הציל 11 צעירים בטבח: "חשבנו שבטוח הוא עושה משהו כדי להציל משהו בשביל להציל, וקיווינו שהוא יספר לנו"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

שורדת השבי נועה ארגמני פרסמה הבוקר (ג') סדרת סטורים טעונה במיוחד לכבוד יום הזיכרון, בהם היא בחרה לציין את כל חבריה שנפלו בנובה ובמהלך המלחמה. בתחילה היא רשמה:

"שוב יום הזיכרון ושוב זה עדיין לא נתפס. עדיין לא נתפס שאני לא יכולה לשלוח לכם הודעה ולספר לכם איך עבר עליי היום, במקום זה אני פשוט מוצאת את עצמי קופאת במקום מול מסך שחור".

כך כתבה שורדת השבי נועה ארגמני, תוך שהיא פונה לחבריה שנפלו במלחמה.

על חברה שנרצח בנובה, אורי שטרניחובסקי, כתבה:

"תמיד היה שם בשביל כולנו, תמיד סיפרתי לו הכל ותמיד היה שם בשבילי".

על השבויים שפגשה בשבי ונרצחו שם, יוסי שרעבי ואיתי סבירסקי, כתבה:

"הפכו להיות כל עולמי ברגעים כאלה קשים. חילקנו ביננו הכל, מהמזון הדל שהיה לנו ועד ריבוע בודד של נייר טואלט. עשינו ביחד הכל בשביל לשרוד ואחרי הכל אני מוצאת את עצמי עומדת מעל הקברים שלהם ושואלת את עצמי איך זה קרה?".

על ארנון זמורה שנפל בעת המבצע לשיחרורה מהשבי, כתבה:

"המלאך השומר שלי, כמעט עברו מאז החילוץ ומאז למדתי להכיר אותך כל כך טוב מהסביבה שלך. הבטוי 'כי במותו ציווה לנו את החיים' קיבל משמעות עוצמתית".

היא הוסיפה:

"הכאב תמיד מלווה אותי בכל צעד וצעד שאני עושה בדרך, הדמעות פשוט מתפרצות ברגעים הכי לא צפויים והחסרון שלכם הפך להיות פשוט השגרה הנוראית שלי. אני מתגעגעת אליכם כל יום ויום".

כמו כן, הוריו של ענר שפירא ז"ל, שירה ומשה שפירא, פגשו היום (שלישי) את שורד השבי אלי-ה כהן ואת ארוסתו זיו עבוד.

ענר ז"ל הציל 11 צעירים ששהו במיגונית בצומת רעים בשבעה באוקטובר והדף בידיו החשופות רימונים.

ב"חדשות הבוקר" התקיים איתם ראיון מיוחד שבו הם שיחזרו את הרגעים ההירואיים של ענר. אלי-ה סיפר:

"אני זוכר שהרימון הראשון התפוצץ והוא אמר: 'אי אפשר לתת להם להרוג אותנו ככה'. הוא נלחם רימון אחר רימון, ואנחנו רק אמרנו לו כמה שאנחנו אוהבים אותו. כאוס מטורף, אנשים חושבים שהמוות מגיע, מתחבקים ונפרדים - והוא לא נותן לפחד ולכאב לאתגר אותו. ענר נלחם עד הרגע האחרון.

"כשפגשתי את הירש בשבי, שיתפנו על המיגונית והוא אמר שזה החבר הכי טוב שלו. כשיצאתי כבר הכרתי את השם, אבל הפתיע אותי לגלות שכולם מכירים. הייתי בטוח שכשאצא אספר לכולם מה קרה שם. זה לא מובן מאליו שאדם יבין שהוא מסכן את חייו בשביל אנשים שהוא לא מכיר".

"עמדנו כמה שורות מאחוריו, בשלב הזה הייתי מבועתת ולא הסתכלתי. כמובן שאני זוכרת הכל, ובזכות כל העדויות של השורדים התחברה תמונה שלמה של הגיבור הזה", אומרת זיו.

"ריחפתי, לא באמת הייתי שם. לראות אדם שנלחם בשביל להציל אחרים זה מדהים. הוא ידע שאין ברירה, שהוא לוקח את הדבר הזה לידיים ושכנראה הוא לא יחזור. הוא הצליח להציל אחרים בגבורה שלו".

אמו של ענר שיתפה:

"אני לא יכולה להסביר את התחושות והאהבה שיש לי לשורדים". 

על דרכי ההתמודדות עם האובדן אמרה:

"כל משפחה וכל אחד במשפחה בוחר אחרת, הדרך שלנו זה להמשיך את היצירה של ענר ולהיות בעשייה בעלת משמעות. אנחנו ממשיכים את האומנות שלו, את הערכים שלו. באופן הזה, אני מוצאת משמעות. זו המוטיבציה להמשיך הלאה. יש לנו ברוך השם עוד שישה ילדים נהדרים וחיים שלמים של עשייה. הכאב תמיד נוכח, אבל נותן גם הרבה דרייב לעשייה ולשליחות שיהיה פה טוב יותר".

כשנשאלה אם הם הופתעו מהאומץ של ענר, ענתה:

"לא, לא אותנו, לא את החברים ולא את המפקדים. הוא מעולם לא היה מוכן לשתוק על עוול. הוא לא היה אדם רגיל, לא קיבלנו את ההודעה עד חמישי בערב אבל קיבלנו עדויות ניצולים כשהוא היה נעדר. חשבנו שבטוח הוא עושה משהו כדי להציל משהו בשביל להציל, וקיווינו שהוא יספר לנו. שואלים אם אני כועסת עליו שהוא לא הסתתר, אבל זה הוא".