיו ילכו בדרך בה הדריך אותם. לעיתים הדרך הזו לא כוללת בתוכה את הערך החשוב ביותר לעם היהודי - יהדות. משום מה לעיתים מלמדים את הילדים הכל - תולדות האסלם, הנצרות, חכמת יוון, אלילי הודו... חוץ מללמדם על עצמם... על תולדות אבותם מדלגים, או נוגעים בשולי שוליים. אמר נפוליאון, נציב צרפתי, על עם ישראל: "עם שיש לו עבר יש לו עתיד".

צמים אנו היום רק בגלל העבר, זוכרים את את העבר הרחוק כל כך מאיתנו, כדי שבזכותו יהיה לנו עתיד טוב יותר. אם נשריש בילדינו את עבר, נלמד אותם את השורש שלהם,  לבטח יהיה להם עתיד, המשכיות, הם ימשיכו לרקום את החבל הארוך מאבותינו הקדושים עד ימינו אנו. אך אם חלילה נדלג דור אחד, הדור שלאחריו יהיה רחוק יותר, בקושי ידע את זהותו, עברו ואבותיו.

ללמד אין פירושו להטיף להלכה, ללמד הוא פשוט להכיר מי אנחנו. כשאדם ידע מי הוא, תהיה לו דרך, את הדרך שלו הוא כבר יעצב עם נופים מהעבר שישפיעו גם על הדור הבא אחריו.

(ספר החיזוק היומי)