עומר ונקרט: "הרגשתי השגחה עליונה"

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

במסגרת ריאיון מרגש בתוכנית "בסלון עם צופית", גולל עומר ונקרט, שהיה בשבי חמאס, את סיפורם של 505 הימים הקשים שעברו עליו שם. ונקרט, שחווה את רגעי האימה בצומת רעים, עבר לינץ' אכזרי והועבר למנהרות בעזה, שיתף כיצד הצליח להחזיק מעמד בתנאים בלתי נתפסים, ובפרט במהלך 197 ימים בבידוד מוחלט. למרות התיאורים הקשים על הזוועות הפיזיות שעבר, הוא הדגיש כי הליווי התמידי שחש סייע לו לעבור את התקופה.

"הייתי 197 ימים לבד, ולא הרגשתי לבד לרגע. אני לא יכול להגיד שהרגשתי בודד. הייתי 197 ימים לבד, וזה אומר המון. אני חושב שרק המשפט הזה מסביר המון על מערכת היחסים שלי עם אלוקים", הוא שיתף. "על זה נאמר 'ישועת השם כהרף עין'" - הוא אומר על חווית השחרור המיוחל.

לדברי ונקרט, תחושת ההשגחה הייתה מוחשית עבורו החל מהרגע שבו נחטף מהמיגונית:

"מהשנייה הראשונה שיצאתי מהמיגונית הרגשתי השגחה עליונה. יש מישהו ששומר עליי - חד משמעית".

החוויה הקיצונית שעבר חוללה תמורה עמוקה ביחסו לזהותו היהודית:

"לפני שבעה באוקטובר לא הרגשתי מאוד קרוב לדת. הייתי יהודי, האמנתי באלוקים - זה לא היה מקום של אין ישות עליונה, האמנתי שיש - אבל גם האמנתי מאוד בבן אדם לחברו, ולא הייתי מאוד מאוד קרוב. ושם זה לא היה רק הרגשה של ישות עליונה, זה היה מהות של יהדות. הרגשתי את זה. כי הסיבה שהייתי שם זה רק על היותי יהודי. ועם זה אני אנצח, עם זה אני אצא".

ונקרט ציין כי בחר להפוך את התובנה הזו למרכז חייו:

"הסיבה שאני חווה את זה, בגלל משהו אחד, ואני לא אשמיט אותו מחיי, אלא להפך. אני בוחר היום להאדיר את זה בחיי. וזה מאוד שונה ממי שהייתי פעם. זה לא בהכרח ממקום שאני מרגיש יותר דתי. יש בי הרבה יותר אמונה, זה ממש מתיישב שם. מבחינת קיום מצוות, יש דברים שבחרתי לעשות ויש דברים שבחרתי לא לעשות. אבל עם זאת, אני בנאדם מאוד מאוד מאמין".

לוקרט קשה מאד עם המונח "שורד שבי":

"יש לי בעיה עם המילה שורד. זה לא היה הישרדות, זה היה מאבק ומלחמה, וניצחתי - לא שרדתי. אני לא מוכן להגיד ששרדתי את השבי".

הוא הוסיף כי "כשאמו צעקה: 'אתה מנצח, אתה מנצח', הוא אכן הרגיש כך.

"כששואלים אותי לתמצת את השיקום שלי, זה יהיה ביטחון, משמעות, אהבה וזיכרו", הוא מוסיף, "אם קים, עידו וסבא שלי לא הולכים מאחוריי לכל מקום, אין משמעות למה שאני עושה. אם אני לא אזכור שהסיבה שאני פה היא חיילי צה"ל והחברים שלי שנלחמו עליי 505 ימים ללא הפסקה, אין משמעות למה שאני עושה, זה ריק מתוכן".

בעבר בכנס סיום של תוכנית TEEN SPIRIT מטעם מטה ההסברה האזרחי, שיתף ונקרט פרטים נוספים על התקופה הקשה. הוא סיפר כי במשך רוב הזמן היה מנותק לחלוטין מכל מידע מהעולם החיצון:

"רוב תקופת השבי לא הייתי מודע למה שקורה פה בישראל. כמה דקות אחרי שחציתי את הגבול לעזה הורידו אותי למנהרה ומאז נותרתי מנותק מהעולם. לא נחשפתי לתקשורת בכלל.

"הייתי בטוח שכל העולם יזדעזע ממה שעשו לנו ויתגייס למאמץ השחרור, אבל הבנתי שלא כשנותרנו שם. למרות תחושת הנטישה, הייתה לי אמונה מאוד גדולה בעם ישראל שלא נותן לדבר הזה לעבור ושימשיך ללחוץ ולעשות הכל כדי להשיב אותנו".

ונקרט ניצל את הבמה כדי להוקיע את חמאס:

"אסור לעולם לשכוח את מה שקרה פה. חמאס הם לא ארגון חופש. הם ארגון הטרור האכזר בעולם. אני דיברתי עם הצעירים העזתים שם, הם כבר לא דיברו על חופש ו'שחרור פלשתין', הם דיברו על רצח העם היהודי".

בנוגע לתנאים הקשים שחווה, ציין:

"לא היה לנו במנהרות היגיינה בסיסית. לא התקלחתי 9.5 חודשים, בקושי פעם ב-60 יום הביאו לי בקבוק מים לשטוף את עצמי. חייתי בתנאים סניטריים ירודים. היה כל-כך חם ולח למטה, כחולה קוליטיס, לא ידעתי איך אשרוד את זה".

לסיום, הוא תיאר את הכוחות שגילה בעצמו:

"הייתה לי פנטזיה לעמוד ולהרים ידיים, שאוכל לקפוץ במקום, זה הדבר שייחלתי לו. אתה מבין שאתה אדם חסר חופש. לא ידעתי שיש לי כאלו כוחות לשרוד את זה. אני גאה בעצמי על הדרך שבה הבסתי את השבי. אני ניצחתי שם כל דקה. ברגע שנחטפתי וקשרו לי הידיים מחוץ למיגונית הבנתי שאלו החיים שלי ואין לי מה לעשות עם זה עכשיו. חשבתי שזה ייקח בין חודשיים ל15 שנים. היום אני מבין שבעוד 15 שנים חמאס הוא זה שלא יהיה פה".